נהוג לחשוב שכוח מבין רק כוח, ושהדרך לנצח גורם כוחני הוא להתנהל מולו בכוחניות דומה. זו טעות. מי שנלחם באידיאולוגיה קנאית קיצונית באמצעות יצירת אידיאולוגיה קנאית קיצונית נגדית לא באמת מנצח אותה, אלא דווקא מנציח אותה. יותר מזה, אם הפכת להיות מה שאתה לוחם נגדו - אתה הוא המפסיד. זה היה גורל ה"ליברליזם" האמריקני שלחם בקומוניזם בשנות ה-50 וה-60: הוא רדף כל מי שהוא זיהה כאויב המשטר בכלים דכאניים, עד שארה"ב הפכה לחיקוי נורא של שלטון האימים הסטליניסטי.
זה בדיוק מה שקורה בשנים האחרונות, וביתר שאת בחודשים האחרונים, לקבוצת אנשים שרואים עצמם ליברלים ואסרו מלחמה על החרדים: הם הפכו חרדים קיצוניים בעצמם. זה התחיל בסיסמאות אמוניות כמו "השוויון הוא השבת שלנו", ששימשו כלי להשתקת כל פרשנות שונה משלהם לשוויון. כשיוצרות דתיות כמו אתי אנקרי ביקשו בשם השוויון לממש גם הן את זכותן להתפרנס משירה לפני נשים, לפי בחירתן החופשית, מיד התייצבו שומרי החומות למחות בזעם נגד חילול השוויון ומנעו זאת. ממש כמו אנשי הפלג הירושלמי של הרב שמואל אוירבך ז"ל, שהוסיפו עוד גדר ועוד גדר לשבת עד שהמאיסו אותה על ההמונים (לרבות על רוב החרדים האחרים), כך מעוללים גם אנשי הפלג התל-אביבי לשוויון, שאין חשוב ממנו להגנה על זכויות האדם.
זה המשיך בהצבת תנאים דתיים של "ייהרג ובל יעבור" ואי-נכונות לשום פשרה בסוגיות מדינתיות כמו הרפורמה המשפטית וגיוס חרדים. נדמה כאילו מנהיגו הנוכחי של הפלג הירושלמי, הרב אשר דויטש, מכתיב למוחים את תגובותיהם: "אין מוכנות להתפשר על כל דבר שבקדושה שכן בכל מה שנוגע לתורה אין למדינה שום זכות להחליט... בבסיס החוק מונחת ההחלטה לרוקן את הציבור החרדי ולחלן אותו, אסור לשתף פעולה עם החוק הזה". החליפו את המילים "תורה" ב"דמוקרטיה" ואת ה"חרדי" ל"חילוני", וקיבלתם את סיסמאות הפלג התל-אביבי - שגם לשיטתו יש רק דמוקרטיה אחת, זו שמשרתת אותו ושהוא דוגל בה.
אלפי שנות הגות ומחלוקת לגבי טיב ומהות הדמוקרטיה הפכו לקובץ הוראות הפעלה קצרות וחסרות גמישות. המחשבה האחידה נטולת הספקות אינה מפתיעה: הרי גם מקורות המידע שצורכים אנשי הפלג התל-אביבי הפכו בחלקם באופן מוצהר לתאומי ביטאון "הפלס" של הפלג. אסור לבלבל את הקוראים עם דעות שונות, פן הם - רחמנא ליצלן - יחשבו אחרת. גם הדימויים כלפי הצד השני זהים בביטאונים: כל מי שאוחז באותה דעה מצויר כגיבור ישראל, וכל מי שעומד מנגד מתואר כאחד הצוררים שקם עליהם להשמידם.
זה מסתיים בטקטיקות פעולה זהות. שני הפלגים מייצגים כל אחד לא יותר מ-100 אלף איש, אבל די בכך כדי להבעיר את הרחובות, לחסום עורקי תנועה ולרדוף באלימות כל מי שחשוד בשיתוף פעולה עם ה"שיקוצים" שבחוץ. לא בכדי המופעים החיצוניים שלהם זהים: אלה ואלה מפיצים דברי בלע ורכילויות על מי שמסומנים כיריביהם, ולא חוששים לחדור לאירועים פרטיים ולהחריבם; אלה ואלה מפרסמים בגאווה סרטונים של ילדים בני 4 שצועדים יחד ברחובות העיר וצועקים בעקבות הוראת הגננת/המלמד שלהם סיסמאות - ילדי הפלג התל-אביבי זועקים "ד-מו-קר-טיה" וילדי הפלג הירושלמי "טוי-ר-עס"; לא אלה ולא אלה מבינים מדוע ומה הם צועקים, אבל הסיסמאות כבר ישכנו בראשיהם לנצח כאקסיומות שאין להרהר אחריהן. חינוך משובח. כך במפגן העלייה לרגל לביתו של נשיא בית המשפט העליון לשעבר, אהרן ברק - ההתרגשות שאחזה בציבור המפגינים כשברק יצא לקראתם הזכירה את האקסטזה שאוחזת באנשי הפלג הירושלמי כשהם זוכים להתקרב לאדמו"ר שלהם.
פרופ' יובל אלבשןצילום: יואב דודקביץ'וכך גם קרה בשבוע שעבר מחוץ לתחנת משטרת גלילות. בעקבות מעצר אחד המפגינים, התאספו מאות אנשי הפלג התל-אביבי מחוץ לתחנה, צרו עליה, ניסו לחדור לתוכה ודרשו את שחרורו. בול מה שקורה כל אימת שמשטרת ירושלים עוצרת מישהו מ"בני התורה" שנחשד בהפרת חוק (לרבות בעקבות הפגנות. ממש אותו דבר). בדיוק כמו בפלג הירושלמי גם לכאן הגיע המאכער (הפעם היה זה דן חלוץ) שהפעיל את קשריו והצליח לחלץ את "גיבורי מלכות ישראל" שהתקבלו במחיאות כפיים סוערות על ידי המאות שבחוץ.
הבשורה הטובה היא שככל שאנשי הפלג התל-אביבי מקצינים, השפעתם האמיתית תקטן. בדיוק כמו שקרה לירושלמי. למי שחושש שהם מייצגים כוח אמיתי מוצע ללמוד את שקרה למפלגת בני התורה של הפלג שניסתה לרוץ לכנסת, ואת הישגיה בבחירות המקומיות בערים החרדיות. רגיעה רגשית מובטחת. בסופו של יום, הציבוריות הישראלית, הן החרדית והן הכללית, מתעבת פוליטיקה של שנאה ומתרחקת מקנאות קיצונית. בצדק. הדרך היחידה להביס אגרוף היא באמצעות יד פתוחה ואצבעות.
- יובל אלבשן הוא פרופ' למשפטים
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
