מאז חוסל בכיר חמאס סאלח אל-עארורי בביירות בשבוע שעבר ניכרת הסלמה בלחימה משני עברי גבול הצפון. חיזבאללה מנסה לפגוע במטרות צבאיות אסטרטגיות בישראל וצה"ל מתמקד במערכה משולבת של פגיעה בתשתיות צבאיות מרכזיות שבהן נערך הארגון. ביומיים האחרונים גם מייחסת התקשורת הלבנונית לצה"ל פגיעות במפקדים ופעילים בכירים של חיזבאללה. ישראל מתכוונת בעיקר לנוכחות האסטרטגית של חיזבאללה, ולא להרחקת האיומים צמודי הגדר של הארגון. לצד זאת, מיוחסות גם פגיעות ממוקדות בחוליות נ"ט. אף שההסלמה ברורה, היא עדיין מבוקרת ומנוטרת בקפדנות על ידי שני הצדדים, שניכר שאינם רוצים להידרדר, אפילו בטעות, למלחמה כוללת שבה ייפגעו תושבי ביירות כמו גם תושבי תל אביב.
כך או אחרת לא מדובר במלחמה קלה. עשרות אלפי אזרחים משני עברי הגבול נאלצו או בחרו לעזוב את בתיהם. מבני לחימה בכפרים בדרום לבנון ומוצבים צבאיים של חיזבאללה נפגעים, ונזק נגרם גם בצד הישראלי. חיזבאללה הפך לו למנהג להגיב על כל הפצצת בית שמתוכו הוא פועל בפגיעה באמצעות טילי נ"ט ("קורנט" או אחרים) בבתי מטולה או אחד המושבים הצמודים לגבול הצפון.
הדבר מבהיר לישראל שעליה לדרוש את הרחקת כוח רדואן לא רק מקרבת הגבול, אלא הרבה מעבר לכך. אמנם הרחקת חמושי יחידת העילית של חיזבאללה חמישה ק"מ מהגבול עשויה להספיק – מה גם שזה מה שקורה בפועל כבר עכשיו - אבל את טילי הנ"ט שלו משגר הארגון בדיוק רב גם מטווחים ארוכים הרבה יותר. כרגע מדובר על שמונה ק"מ ובעתיד זה עשוי להיות מרחק ארוך יותר. מכאן שדרישות ישראל לגבי "היום שאחרי" בצפון צריכות להיות הרבה מחמירות מכפי שחשבה בתחילה.
הימצאות מאות כטב"מים בידי חיזבאללה היא בעיה נוספת. גם אם הארגון ימלא כרוחה וכלשונה אחר החלטת האו"ם 1701, שסיימה את מלחמת לבנון השנייה ב-2006, זה לא ייתן ביטחון לתושבי הגליל העליון. הכטב"ם שהתפוצץ הבוקר (שלישי) במפקדת פיקוד צפון בצפת הוא הוכחה לכך. אמנם לא היו נפגעים וכמעט לא נגרם נזק, אבל האיום הנשקף מהאמצעי הזה - שטס נמוך ולאט ולכן קשה ליירטו - הוא חמור ומצריך הרחקה של הארסנל קילומטרים רבים מצפון לליטני. כך לפחות תהיה התרעה לפני שהכטב"מים מתפוצצים על יעדיהם בישראל.
כלי הנשק החדישים והמדויקים שאיראן נותנת לחיזבאללה מחייבים לא רק את הרחקת חמושי הארגון מהגבול אלא פירוז מלא של רוב האזור שמדרום לביירות מכטב"מים, מטילי שיוט ומטילי נ"ט ארוכי טווח. מזכיר המדינה האמריקני אנתוני בלינקן המבקר בישראל בוודאי ישמע דרישות בנושא משר הביטחון יואב גלנט, הרמטכ"ל הרצי הלוי ואלוף פיקוד צפון אורי גורדין. להם כבר ברור שהרחקת כוח רדואן מהגבול לא תפתור את הבעיה.
השאלה הפתוחה היא אם חסן נסראללה והאיראנים יהיו מוכנים לקבל את דרישת הפירוז תחת לחץ אזרחי לבנון שאינם תומכי חיזבאללה. כרגע נראה שהארגון מוכן ואפילו רוצה לדבר עם המתווכים האמריקנים והצרפתים. שני דברים ישפיעו יותר מכל על נכונותם להגיע להסדר חדש: האחד נעוץ באופן שבו יסתיים העימות בעזה. השני קשור במידת הנחישות שתפגין ישראל לתמרן לתוך דרום לבנון אם חיזבאללה יתעקש לשמר שם נוכחות צבאית שתאפשר לו לפגוע ביישובים ויעדים בצפון בהפתעה וכמעט בלי התרעה.