צ', בת 76, הכירה את בעלה במהלך שירותם הצבאי בנח"ל. הוא היה נכה צה"ל שסבל מהפרעת דחק פוסט-טראומטית שגרמה לו לעשן בכבדות, עד שנפטר בעקבות מחלת ריאות כרונית, כשהיה בן 72. עוד בטרם מותו, צ' ובעלה ביקשו סיוע ממשרד הביטחון, בטענה שקיים קשר בין העישון הכבד שלו לבין נכותו הנפשית. לאחר עשר שנות מאבק משפטי, ועדת הערעור לחוק הנכים בבית משפט השלום בירושלים קיבלה את טענותיה של צ' והכירה בה כאלמנת צה"ל, ובבעלה כחלל מלחמה.
בעלה של צ' התגייס לצה"ל בשנת 1959 ושירת בחטיבת גולני, בגדוד 50 של הנח"ל ובחטיבת הצנחנים. הוא השתתף במלחמת ששת הימים ובמלחמת ההתשה, שבמהלכן שכל את אחיו וראה את חבריו נפצעים. מצבו הנפשי של הבעל החל להידרדר עוד במהלך שירותו בקבע, וגרם לו גם לבעיות במערכת העיכול, שהובילו להכרתו כנכה צה"ל כשנתיים לפני שחרורו מצה"ל. מאוחר יותר הוכר גם כמי שסובל מבעיה נפשית.
נכותו של הבעל גרמה לו לסבל רב, ולאחר ששוחרר מצה"ל הוא לא הצליח למצוא את מקומו בחיים האזרחיים. הוא אמנם נהג לעשן עוד בטרם סבל מפוסט-טראומה, אך הרגלי העישון שלו השתנו באופן קיצוני לאחר תום שירותו הצבאי, עד כדי עישון ארבע קופסאות סיגריות ביום. בתצהיר שצ' הגישה לוועדה, היא טענה שלאחר שחרורו, בעלה סבל מהתקפי זעם ונהג לעשן "ללא הפסקה", וכן כי כל נסיונותיו להיגמל מעישון לא צלחו: "ניסינו את מכון אברהמסון, מדבקות, דיקורים, ואפילו נסענו לסין למשך חודשיים לטיפול עם מחטים גדולות, אבל שום דבר לא עזר".
צ' תיארה כי ביתם "תמיד היה מלא בעשן", ושבעלה אף נהג לעשן בעת שהיה מחובר למחולל חמצן שנועד לסייע עם קשיי נשימה. "הייתה לו סיגריה ביד גם כאשר שכב ונשם את נשימותיו האחרונות", סיפרה צ'. בחוות דעת רפואית שהגיש לוועדה עורך דינה, יואב אלמגור, הודגש כי קיים "קשר מובהק בין עישון והקושי להיגמל ממנו, לבין הפרעה פוסט-טראומטית", והוועדה הכירה לבסוף כי קיים קשר סיבתי בין נכותו הנפשית של הבעל לבין העישון הכבד שממנו לא הצליח להיגמל, וכך גם למחלת הריאות שהביאה למותו.
השופט בדימוס יואל צור, יו"ר ועדת הערעורים, כתב בהחלטתו כי "הבעל לא היה מסוגל להפסיק לעשן בשל ההפרעה הפוסט-טראומטית, ולא היה מסוגל להיגמל גם כאשר אובחן כסובל ממחלת ריאות כרונית. מחלתו הלכה והחמירה עד כדי אי-ספיקה נשימתית שנגרמה בעקבות אי יכולתו לחדול מעישון, בניגוד להוראת רופאיו". משרד הביטחון חויב בתשלום הוצאות משפט בסך 7,500 שקלים.
המדיניות של אגף השיקום של משרד הביטחון בכל הנוגע לסובלים מפוסט-טראומה נתונה לביקורת חריפה מצד נכי צה"ל, שהתגברה בעקבות מחאתו של איציק סעידיאן, שהצית את עצמו בשנה שעברה מול משרדי אגף השיקום בפתח תקווה ונפצע באורח אנוש. סעידיאן שירת כלוחם בחטיבת גולני, לחם במבצע צוק איתן והשתתף בקרב הקשה בסג'עייה, שבו נהרגו שבעה חיילים. הוא הוכר כסובל מפוסט-טראומה וקיבל 25% נכות, אך ביקש ממשרד הביטחון כמה פעמים להגדיל את אחוזי הנכות שלו ל-50%, בטענה שהוא זקוק לסיוע נוסף. אגף השיקום דחה את בקשותיו של סעידיאן.
עורך הדין אלמגור, שמתמחה בתביעות נגד משרד הביטחון, אמר היום: "משפחותיהם של נכי צה"ל העלו פעמים רבות את הטענה כי פגיעת הנפש שממנה סבלו יקיריהם גרמה לפטירתם או תרמה לה. פסק דין זה מהווה הכרה נוספת במחיר הכבד שמשלמים חיילי צה"ל ומשפחותיהם על שירותם הצבאי".