בית המשפט העליון קבע היום (שני) שילדה שנולדה בעקבות הפריה מלאכותית מזרעו של חלל צה"ל שזרעו שניטל ממנו לבקשת הוריו אחרי נפילתו היא "ילדתו של הנספה", כמשמעות ביטוי זה בחוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום). לכן נקבע כי הילדה זכאית לתגמולים והטבות מן המדינה, אף על פי שלא התקיים קשר זוגי בין החלל שנפל לבין אם הילדה, וכשהחלל לא התכוון להביא ילד לעולם בדרך זו.
החייל נהרג בזמן שירותו בפעילות מבצעית ב-2002 בגיל 20. סמוך למועד נפילתו, התיר בית המשפט להורי המנוח לקצור את זרעו לשם הפריה מלאכותית והבאת ילד לעולם. בהמשך אישר בית המשפט את בקשת ההורים לבצע הפריה מלאכותית באמצעות זרע בנם באם המיועדת - אישה שלא הכירה את המנוח ולא הייתה קשורה אליו. 11 שנים אחרי נפילת החייל, נולדה הילדה שנרשמה במשרד הפנים כבתו.
שלוש ערכאות דנו בשאלה האם הילדה זכאית לגמולים כבתו של החלל. קצין התגמולים במשרד הביטחון השיב בתחילה לשאלה זו בשלילה. הוא טען כי אין להגדיר אותה "ילדתו של המנוח". לדבריו, מדובר בחוק סוציאלי ובבסיסו עומדת מחויבות המדינה כלפי מי שהקריבו את חייהם למענה וכלפי בן המשפחה שנותר מאחור, אשר רווחתו ופרנסתו נפגעו בעקבות מות החלל או שהיה תלוי בפרנסתו של החלל בשעת מותו.
קצין התגמולים קבע כי במקרה זה אין מקום להטיל אחריות כלכלית על המדינה בדרך של החלת חוק משפחות חיילים שנספו במערכה, ובידיעה מראש של האם ושל הורי המנוח שיזמו את המהלך - כי הילדה תיוולד למציאות שבה אין לה אב.
ועדת הערעור בבית משפט השלום בראשון לציון הפכה את החלטת קצין התגמולים בהתאם לחוק, וקבעה כי בת שנולדה מזרעו של הנספה בנסיבות אלו תיחשב ליתומתו ותהיה זכאית לתגמולים ולהטבות. בית המשפט המחוזי מרכז בלוד אשרר את פסיקת בית משפט השלום.
"המנוח לא ביטא רצון שייוולדו ילדים מזרעו"
בהמשך, המדינה ערערה לבית המשפט העליון וביקשה לבטל את פסק הדין של בית המשפט המחוזי. מדובר בפנייה חריגה יחסית מכיוון שזו הערכאה הרביעית לנושא, אבל בשל חשיבותו החליט בית המשפט העליון לדון בו. המדינה סבירה בין היתר בערעור כי "המנוח מעולם לא ביטא את רצונו לכך שייוולדו ילדים מזרעו אחרי מותו". עוד ציינה המדינה, בהתייחס למלחמת חרבות ברזל הנוכחית, כי נכון למועד כתיבת הבקשה בוצעו כ-105 קצירות זרע לאחר המוות מחללי צה"ל לבקשת הוריהם.
בהיבט התקציבי נטען כי עלות התגמולים השוטפים מכוחו של החוק, בצירוף ההטבות השונות שמתלוות לו, נאמדת בכשני מיליון שקלים לכל יתום. המדינה חששה מכך שהפרשנות שעולה מפסק דינו של בית המשפט המחוזי תעודד הולדת יתומים לתוך הזכויות הכלכליות - תוצאה שהמחוקק, מן הסתם, היה מסתייג ממנה.
בית המשפט העליון החליט היום לדחות את ערעור המדינה. השופט אלכס שטיין הסביר: "אביה הביולוגי הוא המנוח, ואין לה, וגם לא היה לה, אב ביולוגי אחר. אם הנספה הוא אביו הביולוגי של הילד שנולד מזרעו, הילד יוכר כיתום ויהא זכאי להטבות מבלי שקצין התגמולים – ואחריו ועדת הערעורים ובתי המשפט - יידרשו לבחון דברים שבלב ואת דפוסי החיים המשפחתיים אשר קדמו לפטירתו של הנספה. חוק המשפחות אינו דורש זאת, וגם אנחנו לא נדרוש". השופטים יוסף אלרון ודוד מינץ הצטרפו להחלטתו של שטיין.
