בעקבות אירועי 7 באוקטובר, חלק ניכר – אולי רוב – הישראלים מתנגדים להקמת מדינה פלסטינית, גם כחלק מעסקה כוללת. זו תגובה מובנת לזוועות חמאס, אף שהתמיכה בפתרון שתי המדינות הייתה בדעיכה גם לפני כן. וממשלת ישראל ממשיכה לשלול מדינה פלסטינית, שהיא מגדירה כ"מתנה לפלסטינים". אז כן – מדינה תהיה טובה לפלסטינים. אך היא חשובה לא פחות לישראל – בהנחה שהיא קמה באופן הדרגתי ועם פרמטרים ביטחוניים נאותים. יש לכך כמה סיבות.
דמוגרפיה. רק מדינה פלסטינית תבטיח שישראל תישאר עם רוב יהודי ואופי דמוקרטי. יש היום כ-4.8 מיליון פלסטינים ביהודה ושומרון ועזה, ועוד 2.1 מיליון ערבים שהם אזרחי ישראל, לצד כ-7.2 מיליון יהודים. אם לא ניתן זכויות אזרחיות לפלסטינים, נישאר מדינה יהודית אבל מתישהו כבר נפסיק להיחשב דמוקרטיה. ואם נעניק זכות ההצבעה לפלסטינים ביהודה ושומרון ועזה והם ימשיכו לגדול בקצב מהיר יותר מהאוכלוסייה היהודית, בשלב מסוים הכנסת תאבד את הרוב היהודי שלה. כך או כך, המצב חותר תחת אופייה הבסיסי של ישראל.
אל לנו לשלוט בעם אחר שעימו אנחנו לא חולקים היסטוריה, דת, או תרבות. כמו שאנחנו זכינו בהגדרה עצמית וכבוד לאומי, גם לפלסטינים מגיע
צדק. אל לנו לשלוט בעם אחר שעימו אנחנו לא חולקים היסטוריה, דת, או תרבות. כמו שאנחנו זכינו בהגדרה עצמית וכבוד לאומי, גם לפלסטינים מגיע. כן, יש להם מידה של שליטה על ענייניהם, אך ישראל ממשיכה להפעיל מרכיבי שליטה משמעותיים. ונכון, למצער הפלסטינים לא השכילו לנצל הזדמנויות למדינה בעבר – אולי כעת בשלו התנאים.
הקצאת משאבים. האנרגיות, החיילים, ומקורות הכספים של ישראל מוגבלים – ונכון שיופנו לצרכים המרובים בתוך גבולות ישראל ולהגנה על גבולותינו, ולא לשיטור על האוכלוסייה הפלסטינית ולפיתוח והגנה על התנחלויות.
מעמדנו הבינלאומי. קץ לסכסוך עם הפלסטינים יסיר גורם משמעותי בסנטימנט האנטי-ישראלי ויבטיח את המשך התמיכה הביטחונית, הכלכלית, והמדינית של ארצות-הברית – שחיוניות לקיומנו לאור האיום האיראני ובכלל.
דיבידנד השלום. הסכמה ישראלית ליעד של הקמת מדינה פלסטינית תפוצה בנורמליזציה עם סעודיה ועם רוב המדינות הערביות והאיסלאמיות. יהיו לכך יתרונות כלכליים, פסיכולוגיים וביטחוניים אדירים לישראל. דיבידנד השלום כולל גם פעילות משותפת עם הפלסטינים בתחום ההיי-טק. בעבודתי בתחום זה על פני שנים רבות נוכחתי לראות שישראלים ופלסטינים יכולים לעבוד יחד – בצורה בונה והרמונית, ולמען מטרות משותפות.
פחות קורבנות. הריגתם של כ-1,600 ישראלים (רובם צעירים) ועוד אלפי פצועים מאז 7 באוקטובר – שלא לדבר על הקורבנות העזתים – מזכירים לנו את המצווה למנוע מלחמות נוספות.
המתנגדים למדינה פלסטינית מעלים טיעונים רציניים - שיש להגיב עליהם. ראשית, הם טוענים, הקמת מדינה פלסטינית כעת משמעותה לתת "פרס" לטרור החמאסי. אולם מדינה בהנהגת הרשות הפלסטינית, כשחמאס כבר לא שולט בעזה וכשהצד הפלסטיני (והסעודים) מתחייב לקץ הסכסוך – מהווה ההיפך מניצחון לחמאס. לנו לישראלים יש הרגל מצער: כשיש שקט, אנחנו לא רואים סיבה להתפשר – וכשהאלימות משתוללת, אנו טוענים שאסור להיכנע לטרור. אז מתי, בדיוק, הזמן לעשות שלום? עדיף שנתרכז באינטרסים שלנו ונבחן תמיד הזדמנויות לעתיד טוב יותר שאולי לא היו קיימות בעבר.
עוד נטען כי המטרה של הפלסטינים היא השמדת המדינה היהודית. מדינה פלסטינית משמעה טילים על נתב"ג ומחבלים בתל-אביב, אומרים - יצאנו מעזה וקיבלנו את חמאס ו-7 באוקטובר. ומה אם חמאס ישתלט על המדינה החדשה? אלא שישראל תסכים למדינה פלסטינית רק בהסכם שמצמצם את הסיכונים הללו, וכולל תנאים שמגבירים – ולא מקטינים – את הביטחון: הקמת המדינה בשלבים על פני מספר שנים, כשצה"ל אחראי בלעדית או במשותף על הביטחון בתקופת הביניים; פירוז המדינה החדשה, עם מנגנון ניטור רב-לאומי אפקטיבי; רפורמות ברשות הפלסטינית ובחירות שכוללות רק מפלגות שמכירות בישראל ומקבלות על עצמן את הסכם השלום.
אין להתכחש לעובדה שמדינה פלסטינית כרוכה בסיכונים לישראל. אך זה נכון גם לגבי הסטטוס-קוו הנוכחי, כפי שהובהר לנו שוב ב-7 באוקטובר. המדיניות של ניהול הקונפליקט לא הצליחה למנוע אינתיפאדות, טרור, ומתקפות טילים – או את 7 באוקטובר. הקמתה של מדינה פלסטינית תצמצם את המוטיבציה לטרור. כיבוש אינסופי לא יבטיח שלום וביטחון, אלא המשך בידוד דיפלומטי ואלימות ניצחית. ואלטרנטיבות "המדינה האחת" עוד פחות מציאותיות אחרי אוקטובר משהיו לפני כן.
אמת, ויתור על חלקים נכבדים מיהודה ושומרון אכן יהיה כואב - אך אין ערך חשוב יותר ביהדות מחיי אדם, גם לא שטחים מובטחים, ואנחנו מצווים לחתור לשלום
יש גם מי שטוענים כי השטח שעליו תקום מדינה פלסטינית הובטח לנו על-ידי ה', ואבותינו ואמותינו קבורים שם. אמת, ויתור על חלקים נכבדים מיהודה ושומרון אכן יהיה כואב - אך אין ערך חשוב יותר ביהדות מחיי אדם, גם לא שטחים מובטחים, ואנחנו מצווים לחתור לשלום.
בנוסף, טוענים כי מדינה פלסטינית איננה אפשרית בפועל - עם כ-450 אלף מתיישבים ביהודה ושומרון (לא כולל מזרח ירושלים). לא יהיה ניתן לפנות את ההתנחלויות, ובכל מקרה, ישראלים לא יצביעו עבור ממשלה שתמסור שטחים. עם זאת, ניתן לנסח הסכם שלום שיכלול שינויי גבולות כך שרוב המתנחלים יוכנסו לגבולות ישראל. השאר יתפנו תמורת תשלום, יוזזו על-ידי צה"ל והמשטרה, או יחיו תחת שלטון פלסטיני. למותר לציין שתנאי הכרחי הינו החלפת הממשלה: הנהגה חדשה ומחויבת לשלום תוכל להשפיע על נכונות האוכלוסייה לקבל פשרות – ע"ע מנחם בגין-סיני ואריאל שרון-עזה.
ברור שיהיה צורך במשא ומתן על נושאים רבים וכבדים: שינויי גבול, פירוז, התנחלויות, פליטים, תקופת המעבר, סידורי ביטחון, שינויים ברשות הפלסטינית, וירושלים, בין השאר. עוד צריך לראות אם הפעם, הפלסטינים יהיו מוכנים לעשות את הפשרות שיידרשו מצידם כדי להגיע להסכם. ייתכן גם שהמשא ומתן ייכשל – שוב. נקווה שלא. אך נכונות ישראלית לקבל את היעד של מדינה פלסטינית תעזור לשנות את הנרטיב, תקל על המשך תמיכת ארצות-הברית ותתרום לשיפור מעמדנו הבינלאומי – ואולי אף תביא לשלום עם סעודיה.
ידין קאופמן היה בין ראשוני המשקיעים בסטארט-אפים ישראליים, והקים מספר יוזמות מאז 2008 שמטרתן הקמת "סטארט-אפ ניישן" פלסטיני בשיתוף פעולה עם התעשייה הישראלית
