ויקטור אורבן, הילד הרע של אירופה, עשה זאת שוב. בניגוד לרוב הסקרים וההערכות במערב, אורבן רמס אתמול (ראשון) את יריביו הפוליטיים, והבטיח לעצמו שני שלישים מתוך הפרלמנט ההונגרי. המשמעות: שליטה כמעט מוחלטת על החקיקה ושליטה כמעט מוחלטת על המדינה.
מערכת הבחירות הסוערת הוכיחה שוב כי ארגון שטח טוב עדיף על תרגילי תודעה בחסות וושינגטון ובריסל, ואורבן הצליח לסחוף אחוזים מכובדים של הונגרים אל הקלפיות. אין הרבה דמוקרטיות, בטח שלא במזרח אירופה (ברומניה השכנה הגיעו כ-30% בלבד כדי להצביע בבחירות האחרונות לפרלמנט), שיכולות להתהדר באחוזי הצבעה כה גבוהים כמו שנרשמו בהונגריה.
זה עבד לטובתו של אורבן, שהפך את הבחירות האלה גם למעין משאל עם על המדיניות שלו בתוך הונגריה ומחוצה לה. במשך שנים התעמת אורבן עם האיחוד האירופי. הוא לא הסתיר מאנגלה מרקל את מה שהוא חושב עליה, ובתמורה זכה אורבן לכתף קרה מבריסל.
בניסיון להשפיע על תוצאות הבחירות בהונגריה, הפקידים האירופים הקפיאו את הכספים שהוקצו להונגריה כדי לסייע לה לצאת מן המשבר הכלכלי שעוללה המגפה העולמית, הקפאה שהייתה אמורה לחמם ולרומם את מעמדה של האופוזיציה המאוחדת שקמה כדי החליף את אורבן. אבל זה עבד הפוך. קצת כמו בישראל, ככל שקמו על אורבן יותר יריבים כדי לחסלו, כך הוא התחפר יותר בלאומנות ההונגרית שהפכה אותו למי שהוא - ושיעורי התמיכה בו גדלו.
וכשמזכירים את ישראל, זה לא בכדי: אורבן, כמו ידידו בנימין נתניהו, יודע לעשות לימונדה מהלימונים שחולקו לו. למזלו, יש לו בייס פוליטי קשיח ואיתן, שאולי עייף ממנו מעט, אך אינו מוצא חלופה ראויה שתחליף אותו. ההונגרים, בניגוד לעמים אחרים, ראו בעימות עם האיחוד האירופי אתגר לאומי שאסור להתכופף מולו. ואם זה מזכיר את העימותים המתוקשרים של נתניהו עם ברק אובמה, קשה להאשים אותו.
גם הקשרים של אורבן עם ולדימיר פוטין לא הצליחו לערער את מעמדו. בשעה שהאופוזיציה ניסתה להפוך את פוטין לשטן שאליו יקשור אורבן את הונגריה אם ינצח, הודיע ראש הממשלה ההונגרי כי האופוזיציה תגרור את הונגריה לתוך המלחמה המדממת באוקראינה - והבהיר לנאט"ו שלא יאפשר מעבר של נשקים מערביים לאוקראינה דרך הונגריה, ושהוא מתנגד להחרים את הגז הרוסי. כל זה תוך כדי קמפיין.
אורבן יודע היטב להצביע על אויבים, אמיתיים או מדומיינים, ולנצל אותם לטובתו במגרש הפוליטי: האיחוד האירופי, ג'ורג' סורוס, השמאל העולמי, התקשורת. מנגינות מוכרות גם במחוזותינו.
נקודת המבט הישראלית בבחירתו מחדש של אורבן מעניינת בעיקר משום תמיכתו הבלתי מתפשרת של אורבן בישראל במוסדות האיחוד האירופי. לא פעם הורה אורבן לאנשיו להתנגד לסנקציות או לגינויים שבושלו בבריסל. נתניהו ואורבן מצאו שפה משותפת, ובנו של ראש הממשלה הישראלי לשעבר, יאיר, אף ערך מסע הרצאות בבודפשט לפני כמה שנים.
אבל נקודת המבט הישראלית מעניינת גם בגלל ההשוואה הבלתי נמנעת בין אורבן לנתניהו: שניהם שלטו בארצם במשך יותר מעשור באופן רציף, שניהם רוכבים על גלי פופוליזם הכוללים שנאה לתקשורת, השמאל והמערב הפרוגרסיבי, ושניהם חובבי שינויים חוקתיים שיתאימו את המציאות לצרכים שלהם.
תהיתי באחרונה באוזני הונגרי בכיר אם השניים אכן כל כך דומים. "כן ולא", השיב ההונגרי. "הם אמנם דומים בהתנהלות הפוליטית שלהם, אבל יש ביניהם הבדל אחד: נתניהו הקים על עצמו את כל העולם ואשתו, כולל את האנשים הקרובים אליו ביותר. אורבן, לעומתו, מחסל את מי שלא מוצא חן בעיניו בעדינות", אמר. "הוא לא מעורר תחושות של שנאה בקרב אנשים שפעם תמכו בו. אם הוא רוצה להוציא מישהו מן המשחק, הוא שולח אותו לגלות, נותן לו משימה. כך אנשים נמצאים במרוץ מתמיד להוכיח לאורבן שהם ראויים לאמונו וזכאים לשוב למעגל הקרוב שלו. אורבן לא מייצר לעצמו אויבים".
