בזמן שקש הקרטון שדחפתי לתוך האוזו אשכוליות התחיל לאבד צורה, אמר חבר שישב על כיסא פלסטיק סמוך בחוף שככה כולנו נראים מול משבר האקלים. "ככה איך?", החזירה לו זוגתו שבדיוק חפרה בערימת הקרח שבתחתית המשקה שנגמר מהר מדי ועלה יותר מדי. "ככה. מתעקמים ונמסים לתוך החום שסוגר עלינו בלי שנשים לב, ובטוחים שאם אנחנו מקפידים לשתות מקש מקרטון ולהפריד זכוכית וזבל רטוב, אנחנו מצילים את העולם".
"ואנחנו לא?", החזיר זה שתמיד שקוע בטלפון שלו אבל מצותת להכל. "מה אתם לא מבינים?", המשיך המודאג-תמיד. "משבר האקלים קיים ועוד איך. 50 מעלות אומרים שיהיה כאן. 50. גלי חום קיצוניים מיוני עד אוקטובר, שיימשכו לפחות ארבעה ימים כל אחד, וברור לכם איך זה ישפיע על החיים שלנו, על אסונות טבע, על שריפות, על זקנים שימותו".
"אנחנו כבר די זקנים", התערבה שואבת המחמאות ויישרה את כובע המצחייה הממותג שמגן עליה קבוע מהשמש. "את לא זקנה, את וינטג'", השיב לה המודאג-תמיד, "אבל כבר עכשיו חצי מעלה למעלה, וחברת החשמל קורסת. אתם לא זוכרים את הפסקות החשמל לפני שבועיים?".
ההוא מהסמארטפון פתאום הרים ראש: "בדיוק קראתי עכשיו שהשמפניה הכי טובה בעולם היא בכלל כבר מאנגליה". "מה קשור שמפניה עכשיו? מדברים איתך על 50 מעלות בצל", המשיכה השיחה. "זהו שבדיוק. אפילו בצרפת כבר חם מדי לענבים. הם נודדים צפונה. הוא צודק", חיווה המצותת לעברו של המודאג-תמיד, וזוגתו חייכה, כי סוף-סוף השניים האלה מסכימים על משהו.
ואיך באמת אפשר שלא להסכים? גם על כך שהמדינה מגלגלת על האזרחים את העיסוק במיחזור ובהפרדת פסולת, שברור שזה עניין חשוב כשלעצמו, אבל לא יפתור לנו את הבעיה, וכרגיל, כמו כל דבר אחר כמעט - לא מזיז פה לאף אחד. אבל אם אנחנו רוצים להמשיך לחיות - זה חייב להשתנות. מחר בבוקר.
ההתנהלות שלנו מול ההתחממות הגלובלית חייבת להיות אחראית, מקיפה, מבוססת על אסטרטגיה כוללת ומיידית של מעבר לאנרגיה ירוקה מתחדשת. אי אפשר לקנות בחנויות יד שנייה, או להפחית בשר בתפריט המשפחתי, ולחשוב שזה מספיק. כי לא משנה כמה מיץ נוציא על מחירי הפירות ומחירי הדיור שעולים ולא יורדים, על הפקקים שלא נגמרים ועל הכאוס הכללי - כל אלה יהפכו לאבק דרכים כתום שיחנוק את כולנו כשיתגלגל עלינו האסון הסביבתי הקרוב, שלא נצליח לעצור.
ענת לב-אדלרצילום: סבטלנה קריחליכשחזרנו הביתה, התיישבתי על המחשב והקשתי בגוגל "50 מעלות". הכתבות בנושא כוללות אזהרות חמורות של רשות החירום הלאומית במשרד הביטחון, שמודאגת מתרחישים של גלי חום קיצוניים בקיץ הנוכחי, עלייה בצריכת החשמל, שריפות ענק ונסיקה בהיקפי התחלואה והתמותה כתוצאה מכך שהמזרח התיכון, כמה לא מפתיע - בואו, זה המזרח התיכון - מתחמם בקצב של פי שניים בהשוואה לשאר העולם.
בינתיים, ואשמח להיווכח שלא חיפשתי מספיק טוב, יש דיווח רק על ראש עיריית באר שבע שהחליט להקים מוקד חירום אקלימי, להפיץ הנחיות לתושבים ולהתאים את ההתנהלות בעיר למצב החדש, וזאת בהכוונה של מומחה האקלים פרופ' עדי וולפסון. טוב יעשו ערים נוספות אם ילכו בעקבותיו.
- ענת לב-אדלר היא עיתונאית וסופרת
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
