התכנון ברור: 750 שוטרים מצרים יתפרסו בתוך חודשים ספורים בציר פילדלפי כדי למנוע החדרת אמצעי לחימה, ובמקביל יופעל מנגנון תיאום בין מפקדי גדודים וחטיבות מצרים וישראלים למניעת הברחות. ובכן, לא מדובר בדיווח מהימים האחרונים, או מתקופת מלחמת חרבות ברזל בכלל, אלא במסקנות שעלו משיחה שהתקיימה לפני כמעט 20 שנה, במרץ 2005, בין נשיא מצרים דאז חוסני מובארק לבין שר הביטחון בממשלת אריאל שרון, שאול מופז.
הנושא שעל הפרק היה תיאום תוכנית ההתנתקות, שיצאה לדרך מאוחר יותר בקיץ של אותה השנה. מובארק הבהיר למופז שהוא מצפה ליציאה של ישראל מרצועת עזה, כולל מציר פילדלפי, וכי מצרים היא זו שתדאג לסוגיות הביטחון במקום. אחרי השיחה ציין מופז שבמסגרת ההבנות שאליהן הגיעו, הפעילות המצרית תכלול גם את סוגיית המודיעין נגד מבריחים, מעצרם ופעילות בתוך סיני ולא רק בגבול. גם אז סרבו המצרים לכל נוכחות ישראלית בציר.
סיפורו של ציר פילדלפי מקיף יותר מארבעה עשורים של הברחות, הבטחות, האשמות, ובעקיפין – גם קורבנות רבים. לא מדובר מן הסתם בבעיה חדשה של ישראל, משום שמעבר של אמל"ח, גורמי טרור, מסתננים וסחורות מתחת לאדמת הגבול בין הרצועה ומצרים היה מוכר ומתסכל הרבה לפני השתלטות חמאס על הרצועה ב-2007 ואף לפני ההתנתקות ב-2005. אלא שרק בטבח 7 באוקטובר ובמלחמה שהחלה בעקבותיו התקבלה המחשה להשפעה שלו על בניית ישות הטרור ברצועת עזה.
כשעוד האמינו בתקיפת מנהרות מהאוויר
ציר פילדלפי הוא קו החיץ בין מצרים לרצועת עזה. אורכו 14 ק"מ הנמתחים מהים התיכון במערב עד כרם שלום במזרח, ומעבר רפיח, החוצה את העיר בין חלקה העזתי לבין חלקה המצרי, נחשב לנקודה המרכזית בו. הציר הוקם ב-1982 בעקבות הסכם השלום בין ישראל למצרים, פינוי סיני וקביעת הגבול החדש בדרום הרצועה.
גם אחרי הסכמי אוסלו ב-1993 המשיכה ישראל לשלוט בציר, עד ההתנתקות, אז אושר שינוי בנספח הצבאי להסכם השלום עם מצרים. הוא נקרא "הסכם פילדלפי" ובמסגרתו הורשתה מצרים לפרוס 750 אנשי משמר גבול חמושים לאורך הציר (עד אז הגביל הסכם השלום את היקף הכוחות שלה במקום). מצרים הייתה אמורה למנוע הברחה של אמצעי לחימה לשטח הרשות הפלסטינית, דבר שכמובן לא הוכיח את עצמו עם השנים, לשון המעטה.
שנה בלבד אחרי ההתנתקות, באוקטובר 2006, כבר הבין צה"ל שהמנהרות בדרום רצועת עזה הפכו לאיום ממשי ומרכזי. "ארגוני הטרור עושים בהן שימוש כדי להבריח אמצעי לחימה ובכך מתעצמים ומתחמשים באמצעי לחימה משוכללים ומתוחכמים כמו טילים נגד טנקים הדומים לאלו שיש בידי חיזבאללה", אמר אז גורם צבאי.
בתקשורת דווח שישראל השקיעה "מאמצים" בחשיפת מנהרות הברחה בציר פילדלפי ושוקלת להפציץ אותן מהאוויר. במצרים הביעו דאגה מאפשרות של פעולה כזאת, שעלולה לאיים על כ-20 אלף תושבים עזתים המתגוררים סמוך לגבול. "יש שם בתי ספר, בנקים ובנייני מגורים שיהיו בסכנה במקרה שישראל תשתמש בפצצות נגד מנהרות", אמר אז גורם מצרי.
במבט לאחור קשה להתעלם מהדמיון – ואולי גם מהתמימות - בשיח סביב הנושא. שר הביטחון בתחילת כהונתה של ממשלת אולמרט, עמיר פרץ, אמר שצה"ל לא מתכוון לכבוש מחדש את רצועת עזה, אך יפעל לנטרל את איום המנהרות. "אם בימים אלה הצליחו גורמי הטרור להחדיר עשרות טילי נ"ט, אין לנו כוונה להמתין עד שיזרימו מאות ואלפים", ציין והוסיף: "לא נעצום עיניים עד שנתיבי ההברחות במנהרות יהפכו לאוטוסטרדות".
גם הרמטכ"ל דאז (ובהתנתקות), דן חלוץ, אמר בהתייחס לנושא: "עדיפה שהות צה"ל בציר על פני אי-שהות, אולם לא התקבלה כל החלטה בעניין". שרים אחרים בממשלה קראו "לחזור לציר פילדלפי".
הקשר לדאעש בסיני
ציר פילדלפי, כאמור, חוצה את העיר רפיח. המשמעות היא שהנסיגה של ישראל מסיני בתחילת שנות ה-80 קטעה קשרים אנושיים, משפחתיים, מסחריים ואחרים בין שני חלקי העיר. כלומר, מעבר לטרור ואמל"ח, למנהרות שנחפרו תחת הגבול החדש היה גם ממד אזרחי משמעותי.
אופיר וינטר, חוקר בכיר במכון למחקרי ביטחון לאומי באוניברסיטת תל אביב, מכיר היטב את ההיסטוריה של ההברחות שהתרחבו והלכו מאז תחת ציר פילדלפי. לדבריו, התופעה החלה זמן לא רב אחרי עזיבת סיני, כשני עשורים לפני ההתנתקות. "המתח בין ישראל למצרים בנושא גבר לאחר ההתנתקות ב-2005, כשצה"ל עזב את הציר, והתרחב עם השתלטות חמאס על עזה ב-2007", הוא אומר. "שתי המדינות אמנם הסתייגו מחמאס ומכפיית השלטון שלו בעזה, אבל סדרי העדיפויות שלהן היו שונים".
לדבריו, בתקופת שלטונו של מובארק נתפסו הברחות הנשק כבעיה ישראלית יותר מאשר מצרית, והעדיפות והמשאבים שהוקצו למאבק בהן הייתה נמוכה. הבעיה החמירה בימי האביב הערבי. "באותה תקופה שררה אנרכיה במצרים, וזו נוצלה להברחות נשק מלוב לרצועת עזה", אומר וינטר. "היחס המצרי להברחות השתנה רק אחרי תקופת הנשיאות של מוחמד מורסי ועליית עבד אל-פתאח א-סיסי, משום שאז הפכה רצועת עזה לעורף לוגיסטי לטרור של דאעש בסיני, שהסב למצרים אלפי קורבנות והפך איום מרכזי על ביטחונה הלאומי".
איך שלטון א-סיסי התייחס להברחות של חמאס?
"התנועה בכלל נתפסה בקהיר כגורם עוין בהיותה תנועת בת של האחים המוסלמים ובשל המעורבות שלה בפעילויות חתרניות במצרים. אז באמצע העשור הקודם הוקדשו מאמצים גוברים למאבק בהברחות, שכללו הצפת מנהרות ויצירת אזור חיץ בצד המצרי של הגבול. חלק מהצעדים נעשו בתיאום שקט עם ישראל. אבל ב-2017 הושגו הבנות מסוימות בין מצרים לבין חמאס, והטרור בסיני פחת בהדרגה".
אינטרס של שתי המדינות
במהלך מבצע "צוק איתן" שהוביל צה"ל ברצועת עזה ב-2014 דיווחה סוכנות הידיעות הצרפתית AFP על נתון שנשמע גם היום בלתי נתפס וספק אם אמיתי. בידיעה מטעמה נכתב שתחת שלטון הנשיא א-סיסי נהרסו באותם ימים 13 מנהרות המחברות בין חצי האי סיני לבין רצועת עזה, ובכך עומד מספר המנהרות שהחריבה מצרים על 1,639 (!).
הדיווח פירט על שנה של הידרדרות ביחסים בין חמאס לקהיר מאז שצבא מצרים בראשות א-סיסי הדיח את הנשיא מורסי. המצרים האשימו אז את הארגון במעורבות בפיגועים שבוצעו במדינה מאז הפלת שלטון האחים המוסלמים. "מאז הדחתו ב-2013 של מוחמד מורסי האיסלאמיסטי הזרימה מצרים כוחות רבים לחצי האי סיני להילחם בגורמים קיצוניים ולהשמיד מנהרות המשמשות את חמאס להברחת נשק, אמצעי לחימה, מזון ודלק", נכתב.
תיעוד ממאי: כניסת צה"ל למעבר רפיח
(צילום: דובר צה"ל)
בספטמבר 2015 דווח שמצרים מציפה את מנהרות חמאס. רשת אל-ג'זירה פרסמה שהצבא שאב מים מהים התיכון באמצעות צינורות גדולים כדי לנסות ולהטביע את מערך ההברחה תחת הגבול. אולם חרף כל המאמצים שנעשו, נותרו מתחת לגבול מנהרות רבות, חלקן משמעותיות ורחבות, כפי שהוכח במסגרת הפעילות של צה"ל בחודשים האחרונים.
וינטר: "בהתאם למידע שבוודאי נאסף על-ידי צה"ל מאז 7 באוקטובר, יש לחקור אם בשנים האחרונות חל פיחות בעדיפות שניתנה במצרים למאבק בהברחות הנשק בציר פילדלפי, בין אם מתחת לקרקע ובין אם מעליה דרך מעברי הגבול. אני מקווה ששני הצדדים יעבדו על תיקון הכשלים ועל חסימת הפרצות מתוך הבנה שמניעת הברחות הנשק לעזה הייתה ונותרה אינטרס משותף לשתי המדינות".
"זה הכישלון הישראלי בעזה"
מתחילת מלחמת חרבות ברזל איימה מצרים על ישראל לא להתקרב לציר פילדלפי. ראש שירות המידע המצרי, דיאא רשוואן, דחה בינואר טענות להברחות לתוך עזה משטח מדינתו, ואיים: "כל מהלך ישראלי בכיוון הזה יובל לאיום חמור על יחסי ישראל-מצרים. השקרים של ישראל (בעניין המנהרות, לב"א) נועדו ליצור לגיטימציה לכיבוש ציר פילדלפי בניגוד להסכמים בינלאומיים".
הוא התעקש שמצרים הרסה יותר מ-1,500 מנהרות וחיזקה את גדר הגבול עם עזה בחומת בטון. לדבריו המחסומים בין סיני לרפיח הפלסטינית לא מאפשרים הברחה, לא מעל ולא מתחת לאדמה. אלא שהתמונות שפרסם צה"ל מהתקופה האחרונה מהפעילות בציר, וראיות רבות אחרות שסביר שלא הוצגו בפומבי אבל הועברו למצרים במהלך המו"מ על הפסקת אש שמתנהל בקהיר, מן הסתם מוכיחות אחרת.
מאי האחרון: משגרי רקטות שאותרו בציר פילדלפי
(צילום: דובר צה"ל)
במשך חודשים הבהירו המצרים כי הם יראו בהתקרבות של ישראל לציר הפרה של הסכם השלום, אך גם אחרי שצה"ל השתלט בתחילת מאי תוך פחות מיממה על מעבר רפיח, הובהר בקהיר כי הסכם השלום יציב. זה לא השתנה גם כשביוני השנה הודיע צה"ל שהשיג שליטה מבצעית מלאה לאורך הציר ואיתר בינתיים 35 תוואי מנהרות שחלקן חוצות למצרים.
גורם צבאי ישראלי אמר ל"וושינגטון פוסט" ביוני כי לפי הערכות נותרו 20 מנהרות במרחב שלא אותרו. הוא הדגיש כי לפני שמתבצעת פעילות צה"לית במקום נוצר קשר עם מצרים כדי לתאם זאת. רק לפני כמה ימים פרסם דובר צה"ל תיעוד של מנהרה בגובה שלושה מטרים, שמאפשרת מעבר של כלי רכב גדולים, ואותרה בשבוע שעבר על הציר.
ועדיין, בצד השני ממשיכים להכחיש. מקור מצרי הכחיש השבוע את "הדיווחים בתקשורת הישראלית על קיומן של מנהרות בין מצרים לעזה". הוא הסביר שמדובר ב"בריחה ישראלית מהכישלון בעזה", והוסיף: "כישלונה של ישראל בהשגת התקדמות בעזה מביא אותה לפרסם טענות על קיום מנהרות, כדי להצדיק את המשך התקיפות ברצועה".
