50 שנה אחרי "קרב עמק הבכא", שבו לחמו באופן הרואי חיילי גדוד 77 ששייך לחטיבה 7 של חיל השריון, שלושה חברי טנק מאותה חטיבה ואותו הגדוד הצליחו לחסל עשרות רבות של מחבלים ולחלץ חבר טנק רביעי שנפצע במהלך הקרבות בשבת שעברה. הם לחמו במשך שעות עד שהטנק שבק: "כשנגמרה התחמושת, דרסנו את המחבלים, השתמשנו בכל האמצעים והיינו לבד, בודדים מול מאות".
גדוד 77 נקרא "עז", וקיבל את השם בזכות הקרבות ההרואיים ממלחמת יום כיפור. גבורותיו מתגלות גם היום בחרבות הברזל: צוות טנק 3ב' לחמו בכוח חסר, וחיסלו עשרות רבות של מחבלים. אייל (22), מפקד הצוות, נדב (21), נהג הטנק של הצוות, ואורן (19), תותחן הטנק, שחזרו את הקרב הקשה שבו היו מעורבים בשבת שעברה בבוקר.
"ישבנו בטנק כחלק מנוהל של הגברת כוננות", משחזר אייל. "פתאום נשמעו הפגזות מסיביות לכיוון ישראל. כולם נכנסו לכלים להתמקם ומפקד המחלקה (מ"מ) עומר עלה בקשר ודיווח על תחילת תנועה. הוא התחיל, אני אחריו והנמר מאחורינו סגר את הכוח. בינתיים קיבלנו דיווח על חדירות מדרום הגזרה ומצפון. אני דיווחתי שלקחתי את הטנק שלי לגזרה הצפונית, שם הייתה חדירה מסיבית".
הוא שחזר: "בעוד אני והתותחן שלי עולים על התל, אנחנו מזהים שני חשודים מתחבאים מאחורי סוללה, וביצענו ירי במקלעים שלנו. אחרי שווידאנו השמדה, פתאום שמענו בום חזק בטנק". הרעש החזק התברר כטיל נ"ט שפגע בטנק. "אני מבקש מנדב לחדול לאחור וצועק בטנק אם יש פצועים. הטען של הטנק מדווח שיש לו רסיסים בעיניים והוא לא רואה. התחלנו תרגולת פינוי פצוע, הענקנו לו טיפול ראשוני והעברנו אותו לנמ"ר של גולני שמצליח לפנות אותו תחת אש", סיפר.
הלוחם הפצוע והמדמם סירב להתפנות. מאוחר יותר יתברר שרסיסים חדרו את גופו במספר מקומות וגרמו לשבר בידו, שהטעינה את הפגזים. "כשחזרתי לטנק הבנתי שיש פגיעה במערכות של הטנק, אבל הוא עדיין עובד ואנחנו יכולים להילחם. קיבלנו דיווח שמחבלים חדרו לנירים, אז התחלנו לנסוע לכיוון הקיבוץ ושם התחלנו לנהל מגע ראשון עם המחבלים. באותו הזמן תפקדנו עם חבר צוות אחד פחות, וחיסלנו כמות גדולה של מחבלים". ההערכה היא שרק בקרב זה חוסלו על ידם כ-30 מחבלים.
במשך שעות קיבלו הלוחמים דיווחים היכן נמצאים המחבלים, פעם על אלו שחדרו לניר עוז, פעם לנירים ופעם לכיסופים. "במהלך הלחימה הזאת חטפנו עוד כמה טילי RPG, מה שפגע בתנועת הטנק, והוא לא יכול היה להתקדם מעל 10 קמ"ש", שיחזר נדב. "באזור הצהריים עלה מולנו לראשונה בקשר מישהו מהפלוגה - המ"פ, שדיווח לנו לחבור אליו לכיוון הגדר, משם הייתה תנועה מסיבית של מחבלים".
אז, הוא מספר, "התקדמנו וניהלנו קרבות עם עשרות מחבלים. הם היו המונים ואנחנו שלושה. ירינו פגזים ומקלעים לעבר הגדר, עד שהמקלע הפסיק לעבוד, ואז התחלנו לדרוס עם הטנק את המחבלים. נלחמנו עם כל מה שהיה". משם הם המשיכו לקרב בכיסופים. "הרגשנו לבד בגזרה. בכל פינה שעברנו היו מחבלים מולנו. בכל פעם היה טנק בודד מול מאות מחבלים".
בשעות הערב הם הגיעו לקיבוץ מגן, והטנק כבר שבק חיים ולא הניע. באותה העת הגיעו לחלץ אותם, והם עברו בדיקות רפואיות. אז מתגלה כאמור שאייל, שתפקד כטען, נפצע. "בכל פעם שאייל טען פגז הוא צרח מכאבים והמשיך מיד כרגיל", שיתף נדב.
אחרי קרבות קשים מנשוא, ומראות קשים שראו בדרך, קיבל צוות הטנק בשורה קשה נוספת. המ"מ שעדכן אותם בבוקר על התחלת התנועה לא ענה משבע וחצי בבוקר. "אנחנו מבינים שהוא נתקע והטנק עולה באש, ולא יודעים מה מצב אנשי הצוות", סיפר אייל. "כמה ימים אחר כך קיבלנו את הבשורה שאנשי הצוות כנראה נחטפו לעזה. אנחנו עוד לא יודעים מה מצבם, ומתפללים לשלומם. זה צוות חזק מאוד, והם חזקים גם שם".
אייל כרגע מתאושש בביתו, ואילו נדב חזר להמשיך הלחימה. "התחושה שאין מחלקה כרגע. מי שנשאר מרגיש לבד, אבל מתייצב לתת מה שאפשר", אומר נדב. ההערכה היא שבקרבות בשבת שלושתם חיסלו יותר מ-60 מחבלים. את כמות האנשים שהצילו קשה לאמוד. "לי זה עוד לא נקלט שהצלתי אנשים", משתף נדב. "חיסלנו הרבה מחבלים, וזה נותן תחושה של סיפוק ושליחות".
עם זאת, הוא הוסיף, התחושות מעורבות. "נלחמנו כל היום אבל בסוף קיבלנו עדכונים על כמות החטופים וההרוגים. נלחמנו ועברנו דברים קשים בהרבה אומץ ובשעות קשות, אבל קשה לשמוע שלמרות כל המאמצים שלנו יש כמויות גדולות של אבדות".
קצין שיריון ראשי, תא"ל הישאם אבראהים, אמר: "החל מיום שבת בבוקר נמצאים לוחמי חיל השריון בגזרה הדרומית ונלחמים בגבורה עילאית בחמאס. הלוחמים לקחו חלק בהדיפת האויב, וגבו מחיר כבד בירי טנקים לתוך רצועת עזה. אנחנו מתכוננים כרגע לתמרון בגזרה הדרומית, חיל השריון ביחד עם כוחות היבשה, ערוך, מוכן ומיומן".