אף שכך זה אולי נראה במבט ראשון, העובדה ששר הביטחון בני גנץ החל כבר עתה את תהליך בחירת הרמטכ"ל הבא – שבעה חודשים לפני שהרמטכ"ל הנוכחי אביב כוכבי מסיים את כהונתו בינואר הקרוב – היא דווקא לא חריגה. אם לשפוט לפי מינויי העבר, שרי ביטחון התחילו את התהליך לעתים גם עשרה חודשים לפני תום כהונתם של רמטכ"לים קודמים.
כך למשל, שר הביטחון אהוד ברק התחיל בחיפוש מחליף לגבי אשכנזי באפריל 2010 – עשרה חודשים לפני שגנץ עצמו נכנס לקריה (אם כי בתווך הייתה סאגה ממושכת שבה בוטל מינוי יואב גלנט לרמטכ"ל). במקרה של שר הביטחון לשעבר בוגי יעלון, הוא הודיע באוקטובר 2014 שהוא מחפש מחליף לגנץ, ארבעה חודשים לפני שהמחליף הנבחר, גדי איזנקוט, נכנס לתפקידו בפברואר 2015. וכאשר אביגדור ליברמן היה שר ביטחון, הוא החל לחפש את המחליף של איזנקוט ביולי 2018. קצת פחות מחצי שנה לאחר מכן נכנס המועמד שנבחר, הרמטכ"ל הנוכחי כוכבי, לתפקידו.
אז אם אין שום דבר חריג בכך שגנץ מתחיל כבר כעת את תהליך חיפוש הרמטכ"ל הבא, מה כן חריג במה שהוא עושה? בדרך כלל נהוג לבחור סופית את זהות הרמטכ"ל הבא כשלושה עד ארבעה חודשים לפני סיום הכהונה של הרמטכ"ל היוצא, כך שאם גנץ יביא לאישור הממשלה את מינוי הרמטכ"ל הבא ביולי או באוגוסט, דהיינו כחצי שנה לפני שכוכבי יפרוש בתחילת חודש ינואר, אזי תהיה זו התנהלות חריגה במקצת. גנץ יקדים למעשה את ההחלטה בחודש-חודשיים מהמקובל.
ממה גנץ חושש? בגוש תומכיו של בנימין נתניהו משוכנעים שגנץ מקדים את בחירת הרמטכ"ל כדי לסכל את האפשרות שאם נתניהו יחזור לשלטון הוא ימנה כביכול לתפקיד את אלוף אייל זמיר, סגן הרמטכ"ל לשעבר שהיה מזכירו הצבאי של נתניהו ויש הרואים בו מקורב לראש הממשלה לשעבר. בניגוד לטענה הזאת, גנץ מאוד מעריך את זמיר. הוא בכלל לא חושב שהוא "ביביסט" או מקורב לנתניהו. הוא ראה את תפקודו במהלך משבר הקורונה ומאוד מעריך אותו על כך.
אין להוציא גם מכלל אפשרות שגנץ יחליט בסופו של דבר לבחור בזמיר, הגם שלפי כל ההערכות סגן הרמטכ"ל הנוכחי, אלוף הרצי הלוי, הוא המועמד המוביל (המועמד השלישי הוא אלוף יואל סטריק). אבל כשמתחילים לחפש רמטכ"ל, קשה מאוד לדעת איך זה ייגמר. דברים יכולים לקרות בדרך ולהתגלות – והיו הרבה דוגמאות לכך.
אבל ההתפתחויות הפוליטיות והאפשרות שהממשלה עומדת לפני קריסה בהחלט מטרידות את גנץ, בייחוד כשהוא מסתכל על התסבוכת שהייתה עם המינויים הקודמים של ראש המוסד ומפכ"ל המשטרה. כזכור, היועץ המשפטי לממשלה הקודם אביחי מנדלבליט הסתייג בשנת 2019 מבחירת מפכ"ל חדש בגלל מערכת הבחירות באותה עת, אבל כשראה שמערכות הבחירות נמשכות, הוא אישר ב-2020 למנות מפכ"ל גם בממשלת מעבר. כך מונה קובי שבתאי לתפקיד, אחרי שנה שבה המשטרה התנהלה ללא מפכ"ל קבוע.
לגבי ראש המוסד, היועמ"ש הסתייג מבחירתו של דדי ברנע לתפקיד, כיוון שנתניהו רצה למנותו מספר חודשים לפני סיום הכהונה של יוסי כהן – ובתקופת בחירות. אולם בסופו של דבר מנדלבליט השתכנע שהמוסד הינו גוף שלא ניתן להחזיק ללא ראש קבוע, ולכן קבע שאם הקדנציה של כהן תסתיים לפני הקמת ממשלה חדשה, ניתן יהיה למנות ראש מוסד קבוע. נתניהו אכן מינה את ברנע ב-24 במאי 2021 – 23 ימים לפני השבעת ממשלת בנט-לפיד.
גנץ חושש כעת שאם הממשלה תיפול לפני שימונה רמטכ"ל, היועמ"שית הנוכחית גלי בהרב-מיארה תאמר ובצדק – "זאת ממשלת מעבר, תמתינו עד אחרי הבחירות". הדבר עלול להכניס את הצבא לסחרור: נניח שהממשלה תתפרק בחודש יולי – המשמעות היא שהבחירות ייערכו רק לאחר החגים, דהיינו ממשלה חדשה לא תקום לפני דצמבר או ינואר, ואז יבחרו רמטכ"ל חדש רק בינואר או בפברואר.
גנץ מקווה שהקדמת הליך חיפוש הרמטכ"ל תוכל אולי לסייע לו בבוא היום לשכנע את היועמ"שית להסכים למינוי הרמטכ"ל הבא גם בממשלת מעבר, ובכל מקרה נראה שינסה להביא את המינוי לאישור הממשלה עוד לפני נפילתה. גנץ סבור שאם שלושה עד ארבעה חודשים לפני סיום כהונת כוכבי לא נדע עדיין מי יהיה הרמטכ"ל הבא – הצבא עלול להיכנס לסחרור. ובכל מקרה גנץ לא רוצה לכלוא את הצבא בתוך סיטואציה שבה יהפוך "עבד" למציאות הפוליטית.
שר הביטחון לא רוצה להיתפס בלי רמטכ"ל, בלי סגן רמטכ"ל ובלי מטכ"ל מסודר. הקדמת המינוי גם תיתן מספיק זמן לרמטכ"ל שייבחר לבחור לעצמו סגן רמטכ"ל בתיאום עם שר הביטחון. גנץ חושש בנוסף מתרחיש של קיפאון פוליטי, שבו גם אם יהיו בחירות לא תורכב ממשלה וייתכן שנלך לעוד סבב בחירות – מה שיעכב את בחירת הרמטכ"ל בתקופה של עוד חצי שנה.