תיעוד: פלסטינים מכים מתפללים בדרכם לכותל
עשרות אלפי בני אדם צפויים להגיע הבוקר (שני) לברכת הכוהנים ברחבת הכותל המערבי ברוב עם, לאחר שכבר שנתיים ההתכנסות הזו צומצמה משמעותית בגלל הקורונה. העובדה שישנן משפחות שימנעו מעצמן להגיע למקום אך ורק מתוך פחד אמיתי להיפגע מטרור היא בלתי נסבלת ובלתי מתקבלת על הדעת במדינה ריבונית. יכולים להיות אלף תירוצים והסברים, אפשר להתלות בתפקודן של ממשלות קודמות או בכך שההסלמה בהר הבית היא כמעט טקס בכל רמדאן – אבל בסוף האחריות הבלעדית על ביטחונם וחירותם של אזרחי ישראל, בלב בירתם, מונחת קודם כל על כתפי הממשלה והעומד בראשה נפתלי בנט.
מאז האירועים בשומר החומות ניתנו שמות שונים לאירועי טרור ואלימות, בהם הכינוי "פרעות תשפ”א" למה שהתרחש בערים המעורבות בדיוק לפני שנה. גם אתמול, כשיהודים עם טליתות חוו לינץ' שנעצר בנס, בזמן שהוא מתועד בלייב לטיקטוק, היו מי שהשוו אותם ליהודים בגולה, נרדפים וחסרי כל הגנה. הטרמינולוגיה הזו רוצה להמחיש את אוזלת ידה של המדינה, אבל למעשה היא מאיינת את כוחה. טוענת שאין ריבונות ואין ציפייה, לכן – איש הישר בעיניו יעשה. זוהי עמדה נפשית קטלנית גם עבור יהודים וגם עבור ערבים במרחב המשותף. היא חייבת להיות מפורקת קודם כל ולפני הכל על ידי מנגנונים מתפקדים של משטרה, צבא, עיריות וממשלה.
בדיוק כמו האירועים לפני שנה, גם הפעם פוטנציאל הנפיצות הוא אדיר, והשטח לא שוכח. החרדות, תחושת האיום והאנרכיה מחלחלות – והן ירימו ראש בכל חיכוך שעוד צפוי לנו.
כרגע ההנחה הכה ישראלית, היא לדבוק בסטטוס קוו בלתי-רלוונטי ולקוות שהנושא יתאדה, במקום לחתור באופן אקטיבי למדיניות מיטיבה
ברע"מ בחרו להשהות את חברותם בממשלה. צעד סמלי וכנראה חסר משמעות. דווקא מי שבעד שותפות עם רע"מ וקיומה של הממשלה חייב להיאבק בפורעים בנחישות. לא רק במבריחי הגדיים, אלא בעיקר במיידי הסלעים ובמתבצרים עם אלות וסכינים. אין סיכוי לשום שותפות שבבסיסה אלימות, או אלימות בהעלמת עין. כל תפיסה שלפיה "צריך לתת לפרוק את הזעם", כל הנחה שיש אזורים שאליהם לא נכנסים, היא זו שמכרסמת באיזשהו סיכוי לחיים משותפים.
חן ארצי סרורPhoto: Ynet ואולי עוד מילה על אוטופיה. אנחנו חיים במרחב דתי עם מוטיבציות דתיות. חלקן חולות ומסוכנות, רובן המוחלט שוחרות טוב וייראת אלוהים. באלימות צריך לטפל בנחישות, אבל עבור שאר המתפללים – מוסלמים ויהודים - צריך למצא הסדר יותר הגיוני ומכבד. עליית מתפללים יהודים גדלה משנה לשנה, ולכן בשלה העת לפעול למען הסדר מול השותפים הערבים ומול ממשלת ירדן.
כרגע ההנחה הכה ישראלית, היא לדבוק בסטטוס קוו בלתי-רלוונטי ולקוות שהנושא יתאדה, במקום לחתור באופן אקטיבי למדיניות מיטיבה. אולי אם נעשה את הצעדים עכשיו, נזכה בבוא היום להתגשמותה של נבואת ישעיהו ולפיה "בֵיתִי בֵּית תְּפִלָּה יִקָּרֵא לְכָל הָעַמִּים".
- חן ארצי סרור היא עיתונאית "ידיעות אחרונות"
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
