שבועיים אחרי הטבח במג'דל שמס, שבו נרצחו 12 ילדים ונערים, מגרש הכדורגל שבו אירע האסון הפך למקום עלייה לרגל עבור אלו שנפגעו, פיזית או נפשית, וזקוקים לדבר ולשתף. מדי ערב מגיעים לשם הורי הנרצחים, חברי הנרצחים, שחקני כדורגל וכאלו שניצלו מפגיעת הרקטה. המקום שנראה בחודש שעבר כמו שדה קרב משמש כחממה משמעותית לתמיכה והקשבה לבני ובנות מג'דל שמס.
6 צפייה בגלריה
איבראהים אבראהים. "צריכים להמשיך להגיע למגרש, לא נעזוב למרות הכאב"
(צילום: אביהו שפירא)
איבראהים אבראהים, אביו של ג'יפארא בן ה-10 שרק 30 שעות אחרי פגיעת הרקטה עודכנה משפחתו שהוא בין הנרצחים, סיפר בשיחה עם ynet על הרצון והכוונה להמשיך בחיים, לצד תקווה לשקט והפסקת המלחמה. "ביום הראשון אמרתי לבני הקטן 'לך לשחק במגרש'. נשמותיהם של הנרצחים נמצאות כאן, במגרש הזה, ואנחנו צריכים להמשיך להגיע לכאן כדי להמשיך להגשים את החלומות של כל הנרצחים", סיפר בכאב.
"ג'יפארא, למרות שהיה קטן, הוא היה לי למשענת בחיים. קראתי לו על שם צ'ה גווארה הרופא הארגנטינאי שהיה לאחד המהפכנים הידועים בעולם. הוא היה ילד מיוחד במינו, אבל הגורל יותר חזק מאיתנו. אנחנו אנשים מאמינים, אני בטוח שהוא בעולם טוב יותר אבל הוא חסר לכולנו", שיתף. הוריו של ג'יפארא, כמו שאר תושבי מג'דל שמס, אמרו כי הם לא מתכוונים להתפנות מביתם בעקבות המלחמה. "אנחנו קשורים לאדמה מאוד, לא נעזוב בשום צורה, להיפך, נילחם על אדמותינו אם צריך, אבל לא נעקור למרות כל הסיכונים והכאב", סיכם.
אחרי האסון, מג'דל שמס נותרה באבל והלם מוחלט, כשהדור הצעיר מחפש נחמה ותקווה ותשובות לשאלות שעלו אחרי הטבח. "הילדים מבינים שהמלחמה ממשיכה, יש פצועים שעדיין לא השתחררו מבתי החולים, כמו אחיין שלי שנפצע מרסיסים ברגלו וצריך לעבור שיקום. המגרש הפך למקום של מפגש וגיבוש חברתי, אין ספק שהאסון הנורא גיבש את כל בני ובנות הכפר ופתח בפניהם הזדמנות לחלוק ולשתף, וזה חשוב מאוד", הסביר נאדר חלבי, תושב היישוב.
צוות חינוכי, לצד צוות של עובדות סוציאליות, מלווים בעיקר את הילדים שניצלו או שחבריהם נרצחו. "חייבים לחזור לשגרה, לחזור לשחק, לחיים האמיתיים בלי מלחמות ובלי שנאה", שיתף איימן אבו ג'בל, תושב המקום. "אנחנו אולי המקום היחיד בעולם שחווה אסון כזה, כולנו במג'דל שמס מגיעים למגרש, מנסים להתאושש מהאסון, מדברים, משחקים קצת כדורגל או מדליקים נרות. החיים ממשיכים, זה המסר שצריך להדהד, לא נקמה ולא מלחמה. אנחנו נאחזים בחיים עצמם".
