אילו היה לאויבינו הרבים קצת יותר שכל, הם היו מפסיקים את הטרור נגדנו, חודלים מהאלימות ומניחים לעוינות. די אם היו יושבים בשקט ומחכים - ליהודים יש מנגנון יעיל ביותר של השמדה עצמית. אלמלא המלחמות והטרור שלא הניחו לנו לרגע כבר יותר ממאה שנה, ספק אם היינו מגיעים למדינה כל כך טובה ומתקדמת. ספק אם היינו שורדים בכלל. האיום הבלתי פוסק על קיומנו הכריח אותנו לעבוד ביחד, להיות מחוברים.
יהודים יודעים לשנוא, בעיקר זה את זה. פחות מ-80 שנה התקיימה ממלכת החשמונאים, קרוב לוודאי שבכל מקרה העצמאות היהודית הייתה נלקחת על ידי האימפריה הרומית, ובכל זאת צריך לזכור שהיו אלה יהודים שהזמינו את הצבא הרומי להיכנס כדי להכריע במלחמת האחים שהתחוללה, ובכך לחסל לאלפיים השנים הבאות את השלטון היהודי העצמאי בארץ.
בעת המרד הגדול, מחסני המזון שיכלו להספיק לשנים, נשרפו עוד לפני שהגיעו בכלל הכוחות הרומאים אל חומות ירושלים. יהודים שרפו את המחסנים תוך כדי מלחמת אחים אכזרית של הכול בכל. הלקח לא נלמד, וכמו במחלה אוטואימונית שבה חלק מתאי הגוף תוקפים את הגוף עצמו, כך גם המחלה היהודית התורשתית - חלקים מעם ישראל תוקפים אלה את אלה ומאיימים על קיומו של השלם.
האשמה נופלת על שני הצדדים - יש באמת שפע של מטומטמים אצל כולם, גם בצד שלי וגם בצד השני. יש אצלנו מי שרואים בבני גנץ ובגדי איזנקוט אויבים. אנשים שבילו את מרבית חייהם בהגנת המדינה הם אויבים? השתגעתם? בצד שמאל ממש לא יותר טוב: אני זוכר היטב את ההפגנות עם השלטים "בגין רוצח" ו"שרון רוצח". כל הדרך מתל אביב עד למשק שלנו הייתה מלאה ברפש הזה. קריאה למרי אזרחי משמאל, וקריאה למעצר ראשי האופוזיציה מימין - פשוט התחרפנתם.
על מרבית הנושאים שבמחלוקת אפשר להסכים. תפסיקו את הברברת על "קץ הדמוקרטיה" ועל "חיסול המדינה". לא כל שינוי הוא חורבן, ויש דברים שצריך לשנות. ומצד שני אני אומר לחברי מפלגתי: אם השינויים במערכת המשפט לא יושגו בהסכמה רחבה, ממשלה מהצד השני תבטל אותם. מה נשיג בזה? מה רע בהסכמה? זו לא שאלה של חיים ומוות אם פסקת ההתגברות תהיה ברוב של 64 ולא של 61. וזה בסדר אם תוגבל עילת הסבירות. ואין בעיה שלא יהיה רוב בוועדה למינוי שופטים, לא לשופטים ועורכי הדין ולא לפוליטיקאים. אפשר לצרף שני נציגים מהמגזר העסקי והאקדמיה. כך לא תהיה פוליטיזציה וגם לא "חבר מביא חבר".
גלעד שרוןצילום: ירון ברנרבנוסף ל-DNA היהודי, גם שיטת הבחירות שלנו מתמרצת קרבות פנימיים ופלגנות. כדי להגיע לגוש של יותר מ-60 ח"כים משתלם לתקוף ולהשמיץ את הצד השני. התוצאה אבסורדית: עבור מצביע יש עתיד אבי דיכטר, ראש שב"כ לשעבר, הוא איום על המדינה - אבל התנועה האיסלאמית והרשימה המשותפת הם בני ברית?
ואצלנו בליכוד, רם בן ברק, סגן ראש המוסד, הוא סכנה לישראל, אבל יצחק גולדקנופף ישמור על ישראל? לא הוא אישית, ולא בניו, נכדיו, ידידיו ומכריו. ביטול שיטת הגוש תאפשר איחוד בינינו. נפסיק לחפש בכוח את המפריד, ונפסיק לשלם מחירים אסטרונומיים למפלגות קטנות וסקטוריאליות. הכתובת שצריכה להיות מונפת בכל הפגנה, בשני הצדדים, היא: "יהודים ויהודים מסרבים להיות אויבים". נתחיל בזה ומשם נתקדם.
- גלעד שרון הוא חבר מרכז הליכוד
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
פורסם לראשונה: 09:12, 11.01.23
