רוב הפרשנים הישראליים העריכו שבעקבות התהפוכות הפוליטיות בארה״ב בשבועות האחרונים, לא יהיה לציבור האמריקאי קשב לנאום של ראש הממשלה נתניהו. לא רק הם, אלא גם הניו-יורק טיימס ניבא כי ״לא יהיה מי שיקשיב לבנימין נתניהו למעט בנימין נתניהו״. אך בניגוד לכל ההערכות, הנאום שודר בשידור חי בכל הערוצים האמריקאיים, ואפילו זכה לפושים בזמן אמת בעמודי הרשתות החברתיות של הניו-יורק טיימס עצמו. הסתבר שלא רק נתניהו, אלא מיליוני אמריקאים הקשיבו לנאום במלוא האוזן.
כמו כן, מרבית הפרשנים העריכו שהפגישות בין נתניהו עם הנשיא ביידן וסגניתו האריס יטילו צל על הנאום, ויתפסו את כל הכותרות הראשיות. אך גם כאן הם טעו. הפגישות היו אם כך חשובות דווקא לצד האמריקאי- עבור ביידן על מנת להוכיח כי הוא עדיין כשיר לכהן כנשיא, ועבור האריס על מנת להבליט את יכולתה לנהוג באופן נשיאותי מול אחת מהדמויות המדיניות המוכרות ביותר בעולם. כמו כן, להאריס חשוב לחתוך מרכזה ולהוכיח לציבור הבוחרים שהיא לא שמאלנית פרוגרסיבית כפי שהצטיירה, אלא בעלת תפישות פוליטיות מרכזיות.
בשתי הפגישות לא היו הפתעות, אלא כמו שניתן היה להעריך: הצהרות מחויבות לביטחונה של מדינת ישראל לצד הכרה בזכותה להגנה עצמית וגילויי אמפתיה לפלסטינים. גם הנשיא וגם סגניתו הדגישו את הצורך לחתום על עסקת שחרור החטופים כמה שיותר מהר. מעבר לכך, נוצר הרושם כי כל אחד מהצדדים, הישראלי והאמריקאי, קיימו את הפגישות על מנת לצאת מדי חובה.
(צילום: רויטרס )
לבסוף, מה שהשאיר את הרושם הכביר ביותר מביקורו של נתניהו, הוא דווקא הנאום. בין המאזינים היו כאלה ששמעו מנהיג בקנה מידה בינלאומי והיסטורי, שפרש בפני העולם כולו את זווית הראייה הישראלית של ה-7 באוקטובר ואחריו, ושחיזק עד מאוד את הקשר בין ישראל וארה״ב, ואת מיקומה של ישראל בחוד החנית של הציוויליזציה נגד הרוע הברברי. מאידך, היו כאלה שראו בנאומו ניסיון להנציח שלטון פוליטי על חשבון החטופים הישראלים והאזרחים הפלסטינים, ללא חזון או אופק מדיני- נאום ניצחון בלי ניצחון.
יכולות ניסוח וביטוי פנומנליים
אולם, ישנו דבר אחד ששני סוגי המאזינים יסכימו עליו: יכולות הניסוח והביטוי הפנומנליים של נתניהו. אפילו הניו-יורק טיימס, שלא חוסך בביקורת על נתניהו, סיכם את סיקורו במילים אלו: ״זלנסקי היה מוכן להרוג על מנת להשיג יכולת ביטוי שכזו ולזמר כמו נתניהו״.
כישרון זה של נתניהו הוא עוד יותר מפליא בעידן בו נאומים כמו אלה שנשאו בעבר לינקולן, רוזוולט וקנדי- חדלו מלהשפיע. האימפקט של המדיה החדשה הוא להוריד לא רק את חשיבותה של המילה הכתובה, אלא במידה רבה יותר את חשיבות המילה המדוברת.
צילום: אבי מועלםלמרות כל זאת, נתניהו הצליח לעשות מה שאף מדינאי זר, כולל צ׳רצ׳יל, לא הצליח: לדבר מעל ראשי הממשל והקונגרס האמריקאי ישר אל העם בשפה קולחת ועם מסר חודר.
השאלה המתבקשת היא: מה זה משנה? קשה להעריך את השפעת הביקור של ראש הממשלה בוושינגטון לא לטווח הקצר ולא לטווח הארוך. ברוב המקרים מי שמעריך את נתניהו ימשיך בהערכתו, ומי שלא- לא שינה את דעתו. ישראל תמשיך לזכות בתמיכתם של רוב המחוקקים הרפובליקאים, ובקרב המפלגה הדמוקרטית מעמדה של ישראל ימשיך להיות מאותגר. בינתיים הביקור והפגישות לא הניבו סימנים לאפשרות של חתימה על הפסקת אש וקץ למלחמה, והחטופים נשארו בשבי חמאס.
מייקל אורן כיהן כשגריר ישראל בארצות הברית. כיהן כחבר כנסת וסגן שר לענייני דיפלומטיה במשרד ראש הממשלה
