שלום לכם, חברי צוות המשא ומתן בבית הנשיא. בשוק הפוליטיקאים והפרשנים מנבאים לכם כישלון. שומר נפשו וכספו לא היה מהמר שיש סיכוי שתצליחו לגבש משהו מוסכם. אביגדור ליברמן התייאש מראש. הרעשנים בתוכנו לא רק מנבאים כישלון, הם רוצים אותו. הם נאבקים למענו. הם דורשים מכם "לא לוותר ולא להתפשר". הם טיפסו על עץ גבוה. הם רוצים שגם אתם תהיו שם, בטיפוס המתמשך הזה שתוצאתו צפויה מראש: נפילה. התרסקות. יש להם נימוקים מצוינים. הם בטוחים שהם צודקים. כל אחד עם הצדק הפרטי שלו.
האם צריך להזכיר לכם שמדובר במשבר החמור ביותר והמפלג ביותר שהיה כאן אי פעם? האם ברור לכם שהמשבר הזה כבר פגע באופן קשה בכלכלה – ירידה של 70 אחוזים בהשקעות בהייטק ברבעון הראשון של השנה – והיו סימנים ראשונים גם לפגיעה בצה"ל ובמוטיבציה לשרת בצה"ל?
אפשר להניח שאתם יודעים. אבל יותר מכך – כישלון בהשגת פשרה אומר שעוד רבעון אחד, דומה לראשון, בתחום ההשקעות, וישראל תפסיק להיות אומת הסטארט-אפ. כישלון שלכם אומר גל אדיר של סרבנות. כישלון שלכם אומר פגיעה אנושה בביטחון, בחוסן הלאומי, באינטרס הלאומי. כישלון שלכם הוא חגיגה של חסן נסראללה, עם סיכוי גובר לעימות. לא רק הקצוות אצלנו לא רוצים פשרה ומייחלים לכישלון. גם האויבים מסביב מתפללים שזה יקרה. אז אנא, אל תעשו מאמץ קטן כדי שזה לא יקרה. אתם חייבים לעשות מאמץ אדיר. על אנושי. כישלון מכניס אותנו למסלול ימי בית שני. יש בינינו שורפי אסמים. הכישלון יגרום לכך שיהיו הרבה יותר.
הטענה המרכזית היא שהפערים לא ניתנים לגישור, וש"לא מתפשרים על דמוקרטיה". אלה כמובן הבלים. דמוקרטיה היא פשרה. חקיקה היא פשרה. המשימה שלכם קשה, ומומלץ לכם, כבר עכשיו, לקבל ארכה. ייתכן שצריך להזכיר ולזכור שהשיחות על שני חוקי היסוד המשמעותיים, כבוד האדם וחופש העיסוק, ארכו שנים. לליכוד צריך להזכיר שהיוזמה ל"חוק יסוד זכויות האדם והאזרח" הגיעה מח"כ בנימין הלוי מגח"ל, הגלגול הקודם של הליכוד, כבר בשנת 1973. מדובר בחוק שהוא מגילת זכויות מלאה, שכללה שוויון וחופש ביטוי, וגם פסילת כל חוק בהמשך שיסתור את החוק החדש.
כשהציג את החוק בדיון בכנסת אמר אז הלוי: "הכנסת לא תהיה עוד בת-חורין, כפי שהיא בת-חורין היום לחוקק כל חוק מבלי להתחשב בזכויות האדם. אם תעשה כן, יבוא בית המשפט ויבטל את החוק החדש". הנה לנו סמכות מפורשת לפסילת חוקים, ביוזמת הליכוד, כאשר השלטון היה בכלל בידי מפלגת העבודה. הדיון היה מעמיק ורציני. שפתיים יישקו. ההצעה זכתה לתמיכת רוב חברי הכנסת. אבל בסופו של דבר היא לא עברה, משום שהוכשלה על ידי המפלגות הדתיות.
למפלגות האופוזיציה צריך להזכיר שלא מדובר בוויכוח בין שמאל לימין. הביקורת על האקטיביזם השיפוטי, למעשה, הגיעה יותר, אולי הרבה יותר, דווקא מהצד שהיום הוא אופוזיציה. "התנגדתי ואני מתנגד לאקטיביזם מבית מדרשו של אהרן ברק. לא נכון בעיניי שהכל שפיט. לא נכון בעיניי שבית המשפט העליון ישנה סדרי עולם. לא נכון בעיניי שבית המשפט העליון פועל לפי מבחן 'האדם הסביר', שזו הגדרה מעורפלת וסובייקטיבית לגמרי, שהכנסת מעולם לא הכניסה לספר החוקים". את הדברים הבוטים הללו נגד האקטיביזם אמר יאיר לפיד. אפשר להמשיך: "בג"ץ חייב לרסן את עצמו ולדחות על הסף דיון בעניינים פוליטיים כמו גדר הפרדה, מאחזים, פיטורי שרים", כתב פרופ' שלמה אבינרי, ב-2004, במאמר תחת הכותרת "בג"צוקרטיה". אבינרי היה ונותר מחשובי ההוגים של השמאל הציוני.
בן-דרור ימיניצילום: אביגיל עוזיהתזכורות הללו לא נועדו לקנטר את מי מהצדדים. רחוק מכך. הן באות להזכיר לנו שאפשר גם אחרת. אין צורך להיצמד לאג'נדה עכשווית ופופוליסטית. מותר לליכוד ללמוד על היוזמות שלו עצמו. מותר ללפיד ולאחרים במחנה המרכז-שמאל להיזכר בביקורת שלהם עצמם על הדורסנות השיפוטית. ולכל אלה שיושבים על המדוכה בבית הנשיא צריך להזכיר שיש בסיס משותף לרפורמה.
והכי חשוב: חִשְׁבוּ נא, אתם הנושאים והנותנים, ואלה שמינו אתכם, מה האלטרנטיבה. הרי אם חלילה לא תושג פשרה, אנחנו צפויים לכאוס הגדול ביותר בתולדות המדינה. חִשְׁבוּ על הפגיעה בכלכלה. חִשְׁבוּ על הפגיעה בביטחון. חִשְׁבוּ על הפגיעה בחוסן החברתי. אתם מוזמנים לשכוח מדין המחנה, משום שדין המדינה חשוב הרבה יותר. אנחנו בפסק זמן. עם רצון טוב, אפשר להגיע לפשרה. אם רק תרצו, שורה של משפטנים בכירים יכולים לסייע לכם. יש רבים ורעים שמייחלים לכישלון. זה לא יהיה כישלון שלכם. זה יהיה הדבר הקרוב ביותר לאסון לאומי. אסור, פשוט אסור, שזה יקרה.
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
