הותרו לפרסום שמות תושבי נהריה שנהרגו במטח לעיר: זיו בלפר, בן 52, ושמעון נג'ם, בן 54, הם השניים שנהרגו מהפגיעה הישירה בנגרייה בשכונת טרומפלדור בעיר. מותם של השניים נקבע במקום.
פגיעה ישירה בנהריה
(צילום: גיל נחושתן, תיעוד מבצעי מד"א)
בלפר היה בעליו של בית הקפה "טוק טוקי" בצומת חורב בחיפה. הוא היה מוכר היטב לרבים ובהם גם בעלי עסקים שהיו קולגות שלו ומרעיפים עליו שבחים. נועה גוטפריד, הבעלים של פאב-מסעדה הבראון בחיפה, הכירה את ההרוג במטח. "זיו וכל משפחת בלפר הם דמויות ששזורות בחיים של הרבה אנשים, המון אנשים הכירו את זיו", סיפרה גוטפריד.
היא הוסיפה: "ישבו אצלו ב-7:00 בבוקר עם הנס קפה בכוס זכוכית, סיימו אצלו לילה על בגט עם גבינה צהובה וביצה, בתקופה שעוד לא היו לו עצבים לפתוח את המקום 24 שעות. עבדו אצלו המון חבר'ה במהלך השנים, וכולם שבורים עכשיו. הוא יהיה בזיכרון של כולנו עם קולו המיוחד. תמיד אזכור ממנו את המשפט 'נועה, אולי חלאס עם הנס קפה של המורות. תתקדמי לאספרסו'. עצוב".
התיעוד של בלפר בבית הקפה שלו
אביטל פרידמן, אחותו של בלפר, אמרה: "זיו היה אהוב על כולם, אדם ממש מיוחד. למעלה מ-30 שנה עבד בעסק שלו 'טוק טוקי' בחיפה. במשך שנים לקוחות שלו באו במיוחד בשבילו, כל כך אוהבים אותו. אדם רגיש ואכפתי, תמיד הראשון לעזור.
"הוא גר בסמוך לאבא שלי, הם תמיד רצים למרחב המוגן באזעקות. מהשכנה אני יודעת שהנפילה הייתה לפני האזעקה. את הדיווח על המחסן שנפגע בנהריה ראיתי בתקשורת, זיהיתי אותו מיד. חייגתי אליו והוא כבר לא ענה. בעלי יצא לנהריה ואני במקביל דיווחתי למשטרה. כשבעלי הגיע למקום - מצא וזיהה אותו. אנחנו שנינו אחים יחידים, הוא תמיד מתקשר אליי כשיש אזעקה. הפעם אני זו שחייגתי אליו, והוא לא ענה. מיד ידעתי".
הצלם החיפאי מיכה בריקמן סיפר: "זיו היה המעסיק הראשון שלי עוד לפני שהקמתי בעצמי עסק, עבדנו שם כל החברים בתחילת דרכנו. הוא היה איש עם לב גדול, איש עבודה, למדתי ממנו המון על מוסר עבודה. זיו הקים מוסד חיפאי , ומדי פעם הייתי עוצר לשתות איתו קפה, הוא היה המקום. ייחסר ממש". בלפר תועד בבית הקפה שלו בחודש שעבר, ואף הציג רסיס של רקטה שהתפוצצה בנהריה.
תדהר טויכר, בעליו של קפה פאזל ברחוב מסדה בחיפה, היה קולגה וחבר של בלפר. "'טוק טוקי' היה 'המתחרה' בצד השני של פלנטת הלילה הכרמליסטית על 'ציר מוריה' התוסס דאז", סיפר טויכר. "עם השנים הכרתי את זיו אישית, איש זהב נעים ובר שיחה, תמיד שמח לשמוע מה חדש ומה נשמע, מפרגן לקולגות בלי אגו. רק השבוע הבטיח שיעצור לביקור גומלין ברחוב מסדה, לראות מה חדש בהדר, לצערי לא הספקתי לצעוק עליו 'מה פתאום, אני מזמין הערב' כמו שאמר לי בקפה האחרון השבוע, בדיעבד קפה הפרידה".
"צד"לניקים ויהודים נופלים זה לצד זה"
שמעון נג'ם נולד בלבנון והיה לוחם בצד"ל. "עם נסיגת צה"ל מדרום לבנון במאי 2000, שמעון עבר לישראל והתגורר מאז בנהריה", אמרו בעמותת משפחות צד"ל. "חייו של שמעוּן היו חיים לא פשוטים, אך תמיד היה כמה לחיים וייחל לטוב".
עוד אמרו בעמותה: "ההיסטוריה חוזרת על עצמה. כפי שקרה בעבר, שוב צד"לניקים ויהודים נופלים זה לצד זה, תחת איום משותף. אבל הפעם, על אדמת מדינת ישראל. המאבק שלנו ממשיך, מאבק של גורל משותף, אחווה ולצערנו גם של דם. הסיפור שלנו הוא סיפור של גבורה והקרבה שנכתב בדם, וייחרט לנצח בספרי ההיסטוריה".
שלומי לייבה, חברו של נג'ם מנהריה, סיפר כי ההרוג היה אדם שקט ומופנם. "לא היו לו הרבה חברים או מכרים", אמר לייבה. רק הבוקר נפגשו השניים, ונג'ם סיפר לו כמה הוא רוצה ש"ישראל תקרע את חיזבאללה". לייבה הוסיף: "החלום שלו היה שיהיה כבר שלום, והוא יוכל לחזור ולבקר את החברים שלו בכפר שבו נולד וגדל בדרום לבנון. נג'ם, שהיה גרוש, הותיר אחריו שני בנים, אחד מהם גר בתאילנד.
חנא נורא, גיסו של נג'ם, אמר: "שמעון המשיך לעבוד כרגיל בנגרייה בזמן המלחמה ולקבל הזמנות. היום לא דיברנו איתו, אבל קיבלנו את הבשורה המרה. הבנתי שברגע האזעקה הוא התכוון לסגור ולברוח הביתה. זה טיל של חיזבאללה ששוגר משטח לבנון. יש לנו משפחה שם, אנחנו יודעים שכפו על העם הלבנוני מלחמה מיותרת והרסו את כל המדינה".
הגיס אמר עוד: "הטיל הזה לא מבדיל בין דם לדם, כלבנונים לשעבר וישראלים כבר 24 שנים אנחנו מסתכלים על המצב הזה ואומרים שמזל שאנחנו בצד הנכון. אני רוצה להדגיש שרוב הלבנונים לא רוצים מלחמות עם ישראל. משפחתנו משלמת מחיר כבד מאוד, שמעון כבר איננו וזה עצוב מאוד". הלווייתו של נג'ם תיערך ביום חמישי בשעה 13:00 בחלקת אנשי צד"ל בקיבוץ יחיעם.
צה"ל מסר כי זוהו 10 שיגורים לעבר הצפון, חלקם התפוצצו וחלק יורטו. "שני הגברים סבלו מחבלות קשות, ולאחר פעולות החייאה מאומצות קבענו את מותם במקום", אמר חובש רפואת חירום במד"א, דור וקנין, שהוזעק לזירת הפגיעה הישירה. מלבד השניים, נהרג מפגיעת הרקטה גם כלב שהיה במקום. במקביל שוגרו רקטות גם למרכז הארץ - ויורטו.
״אנחנו חיים ככה כל יום, שעה-שעה״, אמרה תושבת השכונה, ענבל עזיזי. "האזעקות מעירות אותנו באמצע הלילה, בבוקר, בשעות לא שעות. מפחיד לצאת מהבית, זה תופס אותנו בסופר, בדרכים. אזה סוג של רולטה רוסית, אתה לא יודע אם תצא מהבית ואם תחזור באותו יום או לא, אם זה יתפוס אותך בכביש, או יתפוס את הילדים כשמוציאים אותם מהגן. אנחנו לא רוצים את זה יותר, לא רוצים לחיות ככה".
