יפים, אביו של רומן ברודסקי ז"ל
(צילום: רועי עידן )
משפחת ברודסקי מערד, שבנה רומן נהרג אתמול (שני) באוקראינה, פועלת כעת להבאת גופתו לקבורה בארץ. הוריו מבקשים להתיר לזוגתו מילה, שהייתה איתו בזמן התקרית ושמרה על גופתו אחריה, להגיע לארץ ולהשתתף בהלוויה.
התקרית אתמול אירעה בעיר בילה צרקווה, 84 ק"מ מדרום לקייב: ברודסקי נסע במכונית שהובילה שיירת ישראלים לעבר הגבול עם מולדובה, כשמילה במכונית שנסעה אחריו. הוא נפגע ככל הנראה מאש אוקראינית כתוצאה מטעות בזיהוי ומותו נקבע במקום. כשהחלו היריות הוא עוד הספיק להתקשר למילה, זוגתו בשלוש השנים האחרונות, ואמר לה "אני לא רוצה למות". שתי בנותיו, יצוין, נותרו בקייב יחד עם אמם.
אילנה קוריאל מחוץ לביתו של רומן ברודסקי שנהרג בשיירה באוקראינה
(צילום: רועי עידן, שמוליק דודפור)
היום סיפר אביו יפים ל-ynet כי מילה, בת הזוג, "שמרה על הגופה וחיכתה עד שאבא שלה יגיע וייקח אותה. היא לא עזבה אותו. היא נשארה שם למרות שהיה מסוכן ואנחנו כל כך מעריכים אותה על כך. אנחנו מבקשים עזרה מהמדינה כדי שיביאו את הבן שלי לקבורה ומבקשים שיעזרו למילה להגיע לארץ כדי להשתתף בהלוויה מסיבות הומניטריות. לפחות שיתנו לה אפשרות לצאת מאוקראינה עם הגופה של הבן שלי".
אמו החורגת של ברודסקי, אמה, הוסיפה: "לא חשבנו שפוטין יהיה כמו היטלר. הוא היטלר מספר שתיים".
הבנות של ברודסקי, בנות 6 ושנתיים, נמצאות כעת עם אמן בבית פרטי בקייב. "בינתיים הן לא מנסים לצאת כי האמא מפחדת", סיפרו במשפחת ברודסקי. "כולם שואלים למה הם לא יצאו לפני שהחלה המלחמה אבל אף אחד לא האמין שזה יכול לקרות. אף אחד לא חשב שהרוסים באמת יעשו בשנת 2022 מלחמה כמו שראו רק ב-1940. רבים מצאו את עצמם לא מוכנים".
ראש עיריית ערד לשעבר והח"כית לשעבר, טלי פלוסקוב, חברת של המשפחה, אמרה: "ערב לפני דיברתי עם אנשים והם עדיין היו בבית קפה. לא האמינו שתהיה מלחמה". על המאמצים להבאת הגופה הוסיפה: "אנחנו יודעים שזה קשה, אבל אנחנו יהודים ורוצים לעשות הכל כדי שהוא ייקבר כאן בארץ".
חברו של ברודסקי שנכח בשיירה: "ירו עלינו במשך 4 דקות"
(צילום: שמוליק דודפור)
מוקדם יותר סיפר חברו של ברודסקי, ואדים, על השתלשלות האירועים בתקרית שבה נהרג חברו. "החלטנו שאנחנו רוצים לצאת מקייב לכיוון מולדובה. התחלנו לנסוע, בשעה הראשונה לא היו בעיות. אחרי זה התחילו מחסומים, מחסום אחד עברנו, את השני עברנו. הווייז הראה לנו שטעינו בפנייה, עשינו פרסה, חזרנו למחסום שבאנו ממנו והיה שם עוד מחסום קטן. חשבנו שהם בדקו אותנו אז הכול בסדר, נתנו להם מסמכים, אני עברתי עם הרכב שלי, מאחוריי עוד שני רכבים.
"ברכב השלישי התחילו לצעוק והתחילו יריות. נסענו משם מהר ככל שאפשר. האוטו השלישי שהיה מאחוריי, פגעו בו. עצרתי את הרכב ולקחתי את הנוסעים איתי כי האוטו כבר לא יכול היה לנסוע. נסענו עוד 150 מטר, היה שם עוד מחסום עם רובים וצלפים עלינו. פתחנו את הדלתות ונשכבנו על הרצפה".
- ניסיתם להסביר לחמושים?
"כן, אבל מחסום אחד לא יודע מה קורה עם המחסום השני. אין להם לא קשר, אלה אנשים מהרחוב שקיבלו אקדחים ושומרים על הבתים שלהם".
- מתי הבנתם שמישהו נפגע בצורה משמעותית?
"כשהתחלנו לנסוע חשבתי ששלושה-ארבעה רכבים לא נשארו בחיים ואחר כך התברר שברכב אחד נמצא רומן חבר שלי, שנסע במכונית עם חלונות שקופים. לא הייתה שום סיבה לעשות את זה. הם אומרים שמהצד שלהם הם חששו שהוא צ'צ'ני. ירו באוטו ארבע דקות בלי הפסקה, מכל מיני כיוונים. אתמול ארבע פעמים ניסו להרוג אותנו, אנחנו בנס עדיין חיים".
- כשאתם מבינים שרומן נפגע, מה אתם עושים?
"צועקים לעזרה ואף אחד לא יכול לעזור לנו. לא המשטרה המקומית, לא הצבא. המשטרה המקומית אמרה שיכולים לעזור לנו למצוא בית בשטח של 10 ק"מ משם, הצבא לא מוכן כי הוא בפעולות אחרות ומי אנחנו הישראלים שהם יעשו משהו בשבילנו, ואנחנו בבעיה – ממש מרגישים שהסוף מתקרב".
