"שטחי יהודה ושומרון לא נכבשו מריבון מוכר על פי המשפט הבינלאומי, ויש למדינת ישראל זכות להחלת ריבונות בשטחים אלו" - כך כתב מזכיר הממשלה יוסי פוקס במכתב תשובה רשמי ששלח לארגון עדאלה, שבמרץ האחרון התלונן ללשכת ראש הממשלה בנימין נתניהו על החלטת הקבינט המדיני-ביטחוני בעניין הכשרת תשעה מאחזים בלתי-חוקיים ביהודה ושומרון.
פוקס ציין במכתבו לעדאלה - המרכז המשפטי לזכויות המיעוט הערבי בישראל - כי "שטחים אלו הם ערש ההיסטוריה של העם היהודי וחלק בלתי נפרד מארץ ישראל, הגם שבחרה, כעניין של מדיניות ובהיעדר ריבונות - לנהוג בשטחים אלה כשטחים המצויים בתפיסה צבאית". פוקס טען במכתב ש"ההחלטה התקבלה בקבינט כדת וכדין, על בסיס ייעוץ משפטי של מערכת הביטחון". לדבריו, ירדן השתלטה על שטחי יהודה ושומרון באופן בלתי חוקי עם סיום המנדט הבריטי, והיא נחשבה בעיני מדינות העולם ככובש בשטחים אלו בין השנים 1948 ל-1967, למעט בריטניה ופקיסטן.
עוד טען פוקס כי טענת ארגון עדאלה, שלפיה במיפוי שנעשה נמצאו יישובים בשטח מועצות כפריות פלסטיניות, היא טענת סרק - ושלמעשה היישובים שאושרו מצויים ככלל בתחום השיפוט של המועצות האזוריות ביהודה ושומרון. לפי מזכיר הממשלה, הקרקעות שעל גביהם נמצאים היישובים שהוחלט על הסדרתם הן קרקעות שמהוות רכוש ממשלתי בהתאם לכל דין או שנרכשו ושבעליהן נתנו הסכמתם לכך. פוקס אמר כי "להחלטת ממשלה זו צוינו נקודות ציון הקובעות כי מדובר באדמות מדינה בהתאם לכל דין ובכפוף להסדרים הפרטניים הנדרשים".
באשר לטענה שההחלטה מנוגדת למשפט הבינלאומי השיב מזכיר הממשלה: "אחדד כי הזכות המשפטית הבינלאומית של העם היהודי עוגנה בכתב המנדט שאושר פה אחד על ידי חבר הלאומים בוועידת סן רמו ב-1920, אשר התבסס על הצהרת בלפור. בכתב המנדט נקבע שאזורים אלו יועדו לכינון מחדש של בית לאומי לעם היהודי. הכרה בזכותו של העם היהודי להקים בית לאומי בארץ ישראל, לרבות ביו"ש, התבססה על זכויותיו ההיסטוריות והדתיות של העם היהודי בארץ. הדברים קיבלו משנה תוקף באמנת לוזאן מ-1923 ובוועידת סן פרנסיסקו ב-1945, שבה נדחו הצעות של מדינות ערב להחריג את המנדט על ארץ ישראל ואת הזכות ההיסטורית עליה. זכויות אלו של העם היהודי מעולם לא הופקעו".
פוקס גם דחה את הטענות שההחלטה מהווה הפרה לאמנת ג'נבה הרביעית והתקנות הנספחות לאמנת האג. "יובהר בקצירת האומר כי ירדן לא הייתה ריבון לגיטימי, ואילו דיני התפיסה הלוחמתית חלים להלכה רק על שטחים שנכבשו מריבון לגיטימי. אף על פי כן, ישראל נוהגת להחיל בפועל את הוראותיה ההומניטריות של האמנה על הערבים ביו"ש, ונותנת מענה לזכויותיהם. מכל מקום, יודגש, כי ההחלטה עולה בקנה אחד עם הדין החל באזור, בהתאם לפסיקות בג"ץ, שכן בהתאם לאמור בהחלטת הממשלה מדובר על הסדרה של יישובים על אדמות מדינה או בהסכמת בעליהם של המקרקעין ולא בהפקעה של רכוש פרטי. האמור לעיל מושתת על כתב המנדט שעיגן משפטית את זכותו של העם היהודי על הארץ - וזכות זו לא הופקעה מעולם".
מזכיר הממשלה סיכם: "ישראל אינה כובשת ביו"ש אלא מחזיקה בשטחי יו"ש כדין, ואין בהחלטה זו כדי לשנות מהדין הנהוג ביו"ש ובהתאם לדין הבינלאומי. הדברים אף נטועים כמסמרות בספר המכבים א', פרק ט"ו, פסוק ל"ג: "לא ארץ נכריה לקחנו ולא ברכוש נכרים משלנו כי אם נחלת אבותינו אשר בידי אויבינו בעת מן העתים בלא משפט נכבשה".
נדב תמיר, מנכ"ל ארגון ג'יי סטריט ישראל, אמר על מכתבו של מזכיר הממשלה: "ממשלת ישראל הנוכחית הופכת את הכיבוש דה פקטו, שהיה לגיטימי על ידי הקהילה הבינלאומית כזמני עד לפתרון שיושג במשא ומתן, לכיבוש דה יורה - והציבור לא שם לב בשל המהפכה של לוין ורוטמן, שהיא רק הפלטפורמה לסיפוח ולמציאות דו-לאומית מדממת שבה ישראל לא תוכל להיות גם דמוקרטיה וגם מדינת הלאום של העם היהודי".
ד״ר תמר הוסטובסקי ברנדס, מרצה בכירה בפקולטה למשפטים בקריה האקדמית אונו ומומחית למשפט בינלאומי, אמרה: "המכתב הזה מתעלם לחלוטין מהזכות להגדרה עצמית פלסטינית, שישראל כבר הכירה בה בעבר, ומהיות הסכמי הביניים המסגרת הנורמטיבית שלאורה אמורה להיקבע הריבונות בשטח (בתזכיר של היועמ"ש מ-2019 הוא עצמו העלה את הטענה שזו המסגרת הנורמטיבית המחייבת, במסגרת התנגדות להצטרפות הרשות לבית הדין הפלילי הבינלאומי).
"המכתב הזה מדבר על זכויות ליהודים בהתבסס על מסמכים מלפני קום המדינה, כאילו לא קרה כלום מאז. הטענה במכתב הזה היא שהשטח הוא של ישראל ושההחלטה האם להחיל ריבונות היא פנים-ישראלית בלבד. המשמעות של אי החלת ריבונות 'מטעמי מדיניות' היא שישראל מחד טוענת שהשטח שלה, ומצד שני נמנעת מלהחיל בו את החוק הישראלי משום שהדבר ידרוש מתן זכויות שוות לפלסטינים".
