ישראל פועלת בימים האחרונים להזים קמפיין פלסטיני בינלאומי שהולך וצובר תאוצה, ולפיו ישראל מנהלת מלחמת הרעבה נגד האוכלוסייה הפלסטינית ברצועת עזה. בישראל מאוד מודאגים מכך שהנרטיב הפלסטיני הולך ומאומץ על-ידי הקהילה הבינלאומית והתקשורת הזרה.
בירושלים בוצעה בימים האחרונים עבודת מטה שנועדה ליצור אחידות במסר הישראלי ובמענה לנרטיב ההרעבה שמבוצע לכאורה על-ידי מדינת ישראל במלחמה בעזה, לפי הפלסטינים. ראשית, יש לעמוד על ההבדלים בין המינוחים: רעב הוא מצב של חוסר במזון, ואילו הרעבה היא פעולה של מניעת מאכל - כלומר גרימת רעב. התמודדות עם ההאשמות כלפי ישראל מחייבת הבנה במשק המזון ברצועה.
4 צפייה בגלריה
ישראל מאפשרת ייבוא מזון ותרומות. חלוקת אוכל לפלסטינים ברפיח
(צילום: AP / Fatima Shbair)
הכותרת
לזכור ולא לשכוח: איך מנציחים את 7 באוקטובר?
24:52
טרם המלחמה, משק המזון בעזה היה מורכב משלושה רכיבים: ייצור מקומי, באמצעות מפעלי ייצור בשטחי הרצועה. ייצור חקלאי - ירקות, משק החי (לולים, רפתות). ייבוא - השלמת המענה התזונתי באמצעות ייבוא מוצרי מזון.
תמונת המצב השתנתה בעקבות המלחמה בשל ריבוי פגיעות בשטחים חקלאיים, לצד הגבלת תנועת האוכלוסייה לאזורים חקלאיים סמוכי גדר, בדגש על צפון הרצועה, שהביאו להפסקה כמעט מוחלטת של הייצור החקלאי. עם זאת, מתחמים חקלאיים נקודתיים בדרום עזה עדיין פעילים. סיבה נוספת לשינוי תמונת המצב היא שישנה הפסקה כמעט מוחלטת של מערכי ייצור מזון מקומי (למעט מאפיות שחזרו לפעול בהדרגה) - בעיקר בשל היעדר חשמל. בהקשר זה יש לציין את הניצול שביצע חמאס בתשתיות אזרחיות ואזורי תעשייה למטרות טרור, כמו אזור התעשייה בית חאנון וקרני, שהביאו לפגיעה במתקני ייצור אלה.
מפרוץ המלחמה מתבססת האוכלוסייה על מאגרי המזון שהיו ברצועה טרום הלחימה ועל התוצרת החקלאית המקומית - לרבות זו שיועדה לייצוא ונותרה בעזה לצריכה עצמית - וכן על משאיות הסיוע שנכנסות דרך המעברים רפיח וכרם שלום. בנוסף, האוכלוסייה מסתמכת על סוכנויות האו"ם, ארגונים חוץ ממשלתיים קיימים ובינלאומיים, וגם על הסהר האדום, לטובת חלוקת מזון לאוכלוסייה. לאחרונה אף אושר על-ידי ישראל ייבוא על-ידי סקטור פרטי.
פלסטינים מתנפלים על משאיות סיוע ברפיח
(צילום: AP)
ההתייחסות הישראלית הרשמית לנרטיב ההרעבה
בירושלים מסבירים כי ישראל מעולם לא פעלה ולא השתמשה בהרעבה ככלי מלחמתי. לדבריהם, האזרחים הפלסטינים אינם האויב של מדינת ישראל, אלא חמאס, שהחליט להכריז עליה מלחמה ב-7 באוקטובר. בינתיים, ישראל מאפשרת כל הכנסה של סיוע הומניטרי, בדגש על מזון, לרצועת עזה. זאת לאחר פיקוח ובקרה שאכן מדובר בסיוע הומניטרי ולא ברכיבים אחרים שיפגעו בביטחון ישראל.
ישראל הרחיבה את יכולת הבידוק כדי לאפשר הכנסת סיוע באופן מוגבר, שייתן מענה לצורכי האוכלוסייה. ולראיה - לפני המלחמה נכנסו מכרם שלום ורפיח לרצועת עזה 69 משאיות מזון בממוצע ביום (הכוללות גם מוצרי מותרות במזון דל קלוריות). בשבועיים האחרונים נכנסו 1,113 משאיות מזון בסיסי, שהן 93 משאיות בממוצע ביום - 35% יותר מבשגרה - שנותנות מענה בין היתר להפסקת הייצור העצמי ברצועה.
בנוסף, מאפשרת ישראל הכנסת דלקים למערכים חיוניים, ובהם מערכי מים, סולר וגז למאפיות על מנת לאפשר פתיחה של הסקטור התזונתי ברצועה. הסיבה שעד היום לא נפתחו כלל המאפיות טמונה בוויכוח עסקי-פנימי בעזה על המחיר המפוקח של מכירת הפיתות. המאפיות מייצרות יותר משני מיליון פיתות ביום לכלל האוכלוסייה.
לצד זאת, ירושלים אפשרה לסקטור הפרטי הפלסטיני (עסקי) לייבא מזון, לצד מה שמקבלים ברצועה מסוכנויות האו"ם ומתרומות. מדובר בפעולה המשפיעה באופן ישיר על איכות וכמות המזון. כמו כן, ישראל פתחה כמה צירי הזנה נוספים כדי לאפשר הגברת הכנסת מזון לרצועה (ייבוא דרך ירדן, עקבה ואף בחינת הכנסת קמח מנמל אשדוד), בעיקר לסוכנות המזון העולמית (WFP).
4 צפייה בגלריה
משאיות סיוע במעבר כרם שלום, ישראל בודקת כ-300 מדי יום
(צילום: Alexi J. Rosenfeld /Getty Images)
פעולות ארגונים בינלאומיים
ארגונים רבים פועלים כדי לספק ולהפיץ מזון לאוכלוסיית הרצועה, ובהם הארגונים WFP ,UNRAW ,WCK ,ANERA ועוד. ישראל פנתה באופן אקטיבי למדינות וארגונים כדי שייטלו חלק במאמץ הסיוע ההומניטרי. בירושלים מדגישים כי קיימת חלוקת עבודה בין גופי הסיוע: אונר"א אחראית בעיקר על האוכלוסייה שנמצאת בתוך המחסות, WFP וארגוני סיוע לא ממשלתיים אחרים מספקים מזון לאוכלוסייה שמחוץ למחסות, וישנו גם הסקטור פרטי הפועל במקביל לארגונים.
בשבוע האחרון של דצמבר חולק קמח לכ-882 אלף תושבים בדרום הרצועה, על-ידי משרד האו"ם לתיאום עניינים הומניטריים (UNocha). בנוסף, חולקו כ-120 אלף חבילות מזון (שמספיקות לכמה ימים ולמשפחה), תווי קנייה לרכישת מזון ועוד עשרות אלפי מנות אוכל מוכנות לתושבים.
לצד משרד האו"ם תמכה תוכנית המזון העולמית (WFP) ביותר מ-856 אלף פלסטינים מתחילת המלחמה. הארגון הלא ממשלתי ANERA עסק בהקמת מטבחי שדה בכמה מתחמים, ולו יכולת חלוקה יומית של מזון חם בהיקף של 44 אלף מנות.
מדי יום בודקת ישראל כ-300 משאיות סיוע, אך עקב כשלים לוגיסטיים של סוכנויות האו"ם, בדגש על אונר"א, רק כ-120 משאיות בממוצע נאספות מהמעברים ומחולקות ברצועה. בכל יום מאות משאיות שעברו בידוק ישראלי ממתינות להיכנס ולפרוק את סחורתן בתוך עזה.
4 צפייה בגלריה
ישראל: "חמאס בוזז משאיות ופוגע בסיוע לאוכלוסייה". חמוש על משאית ברצועה
(צילום: AP\Mohammad Jahjouh)
4 צפייה בגלריה
ישראל: "המצב התזונתי בעזה סביר". פליטים מכינים פיתות ברפיח
(צילום: רויטרס / Saleh Salem)
פעולות שמועצמות בנרטיב הפלסטיני
ביזת משאיות הסיוע היא עניין מקומי בלבד. התמונות והסרטונים של אוכלוסייה שבוזזת משאיות משרתות נרטיב פלסטיני, אך מדובר במקרים בודדים מתוך אלפי משאיות שנכנסו לעזה. לצד זאת, ישנן גם פעולות ההשתלטות חמאס על המשאיות. בישראל עדים לאירועים נשנים של השתלטות חמושי הארגון על המשאיות, ומדגישים: חמאס פוגע בפעולות אלה בסיוע ההומניטרי לאוכלוסייה.
ברצועה ישנם גם ויכוחים פנימיים על שיטת העבודה. תנועת האוכלוסייה והתמקמותה במתחמים השונים הייתה אמורה לשפר את אופן חלוקת המזון בצורה מאורגנת, אלא שארגוני הסיוע חלוקים על אופן הפעילות בינם לבין עצמם, באופן שפוגע בחלוקת המזון לאוכלוסייה (מצב זה הוביל את תוכנית WFP לייבא מזון מירדן ללא השתתפות של אונר"א, שמדירה סוכנויות אחרות ברצועה מלממש את ייעודן ולפעול באופן אקטיבי ורחב בתוך עזה).
בישראל מסכמים כי תמונת המצב התזונתית ברצועת עזה היא סבירה, ועומדת ברף ההומניטרי על פי הדין הבינלאומי. ישראל אינה מרעיבה אוכלוסייה, ולראיה ישנן מאות משאיות שנבדקו על-ידי ישראל וממתינות להיאסף על-ידי סוכנויות האו"ם. כלל ארגוני הסיוע ואף המתאם ההומניטרי מציינים בפני ישראל בדיונים המשותפים כי אין רעב ברצועה, ובטח שלא הרעבה. בכל הנוגע למרחב הצפוני, בימים האחרונים תואמו כמה שיירות סיוע של האו"ם למחסות, הכוללות מזון וציוד הומניטרי נוסף.
בכירים בישראל מסרו כי "יש קמפיין מסולף של הרעבה שאנו דוחים מכל וכל. זה נכון שהמצב קשה, אבל אין רעב ואין הרעבה. הרבה מהכשל של הכנסת מזון הוא בידיים של האו"ם".
גרמניה הציעה לישראל לפתוח את מעבר ארז להכנסת סחורות כדי להוסיף עוד סיוע הומניטרי. ישראל הבהירה שזה לא הכרחי כי אין מבחינת ישראל בעיה להכניס לעזה גם 400 משאיות - אפשר בקלות להגיע ל-400-300 ביום. הבעיה היא שהמערכת של האו"ם לא עובדת בצורה מיטבית.
האתגר של האמריקנים הוא לאפשר בהמשך החזרת תושבים לצפון עזה, אך הם מבינים שכעת זה לא אפשרי. לכן, ישראל הסכימה למשלחת של האו"ם שתעשה ניתוח של המצב בצפון הרצועה.
