אחרי כמעט שנה של ציפייה – וחודש אחרי שהודיע כי יעביר להורי התצפיתניות שנפלו ב-7 באוקטובר בנחל עוז את הקלטות הקשר וצילומים מהמשמרת האחרונה של בנותיהם – ביקש צה"ל מבג"ץ, שוב, ארכה של חודש כדי לבחון את הבקשה בגלל "העומס המוטל על גורמי הביטחון בימים אלו".
"זה המשך ישיר להתנהלות המזלזלת", אמר עורך הדין גלעד יצחק בר-טל, המייצג את המשפחות שעתרו לבג"ץ. "המשפחות נדהמו מהתגובה, הרי לא מדובר בבקשה חדשה שנדרשת בחינה שלה. מדובר בדרישה של המשפחות כבר מלפני כמעט שנה".
לדבריו, הנימוק של צה"ל בבקשתו אינו רלוונטי. "הדבר מזלזל במשפחות השכולות ומעלה חשש כבד כי הבקשה לדחייה נוספת נגועה בשיקולים אחרים שאינם משפטיים ואינם ענייניים, והדברים נכתבים בזהירות רבה. משכך, אנחנו כמובן דוחים את הבקשה לארכה נוספת ומבקשים מבג"ץ שייתן צו על תנאי, כפי שביקשנו בעתירה, וכמו כן יורה על קביעת דיון בהקדם האפשרי".
העתירה הוגשה לבג"ץ ב-8 בספטמבר נגד הרמטכ"ל ובכירים אחרים בצה"ל, ובה דרשו ההורים כי יועברו לידיהם תיעודים מהיממה שקדמה ל-7 באוקטובר אשתקד וכן מהמשמרת האחרונה של כל אחת מהתצפיתניות. העתירה הוגשה על ידי הוריהן של התצפיתניות עדי לנדמן, מיה ויאלובו פולו, שירת ים עמר, שי אשרם, הדר מרים כהן, אביב חג'ג', שחף ניסני, רוני אשל, שיראל מור וים גלס, וכן, על ידי הוריה של התצפיתנית נועה מרציאנו, שנחטפה מהמוצב במתקפת חמאס ונרצחה בשבי ברצועת עזה.
כאמור, לפני כחודש, ב-26 בספטמבר, התקבלה תשובת צה"ל שלפיה הוא יאפשר למשפחות לקבל את ההקלטות והתיעוד המבוקשים, ואולם כעת שוב מוגשת בקשה לדחייה לצורך בחינה. "לא חשבנו שניאלץ להגיע לרגע הזה שבו אנחנו מגישים עתירה לבג"ץ נגד הצבא", אמרו המשפחות במעמד הגשת העתירה.
כבר חודשים ארוכים שהורי התצפיתניות שנפלו במוצב נחל עוז מבקשים מצה"ל לקבל את קולות רשת הקשר של בנותיהן מהמשמרת האחרונה שלהן. עד כה, קיבלו משפחות התצפיתניות שהיו במשמרת בבוקר 7 באוקטובר הקלטות קשר חלקיות, ואולם יתר המשפחות, שבנותיהן היו במשמרות במהלך הלילה או בכוננות, לא קיבלו דבר.
"אני מתגעגעת אליה", אמרה עדנה מור, אימה של שיראל מור, "נשארו לי כמה הקלטות מקונצרטים שבהם היא השתתפה, והודעות מוקלטות ששלחנו אחת לשנייה מדי פעם. אבל אני מתגעגעת לקול שלה, אני רוצה שיחזירו לי את הקול שלה. הפעם האחרונה שדיברנו הייתה בלילה בין חמישי לשישי. ביום שישי ניסיתי להתקשר אליה, אבל כנראה שהיא כבר נכנסה למשמרת. לא הצלחתי לדבר איתה באותו בוקר".
מעבר לגעגוע שלא נותן מנוח, היא, כמו הורים רבים נוספים, מחפשת תשובות, מבקשת לדעת מה היה שם בשעות האחרונות לחייה של בתה. "אני לא מבינה למה זה לוקח כל כך הרבה זמן", הוסיפה. "אני רוצה שתהיה לי מזכרת מהקול של הבת שלי. לקחו לי את הילדה, לפחות שיחזירו לי את הקול שלה. אני רוצה לדעת מה היה שם. איך נגלה את האמת?"
דרור אשרם, אביה של שי אשרם, האשים: "אני חושב שצה"ל ממשיך לזלזל בבנות שלנו, ממשיך התייחס אליהן כילדות של אף אחד. למה? למה הוא משחק איתנו? מה כל כך קשה להוציא את ההקלטות האלה? כל דחייה כזו היא זלזול. זלזלו בהן כשהן דיברו ולא הקשיבו להתרעות שלהן, ועכשיו מזלזלים בנו כשלא נותנים לנו לשמוע את הקול שלהן, את הרגעים האחרונים שלהן".
הוא סיכם: "דיברתי על הילדה שלי בפעם האחרונה בשעה 06:30 בבוקר. אני רוצה לזכור אותה, לשמוע אותה. המטרה שלנו בבקשה הזו היא שיהיה זיכרון מהילדות שלנו, לשמוע אותן. אני חושב שאי אפשר שכל הזמן הצבא יבקש דחייה על דחייה. אי אפשר לעשות סדר? אתם יודעים איפה כל אחת ישבה הרי, אפשר לחלק את זה ולהביא לכל משפחה את ההקלטות של הבת שלה. זו בקשה קטנה שאנחנו מבקשים הרבה זמן, והם פשוט לא מתייחסים לזה. עד מתי? זה מקומם".
