ריאיון עם סבתם של הילדים שנהרגו בתאונת הדרכים
(צילום: נדב אבס, סטס קופולו)
בשישי בערב היו אהובה ורפאל מעודד בביתם כשקיבלו את הבשורה הנוראה - נכדם נהרג בתאונת דרכים, בבית החולים נלחמים על חייה של נכדתם, בנם ואשתו. "דפקו לי בדלת שוטרים, שוטר ועוד שוטר עם בגדים אזרחיים ושאלו מי זאת אהובה. שאלתי אם עשיתי משהו. קראנו לרפאל, הוא בא, הודיעו לנו. זו גזירה. זה אסון", שחזרה בשיחה עם אולפן ynet הבוקר (ראשון).
התאונה התרחשה בשישי בצהריים. רכבם של בני הזוג יניב והודיה מעודד התנגש עם רכב פלסטיני שביצע פניית פרסה במקום אסור על קו הפרדה רצוף בצומת עופרים. טוב ראי בן השלוש נהרג במקום. אמש מתה מפצעיה גם אחותו הגדולה הללי. ההורים אושפזו בטיפול נמרץ. העובר שהיה בבטנה של האם, שקיבל את השם מלאכי, לא שרד את הפגיעה. במוצאי השבת נטמנו האחים זה לצד זו בבית העלמין ברחובות.
הם נוסעים בכביש הזה הרבה פעמים?
"אני לא חושבת, בדרך כלל לא. הם נוסעים בכביש אחר. דרך עופרים, אף פעם לא אמרו לי את זה".
לאיפה הם נסעו כשזה קרה?
"הם נסעו להורים שלה, לנוף איילון ליד מודיעין".
הוריה של הודיה, אסתר ושיקי ראוכברגר, קיבלו את הבשורה מבנם ישי, פרמדיק המנהל את תחנת מודיעין של מגן דוד אדום שהיה בביקור אצלם. הוא קיבל את הדיווח על התאונה הקשה וטיפל במקרה מרחוק. תמונות שקיבל מהזירה העלו את חששו כי מדובר במשפחת אחותו. "נתתי לצוות את השמות שלהם, וכשאמרו לי ליצור קשר הבנתי שקרה הגרוע מכל. אני עדכנתי את ההורים שלי שנקבע המוות של טוב ראי והמצב של האחרים קשה", סיפר.
אהובה סיפרה כי תהתה מדוע בנה לא להתקשר לברך אותה לפני כניסת השבת. "התפלאתי למה לא התקשר להגיד לי שבת שלום, בדרך כלל הוא מתקשר".
הללי וטוב ראי, רק בני שש ושלוש, מובאים למנוחות
(צילום: חגי דקל)
"הנכדים שלי מטופחים, חכמים, מתוקים כאלה", סיפרה הסבתא אהובה. "אני אוהבת אותם, כל כך אוהבת אותם. שמחנו בהם כל כך. האבא והאמא מטפחים אותם, לא מוסרים אותם לאף אחד, נהנים מהם מכל רגע. מחנכים אותם כל כך יפה, ביד עדינה, בלשון רכה. הוא לוקח אותם לטיולים, משחק איתם, מלמד אותם. ממש ילדים חכמים, נקיים, מסודרים, חמודים. לא ילדים פראיים. משפחת אצילים ממש". לדבריה ההורים המאושפזים במצב קשה עדיין לא התבשרו על מות ילדיהם.
אהובה מספרת על הזיכרונות מהביקור המשפחתי האחרון של בנם ונכדיה. "לפני שבוע הוא בא אליי, הרים אותי על הכתף, סובב אותי בבית, אמר לי 'אמא נראה לי שאת עצובה, למה?'. הבן הקטן שלי, חייל בקבע, עזר לו להעביר דברים בבית. ביום חמישי בערב הקטנצ'יק לא רצה לישון, אמר לאבא שלו 'אנחנו נתגבר'. מה זה המילים האלה? הוא שאל אותו 'על מה נתגבר?'. עכשיו אני רואה - להתגבר, צריך להתגבר. ילד בן שלוש, זה הגורל".
כעת היא מקווה שיניב והודיה יחלימו במהרה מהפציעות שנגרמו להם. "אני מקווה שהשם ישלח להם הרבה בריאות ויקומו שלמים ורעננים כמו שהיו. אני מאמינה באלוקים שיעשה נס. אין לנו במי להאמין. אני אישה שמחה, אבל עכשיו מה? עכשיו אין חשק לכלום, לשום דבר".
