היחידה המרכזית של משטרת מחוז ת"א הודיעה היום (חמישי) כי פענחה את הרצח של מרינה מלינובסקי שהתרחש בחודש שעבר בשכונת התקווה בתל אביב. גופתה של מלינובסקי נמצאה מוטלת על הכביש ברחוב זרח ומותה נקבע במקום על ידי גורמי הרפואה.
תיעוד: החשוד ברצח מרינה
(צילום: דוברות המשטרה )
במסגרת החקירה איתרה המשטרה את החשוד, ראוף שמילוב תושב תל אביב בן 57, אשר נעצר והועבר לחקירה במשרדי הימ"ר. במהלך החקירה התברר כי הייתה היכרות מוקדמת בין החשוד למנוחה ובאותו יום של האירוע החשוד הכה את מרינה באכזריות בדירתו ולאחר מכן הוציא את גופתה לרחוב.
תוך ביצוע פעולות חקירה רבות הצליחו חוקרי הימ"ר לאסוף ראיות נגד החשוד בביצוע הרצח. מעצרו של שמילוב הוארך מעת לעת בבית משפט השלום בתל אביב והיום, עם סיום החקירה, הוגשה נגדו הצהרת תובע של פרקליטות מחוז תל אביב. בימים הקרובים יוגש נגד החשוד כתב אישום חמור בגין רצח ועבירות נוספות ובקשה למעצר עד תום ההליכים.
לאחר מותה התבררו הנסיבות הקשות של חייה בישראל: מרינה, בת 32 במותה, נולדה, גדלה וחיה את מרבית חייה באוקראינה, כבת יחידה, ללא משפחה, שעבדה בתחום הקוסמטיקה. לישראל היא הגיעה בתקופת משבר הקורונה. כשהתחילה המלחמה באוקראינה היא הבינה שאין לה לאן לחזור. "שלוש שנים היא הייתה בישראל בלי שאף אחד יכיר אותה", מתארת נעמה סבתו, עובדת סוציאלית שמסייעת לקורבנות סחר בעמותת "לא עומדות מנגד". "היא הייתה גרה אצל גברים, ובתמורה היא הייתה מנקה, מבשלת ומקיימת איתם יחסי מין. לא היה לה כסף משלה או רכוש – שלטו לה בחיים".
על פי עדויות היא הייתה במצב בריאות נפשי והתמכרותי קשה, נכנסה ויצאה מבתי חולים שאליהם הגיעה תחת הזנחה קשה, עם סימני אלימות ושברים. בחלק מהפעמים היא הגיעה לחדר אקוטי בחשד לאונס, אבל בגלל שהייתה ללא תעודה מזהה, ובכל פעם השתמשה בשם קצת אחר, היה קשה לחבר בין כל החלקים.
את סבתו היא פגשה בסמוך לפסח לפני כשנה. "פגשתי אותה בבית חולים לאחר שהגיעה כתוצאה מהרעלת אלכוהול", היא מתארת. "היא הגיעה לשם מעולפת, ללא תעודה מזהה, והיא לא דיברה עברית. אף אחד לא בא לבקר אותה. רבע שעה אחרי שהלכתי היא הוציאה את האינפוזיה וברחה. כשמדובר על קורבנות סחר בבני האדם – האיתור הוא השלב הכי קריטי, ובתי החולים הם צומת מרכזי בהקשר הזה", מסבירה סבתו. "זה ברור שהיא או נשים במצבה לא יגיעו מיוזמתן לבית החולים, זה יקרה רק כשהן יגיעו למצב כל כך קשה, ומישהו יבין שהן חייבות טיפול - וזו הזדמנות להציל אותן".
רק שלוש נשים הגיעו להלוויה של מרינה, וגם הן בקושי הכירו אותה, אבל לא היו מוכנות שתלך בדרכה האחרונה לגמרי לבד. היא נקברה כשלצידה שתי נציגות מעמותת "לא עומדות מנגד" שליוו אותה בשנה האחרונה ושוטרת. בלי משפחה, בלי חברים, בלי הספדים קורעי לב על האישה שהייתה ואיננה. בודדה במותה בדיוק כפי שהייתה בחייה.
