עצה לקורא המתחיל: כשאתה קורא מאמרים בנושאי חוק וממשל שמנוסחים בצורה חד-משמעית, עם הרבה סימני קריאה, משל מדובר היה במדע מדויק – כדאי להיזהר מהם. אין אמיתות מוחלטות בנושאים אלה. החברה האנושית מתלבטת כבר אלפי שנים לגבי צורת השלטון הטובה ביותר שניתנת להשגה עבורה. היה ונתקלת במאמר בנושא שצבוע בשחור ולבן בוהקים ונעדר גוונים של אפור - הטל ספק. אני יודע שבתקופת הקנאים שבה אנו חיים זה נשמע מוזר, אבל זו האמת. בני אדם הם יצורים מורכבים, וכמותם חברתם.

1 צפייה בגלריה
גלי בהרב מיארה בנימין נתניהו
גלי בהרב מיארה בנימין נתניהו
גלי בהרב מיארה, בנימין נתניהו
(צילום: יואב דודקביץ, EPA)
כך למשל השחיתות. למיטב ידיעתי, עד כה לא אותר גן שגורם לאנשים להיות מושחתים יותר מאחרים. גם הסברים סביבתיים-התפתחותיים שניתנו בעבר, כאילו מי שמגיע ממעמדות נמוכים הוא בעל פוטנציאל שחיתות גדול יותר ממי שנולד לאריסטוקרטיה (מה ששימש תירוץ לחלוקת השלטון למעמדות הראשון והשני בלבד, ולהדרת המעמד השלישי – שהוא העם), הופרכו עם השנים בדומה לבדותות שטענו שלמוחלשים נטייה עבריינית יותר מאשר לבעלי הכוח. אמת, הראשונים נתפסים, מורשעים ונענשים הרבה יותר, אבל זה לא בגלל "טבעם" אלא משום ש"החוקים דומים לקורי עכביש: החלשים נלכדים ברשתם ואילו העשירים והחזקים קורעים אותם" (אנכרזיס).
רק דבר אחד הוכח עד כה: "כוח נוטה להשחית, וכוח מוחלט משחית באופן מוחלט. אנשים גדולים הם כמעט תמיד אנשים רעים" (הלורד אקטון). זה נכון לפוליטיקאים, זה נכון לפקידים וזה נכון אפילו – אני מקווה שזה לא יגרום הלם לקורא - למשפטנים. ושוב, העובדה שהאחרונים פחות נתפסים ברשת אינה נובעת מטבע האנוש השונה שלהם אלא מאכיפת חסר (שנעשית על ידי עמיתיהם), ומהעובדה שהם אלה שמנסחים הן את החוקים והן את כתבי האישום.
לכן, אם רוצים להילחם בשחיתות, יש רק דרך אחת: למנוע צבירת כוח בידיים מעטות ולדאוג לביזורו ככל שניתן. ככל שבעלי הכוח יתקוטטו זה עם זה ויכניסו אצבע לעין האחר, כך אנו נהיה מוגנים יותר. זה נכון לגבי הצעת ראש הממשלה, שמבקש להמשיך במצב הקיים, כלומר שנציב שירות המדינה ייבחר על ידיו ויאושר על ידי הוועדה למינויים בכירים (שלא בודקת את ההתאמה לתפקיד אלא רק את טוהר המידות של המועמד), וזה נכון באותה מידה לגבי הצעת היועצת המשפטית לממשלה, שהנציב ייבחר על ידי ועדה שבראשה יעמוד שופט עליון בדימוס, שימונה בידי נשיא העליון ובאישור ראש הממשלה, וישבו בה נציג היועמ"שית, נציג שימנה ראש הממשלה באישור היועמ"שית, נציג אקדמיה שייבחר על ידי דקאני בתי הספר למשפטים (למה דווקא הם ולא דקאני הפקולטאות לממשל או למדעי המדינה שיותר מתאימים? נחשו לבד) ונציג ציבור נוסף, שימנה ראש הממשלה באישור של... היועמ"שית. במילים ברורות יותר, היועמ"שית מציעה שהכוח יעבור כולו לידיים משפטיות, ובעיקר לידיה שלה.

עוד כוח בידיים מעטות שעמוסות גם כך בכוח רב מדי

וכך, שתי ההצעות מביאות לריכוז עוד כוח בידיים מעטות, שעמוסות גם כך בכוח רב מדי, וכדי לטשטש זאת שני הצדדים מפזרים ספינים. תומכי הצעת ראש הממשלה מציגים אותה כעוד כלי שלטוני שהאליטה המשפטית מבקשת לחמוס, ומעדיפים להדחיק את רמת המינויים המבישה שהוא הוביל במהלך שנות שלטונו, את הריקבון שהם יצרו בשירות הציבורי ואת פסקי הדין הפליליים שניתנו ביחס לרבים מהם. הם גם מעיזים לטען שהיועמ"שית כופה על הממשלה הליך חדש לבחירה, למרות שב-2018 החליטה הממשלה (!) שבפעם הבאה (כלומר עכשיו) ישתנה אופן המינוי, והטילו זאת על היועצת המשפטית למשרד רה"מ (שמחזיקה אגב בתפקיד עוצמתי זה כבר 21 שנים, אם כבר הזכרנו פה את סכנות הכוח המוחלט).
פוטנציאל השחיתות קיים בכל מקום, כמו שיש אנשים טובים ורעים בכל מקום. די לראות את האופן שבו מקודמים בכירים בפרקליטות ובייעוץ, ב"מכרזים" שעל פי רוב נתפרים מראש
תומכי הצעת היועצת מציגים את המשפטנים כעל-אנושיים שכל שיקוליהם טהורים, והם מבקשים רק להגן על אינטרס הציבור, בניגוד לפוליטיקאים שמוצגים כמושחתים מטבעם, ועסוקים רק בהעצמת רווחיהם האישיים. אלא שכאמור, פוטנציאל השחיתות קיים בכל מקום, כמו שיש אנשים טובים ורעים בכל מקום. די לראות את האופן שבו מקודמים בכירים בפרקליטות ובייעוץ, ב"מכרזים" שעל פי רוב נתפרים מראש (לא במקרה רבים מהיועצים המשפטיים במשרדים השונים ורבות מהמשנים ליועץ המשפטי לממשלה מגיעים בדיוק מאותו אזור מגודר בפרקליטות), או שהם נותנים פרשנויות מופרכות במסגרת (לתפקיד שדרש ניסיון בפרויקטים נקבע ש"תיק" משפטי הוא פרויקט כזה, ועל כן מי שייצג בתיקים רבים עונה על דרישת הניסיון הזו), ולא נשכח את האופן שבו שופטים ובכירים בייעוץ המשפטי נתנו החלטות שהיטיבו עם גופים מסוימים שלאחר סיום כהונתם השתלבו בהם. גם אם הם עושים זאת בצורה "חוקית", זה לא באמת משנה. הרי הם אלה שקובעים את פרשנות החוקים, וד"ל.
ועדת החוקה, חוק ומשפטיובל אלבשןצילום: יואב דודקביץ'
הצעות שמעניקות לראש הממשלה או ליועצת המשפטית כוח בלבדי לבחור נציב "מאנשינו" ממשיכות את מצב הדברים הנוכחי שהביא לקריסת אמון הציבור בשירות הציבורי, לרבות בזה המשפטי. הן לא מחלישות את פוטנציאל השחיתות הממארת, אלא רק מעצימות אותו.
הפתרון היחיד הוא בבניית מנגנון בחירה לנציב שלא מאפשר לאף גורם להיות בעל כוח מוחלט, וכך למעשה ליצור שומר סף נוסף שיאזן את שניהם – גם את הממשלה וגם את המשפטנים.
אחרי המחדל המחפיר של שירות המדינה אחרי ה-7 באוקטובר, היה מצופה מהמנהיגות שלנו – גם זו שבקפלן וגם זו בצלאח א-דין – להבין זאת, להתגבר על האינטרסים האישיים והמעמדיים שלה, לשבת סביב שולחן אחד ולעשות זאת. עדיין לא מאוחר.