מדיווחי הימים האחרונים: את פני ראש הממשלה נפתלי בנט קידם בביקורו בקידה: "נוכל, בוגד, טינופת". הוא גם לא יוזמן השנה לאירועי יום ירושלים בישיבת "מרכז הרב", שלהם מסורת ארוכה של השתתפות ראש ממשלה, תהא השתייכותו אשר תהא. לפחות החליטו שגם בנימין נתניהו לא יוזמן. לצד זה, בחוגים חרד"ליים מושמעת יותר ויותר הטענה שבנט נושא באחריות לגל הפיגועים, בעיקר בשל השותפות הקואליציונית עם רע"מ, שכביכול מגבילה את היקף המלחמה בטרור.
תופעות אלו מעוררות מחשבות עצובות על אופיים הנוכחי של חלקים משמעותיים בחרד"לות בת ימינו ועל ההשלכות הפוטנציאליות של מצב זה. מצער מאוד שלא נשמע קול רבני ברור, גם במחנה הלא-חרד"לי, שיגנה אותן בבירור.
לנוכחים בשבעה בקידה מותר כמובן להפגין נגד בנט, ואף לנקוט לשון חריפה, אך הכינוי "בוגד", שרק לפני 27 שנה אפף את יציאת רוצח ראש הממשלה מאותן ערוגות שאליהן הם משתייכים, לא צריך להיות חלק מהרפרטואר. מכתבים עם קליעים כבר הגיעו, האם לא ראוי לחשוד לפחות שבמחשכים הוחל עליו כבר גם "דין רודף"? רצוי שראש שב"כ ישוב ויקרא להרגעת השיח, ויעביר את המסר הזה גם בדרכים אחרות.
ישיבת מרכז הרב נודעת לכאורה בגישתה הממלכתית, שבשמה רבנים המזוהים עמה אף קראו שלא לשפוט את הנשיא לשעבר משה קצב, כיוון שאין לגעת בסמלי הממלכה. והנה, כמעט הכול כשר במאבק הפוליטי. למענו הפכה גם ח"כ עידית סילמן מפוליטיקאית הנוקטת צעד שנוי במחלוקת בלשון המעטה, לחולייה חשובה בתהליך הגאולה.
לעצם העניין, קשה להבין את מהות הטענות נגד בנט (שאיני מתומכיו המובהקים ומעולם לא הצבעתי עבורו): הוא מסרב להיפגש עם אבו מאזן, הוא ודאי לא ויתר על סנטימטר מארץ ישראל ואף לא רמז שיוותר; מהלכים להרחבת ההתיישבות ביהודה ושומרון מקודמים לפחות כמו בעת כהונת קודמו; הוא נלחם בטרור לפי המלצות גורמי הביטחון ואין בדל ראיה לכך שהשותפות רע"מ בקואליציה משפיעה על השיקולים האופרטיביים. אפשר גם להזכיר שנתניהו ויתר על תוכניתו לספח חלקים מיו"ש, מה גם שללא ההכשר שנתן, בנט לא היה מעז לצרף את רע"מ לקואליציה. גם התנהלותו מול עלבונות שהוא סופג ממשפחות שכולות, ראויה להערכה.
בנט נגד סמוטריץ': "החרמת יהודי בבית כנסת? על זה חרבה המדינה"
(צילום: אריק מרמור)
וממילא הגיעה העת לשים קץ לשקר שחברי הכנסת של רע"מ הם תומכי טרור. מנסור עבאס רואה בישראל מדינה יהודית, חותר להישגים אזרחיים עבור המיעוט הערבי, ויהיה זה עבורו אישי אסון אם מי מתומכיו ייחשד בסיוע לטרור או בביצועו. ככלל, תומכי טרור בישראל מטופלים על ידי המשטרה ושב"כ, בין לפני מעשה ובין – לצערנו - לאחריו. הרוב המכריע של האזרחים הערבים בישראל אינו שייך לקטגוריה זו. הצלחת הניסוי של שותפות ערבית בקואליציה היא חיונית בעיניי לקיומנו המשותף כאן, והלוואי שתימשך גם אם תהיה בעתיד ממשלת ימין "מלא מלא".
מפלגת "הציונות הדתית" בהובלת בצלאל סמוטריץ' ובהשתתפות בולטת של איתמר בן-גביר, היא הגוף הפוליטי המובהק התומך ומעודד את המתואר לעיל. דעותיהם הגזעניות של חבריה, למשל מול המיעוט הערבי ("אזרחים, בינתיים", לשיטת סמוטריץ, או מול קהילת הלהט"ב) זוכות לפי הסקרים לתמיכה גוברת והולכת החורגת מתחומי החרד"לים, ויוצאת גם ממעוזי הבורגנות הדתית בתוך הקו הירוק.
במקביל, חוגים גדלים והולכים בש"ס וביהדות התורה מזדהים עם דבריה. האפשרות שמפלגה זו תהיה ציר מרכזי בממשלה עתידית היא חלום בלהות שיש לעשות הכול, במסגרת החוק כמובן, כדי שלא יתממש.
ישראל שרנצלראוי לקרוא לסרוגים בכללם לעשות חשבון נפש, ולמתונים שבהם להיאבק ביתר נחרצות על עמדותיהם. בל תיפול עליהם אימתה של החרד"לות הקולנית, שאינה בוחלת כפי שראינו גם בסילוקו מבית הכנסת של מי שאינו מסכים לגישתה. המתונים הם אמנם מיעוט, אך קולם בכל זאת עשוי להדהד ולהשפיע.
ראוי היה שרבני "צהר", תומכי "מימד" לשעבר, אישים בולטים באקדמיה ובמישורי חיים נוספים, יתארגנו להבעת דעה אחרת שתנסה לחולל שינוי. זהו מאבק שאינו רק פוליטי, אלא גם חינוכי וערכי על דמותה ואופיה של היהדות בת זמננו. "רק לא סמוטריץ' ודרכו" היא הסיסמה הנכונה לעת הזו.
- ישראל שרנצל הוא דתל"ש מודאג. מרצה לערבית ואסלאם באוניברסיטת תל אביב, לשעבר בכיר בשב"כ
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
