מחר (יום ד') יגיעו נרגשים לכיתה א' כ-176 אלף ילדים וילדות, כ-40 אלף מתוכם, כמעט רבע, יתחילו ללמוד בבתי הספר הערביים. זה אומר שבערך אחד מכל ארבעה תלמידי ותלמידות כיתה א' ילמד בערבית. ולמרות זאת, רק 0.4% יזכו לפגוש תלמיד או תלמידה מהלאום השני עד שיסיימו י"ב בעוד 12 שנים.
אם התוכנית החינוכית הישראלית לא תשתנה, רוב מוחץ של 176 אלף הילדים האלו לא יזכו לחינוך או מסר כלשהו בנושא הבוער ביותר בחברה הישראלית: יחסי יהודים-ערבים. התלמידים היהודים יסיימו את מערכת החינוך ללא היכולת להגיד משפט פשוט או אפילו להציג עצמם בערבית, וחלק גדול מהתלמידים הערבים יסיימו 12 שנות לימוד במערכת החינוך הציבורית הישראלית ולא בלי לדבר עברית טובה מספיק כדי להתחרות באוניברסיטה ובשוק העבודה עם יהודים ויהודיות שווים להם מכל בחינה אחרת שאינה שפתית.
דו"ח מבקר המדינה שהתפרסם במאי האחרון קבע כי ממשלת ישראל הזניחה באופן שיטתי את החינוך נגד גזענות, ואת החינוך לחיים משותפים ולדו-קיום בין יהודים וערבים. המבקר קבע שלמרות החלטת משרד החינוך לקדם תוכנית כוללת בנושא כבר ב-2009, הדבר לא נעשה. רק שני מיליון שקל מושקעים היום על ידי המשרד במפגשים בין תלמידות ותלמידים מקבוצות אוכלוסייה שונות.
הלכה למעשה, מערכת חינוך שאמורה לעצב חברה בריאה יותר ואלימה פחות, מתעלמת בשיטתיות מהקרע החברתי והלאומי הברור, המדמם והמסוכן ביותר בחברה הישראלית. והיא עושה זאת כמדיניות. והמדיניות הזו, במובנים רבים, הביאה אותנו למאי האחרון. לאלימות קיצונית ברחובות ישראל שהונהגה בעיקר על ידי צעירים.
שנת תשפ"ב שנפתחת מחר יכולה להיות שונה. היא נפתחת עם ממשלה אחרת לאחר שנים של קפאון פוליטי, ומתהדרת בתקציב מדינה אמיתי שיעבור בקרוב. שתי העובדות האלה יחד מסמנות שינוי אפשרי וקל יחסית.
מיכל סלעאור קפלןמשרד החינוך יכול להביט למציאות בעיניים וליצור תוכנית אסטרטגית חינוכית לחברה משותפת ולמיגור אלימות גזענית. מתכנני התקציב חייבים להביט אחורה לאירועי מאי ולהבין שחייבים להגדיל פי עשרה לפחות את תקציב מפגשי התלמידות ותלמידים היהודים-ערבים במערכת. תוכניות המורים הבין-מגזריים, מורות יהודיות וערביות שמלמדות בבתי ספר מהחברה האחרת, צריכות לגדול ולהתפשט. לימודי שפה מתקדמים יותר, שיפתחו פתח לשיחה ויצמצמו את רמות חוסר השוויון והפחד המטורפות בין צעירים יהודים וערבים בישראל, חייבות להתפתח. אם כל תלמידה ישראלית יכולה לסיים 12 שנות לימוד עם אנגלית בסיסית שמאפשרת לה לתקשר, אפשר לעשות זאת גם עם ערבית ועברית מדוברות. זה לא בשמיים.
אנחנו מתחילים עוד שנה ללא ודאות בשני מישורים. אנחנו לא יודעים עדיין איך השנה הזו תיראה טכנית, עבור התלמידות והתלמידים, צוותי ההוראה וההורים, וגם עדיין לא מגרדים אפילו את הבנת משמעויות משבר הקורונה והמשברים הפנים-ישראליים על מערכת החינוך ועל התלמידות והבוגרים של המערכת הזו. מה שבטוח הוא שבמערכת שבה כמעט רבע מהתלמידים הם אזרחים ערבים, התעלמות חינוכית מהם ומהיחסים בינם לבין חבריהם היהודים היא מתכון לאסון.
- מיכל סלע היא מנכ"לית מרכז גבעת חביבה לקידום חיים משותפים
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
