המשטרה ניסתה לפזר הבוקר (רביעי) בני משפחות שכולות ופעילים נוספים שהתייצבו למשמרת המחאה השבועית מחוץ למשכן הכנסת, לאחר שהתפתחו עימותים בין הצדדים במקום. פעילה אחת עוכבה במקום. המוחים הם מ"מאהל המשפחות השכולות" שהוקם ליד הכנסת לפני כחודש כ"מאהל קבע בדרישה להחלפת נתניהו וממשלתו בממשלה ראויה".
בסרטון שהופץ במקום נראים שוטרים אוחזים בשלט של יעל אלון, ששכלה ב-7 באוקטובר את בנה סגן דור שדה, מ"מ בגבעתי שנהרג בתחילת המלחמה בטיהור כפר עזה ממחבלים, ואת אביה יצחק בר שדה קלרפלד שנהרג במלחמת יום כיפור. על השלט נכתב "אבא שלי נהרג במחדל 73', הבן שלי נהרג במחדל 23', ביבי וממשלת החורבן לדין".
אלון צעקה לשוטר מספר פעמים "תחזיר לי את השלט שלי", ומפגינים אחרים גם קראו לשוטר להחזיר לה את השלט. אחד מהשוטרים במקום נשמע אומר למפגינים כי "זה שאתם תבואו אחרינו לא יגרום לנו להחזיר". לצד זאת, בסרטון אחר נראים שוטרים דוחפים בכוח מפגינים.
לצד אלון, שוטר לקח שלט גם מיעקב גודו, שבנו תום נרצח בקיבוץ כיסופים לאחר שהיה נצור בממ"ד במשך יותר מיממה. על השלט שלו נכתב "הדם של תום זועק מדלת הממ"ד בכיסופים". אחד מהמפגינים שאל: "למה הפקירו את ההורים שלי? הממשלה אשמה, הממשלה הפקירה".
יעל אלון מסרה: "מהבוקר הזה הבנתי שאין חמלה! אני מגיעה לכל מקום עם השלט ומציגה אותו. רק רציתי להראות את השלט שלי. אחרי שהמשפחה שלי נפגעה כבר פעמיים ממדינת ישראל, הבוקר פגעו בי פעם נוספת בזה ששוטר, שאמור להגן עליי, חטף לי שלט. הבן שלי ועוד רבים אחרים שילמו את מחיר המחדל של 7 באוקטובר ואני מוחה כדי שישראלים נוספים לא ישלמו את מחיר המחדל של הממשלה הזו, כמו שאני שילמתי כבר יותר מדי פעמים. אי אפשר לסמוך על הממשלה הזו שהיא דואגת לאזרחים ולא לטובתה האישית של חבריה".
המשטרה מסרה: "גם במהלך תקופת המלחמה משטרת ישראל פועלת לאפשר את חופש הביטוי והמחאה בגבולות החוק. לצד זאת, לא נאפשר הפרות סדר ופגיעה בחופש תנועה של נבחרי ציבור למקום עבודתם. בהתאם, הבוקר עוכבה בירושלים לחקירה אישה לאחר שחסמה בפועל ועודדה אחרים לחסום את כביש הגישה לכנסת. נמשיך לאפשר את חופש המחאה כחוק, אולם לא נאפשר הפרת הסדר הציבורי בניגוד לחוק".
בתגובה ללקיחת השלט של אלון מסרה המשטרה כי "השלט הוחזר לאישה. הוא נלקח לאחר שהיא דפקה באמצעותו על רכב של ח"כ, ולאחר מכן הוחזר".
המפגינים נוהגים למחות ליד הכנסת בימי שני ורביעי בבוקר בזמן שחברי כנסת מגינים לדיונים, וכדי ש"לא יוכלו שלא להסתכל להם בעיניים", לדבריהם.