בהתחלה היו המסכות, בקטנה. אחר כך הצהרת הבריאות היומית, גם בקטנה. ואז הסגרים והבידודים שנועדו למנוע את ההתפרצות. וכשזה לא עזר, המציאו עבור הילדים את הבדיקה המהירה, האנטיגן, והשבוע הגיעה הצעקה האחרונה מבית היוצר של משרד הבריאות, שכולם עודדו כאילו המשיח הגיע: הבדיקות הסרולוגיות.
מדובר בעוד מילה שאף הורה לא ממש מבין, אבל נשמעת כל כך מרשימה – ממש כמו להגיד אקספוננציאלי – עד כדי כך שאנשים התנדבו לעמוד בנימוס שעות בחום של אוגוסט רק כדי לדקור את הילד שלהם, ולגלות (ובדרך כלל לא במפתיע), שאין לו שום נוגדנים, ושהם יחזרו במידת הצורך לבידודים. ממש כמו במשחק סולמות וחבלים: אתה מטפס שני שלבים, רק כדי להחליק למטה עשרה, ומי יודע לאן זה עוד יתדרדר (הימור שלי: חיסון לבני 3–12, תיראו מופתעים).
הנה כי כך נראים חיינו, ההורים, בשנה וחצי האחרונות: טרללת בלתי נגמרת של מה שנראה כצבר של טרנדים וגחמות רפואיות על גבול "מה שלא יועיל לא יזיק", מול קורונה אחת שהפכה את כולנו לג'אנקים של בדיקות. התור לבדיקות הקורונה הפך להיות הבילוי הכי חם בעיר, אולי מפני שהוא המקום היחיד שלא דורש בדיקת קורונה.
בעיניים שלי, אמא מותשת לילדה בת שבע, אי-אפשר להימלט מהמחשבה ששוב ושוב בודקים את הנבדקים התמידיים, מחסנים את המחוסנים תמידית, ובעיקר מסתכלים מתחת לפנס, כי זה הכי נוח וקל
גם תקלות לא חסרות. כשאני הגעתי עם הילדה, פתאום קרסה המערכת. התור התארך והלך ואז התברר שפשוט כותבים הכל ביד. אגב, עד לרגע כתיבת שורות אלה – 36 שעות מאז הבדיקה – עוד לא קיבלתי תשובות.
שיהיה ברור: אני וההורים סביבי, כולם אנשים שומרי חוק, צייתנים, ומאמינים במערכת. כולנו מחוסנים (אפילו בשלישית), כולנו רצים עם הילד/ה לנקודת מד"א או לכיכר רבין, העיקר לקבל אישור להיכנס לחצי שעה לבריכה או למסעדה, כי ככה אמרו וככה ההוראות. אבל בסתר ליבי, אני כבר מרגישה בסדק המתרחב בחוסן הציבורי. בהבנה שאין סוף לטרלול. שאין אף אחד שמנהל את הדבר הזה.
בעיניים שלי, אמא מותשת (אך אמביציונית!) לילדה בת שבע, שנדרשה (ואף הביאה!) בשבוע שעבר שתי בדיקות שליליות לחוג השחייה, אי-אפשר להימלט מהמחשבה ששוב ושוב בודקים את הנבדקים התמידיים, מחסנים את המחוסנים תמידית, ובעיקר מסתכלים מתחת לפנס, כי זה הכי נוח וקל.
לכן אני מציעה למערכות הבריאות והחינוך להפסיק לעשות קולות של עשייה, ולהתחיל לעבוד באמת. תביאו פתרון קצת יותר יצירתי ובעיקר המוני ויעיל, כי בקצב הזה, בעוד חצי שנה נחווה כולנו חיסון רביעי, ולילדים המסכנים שלנו עדיין ידחפו מטושים לאף ולפה.
- אתי אברמוב היא עיתונאית "ידיעות אחרונות"
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
