מנהיגים חייבים לברור בקפידה את מילותיהם. הם אמורים להניח תמיד שאמירה מתלהמת מדי עלולה להצית מהפכה שהיא - כפי שטען מלקולם אקס - "כמו שרפה ביער. תחילה שורפת את כל מה שעומד בדרכה, ורק לאחר מכן מתחילה לבנות עולם חדש". אגב, הניסיון ההיסטורי מלמד שאקס טעה: מרבית השריפות ביער לא בנו דבר אלא רק השאירו אדמה חרוכה, גזעי עץ מפוחמים ואנשים עם כוויות לשנים רבות.
הבעיה העיקרית היא שאף שברק קבע שהממשלה שעומדת לקום היא חוקית, הוא מיהר לציין שהיא "פועלת באופן בלתי לגיטימי בעליל" בשל "העסקה הפוליטית המסריחה" שביסודה. לא בכדי השתמש ברק בביטוי שמשליך כל קורא ישראלי לפסק הדין בפרשת טבח כפר קאסם הנוראה, שבו נקבע שפקודה בלתי חוקית בעליל היא כה לא מוסרית עד שהיא מטילה אחריות פלילית על מבצעה.
אלא שבבסיס הזכות לאי-ציות אזרחי עומדת ההכרה בלגיטימיות השלטון, כשאי-הציות מבקש רק לגרום לביטול של מעשים וחוקים ספציפיים (כמו אלה שמתוכננים על ידי הקואליציה הבאה, ושאף אני חרד מאוד מחלקם, כמו ברק). אם להשתמש בדברי ברק עצמו, הרי שאי-ההכרה שלו בלגיטימיות הממשלה "איננו מסע תיקונים אלא ניסיון הפיכה משטרית". זה כל ההבדל בין המלקולם אקסים שראו בארה"ב מדינה שנולדה בחטא וסרבו להכיר בלגיטימיות שלה (ומכאן הרצון להחריבה), לבין המרטין לותר קינגים שהכירו בלגיטימיות של ארה"ב, ורק ביקשו לתקנה ולהפכה לצודקת כפי שהייתה אמורה להיות. לכן אי-ציות אזרחי מאפשר להפר חוקים לא מוסריים בעיני המפר אבל "הנאמנות לחוק מובעת על ידי האופי הציבורי והבלתי-אלים של המעשה, ועל ידי הנכונות לשאת בתוצאות החוקיות של התנהגות זו" (ג'ון רולס, שלמיטב זכרוני גם נמצא בספריית ברק).
פרופ' יובל אלבשןהפומביות ואי-האלימות (שגם ברק דורש במאמרו) קריטיות, משום שמטרת אי-הציות האזרחי היא להפנות את תשומת לב הציבור לכך שבחקיקת חוקים אלה מופרים עקרונות היסוד של חברה אנושית חופשית, וכך לגייס את תמיכתו. אבל ברק לא באמת מנסה לגייס את האחרים ברגע שהוא קובע מראש שמי שלא יצטרפו אליו "יהיו מי שיתקרנפו ויהיו מי שליבם איתנו, אך אחריותם לפרנסתם איננה מאפשרת להם לפעול". בכך הוא עלול להוביל לא רק לשלילת לגיטימיות מממשלה חוקית, אלא גם מדיון ציבורי כן וחופשי.
הנרי דיוויד ת'ורו (שעל ספרו "אי-ציות אזרחי" מסתמך למעשה ברק) היה זה שהצדיק את הזכות לאי-ציות בכך ש"אם מישהו לא עומד בקצב של האחרים, ייתכן שזה משום שהוא שומע תוף אחר. תנו לו ללכת בקצב שלו". כאמור, אני שותף לרבים מחששות ברק, אבל מי שמשתיק את זכות חברו לשמוע תוף אחר מזה שהוא מתופף עליו או לבחור במתופף אחר זולתו, עלול לפגוע בזכויות האדם היסודיות לא פחות ממעשי הממשלה שהוא כה חרד ממנה, וזה אני משוכנע שנהיר לברק גם בלי לפתוח שום ספר בספרייה.
- יובל אלבשן הוא פרופ' למשפטים
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
