מתחילת הכניסה הקרקעית לרצועת עזה חלף שבוע וחצי, אבל מנגנון סיום למלחמה אין. תחילה יש צורך לסיים את הלחימה בכל הרצועה, ולא רק בצפונה, ועל פי התוצאות בשטח ישראל תחליט ביחד עם האמריקנים והאו"ם על הסדרה ראשונית של השליטה ברצועה.
בישראל ברור שהסדר כזה צריך לכלול לא רק את צפון רצועת עזה עד ואדי עזה, אלא גם את כל דרום הרצועה, כולל אזור רפיח וציר פילדלפי, שבהם מנהרות הברחה רבות שיאפשרו לחמאס לחדש את כוחו.
טועה מי שחושב שכיבוש, שליטה ומיטוט שלטון חמאס והכוח הצבאי שלו בצפון רצועת עזה ישיגו את היעד שחיוני לביטחון ישראל. דרום הרצועה הוא בעיה בפני עצמה, שצה"ל עוד יצטרך לתת עליה את הדעת.
תוכנית מגובשת וברורה ליום שאחרי עדיין אין, וגם המתווה הגס - שיתואר כאן - עשוי להשתנות משמעותית בתלות במצב בשטח.
על פי המסתמן, הסדרת השלטון בעזה תהיה על בסיס של פקידות מקומית ואישים שאינם מזוהים עם חמאס. למעשה, ישנם מנגנוני שלטון שלמים ברצועה שעדיין מקבלים משכורות מאבו מאזן ומהרשות הפלסטינית, 16 שנה אחרי השתלטות חמאס על הרצועה.
מדינות ערביות יזרימו כסף לייצוב המצב ההומניטרי, ובשלב הראשון צה"ל ושב"כ ימשיכו לשלוט ביטחונית ברצועה. אבל לישראל אין שום כוונה לשלוט ברצועה והשאיפה היא לצאת מעזה כמה שיותר מהר, אבל רק אחרי הבטחת ביטחון תושבי הדרום ומניעת ירי רקטות.
לפי הרעיון המתגבש, אחר כך יבוא עוד שלב או שניים של הסדר קבע ברצועה שיימשכו חודשים, ובהם הרשות הפלסטינית תשלוט אזרחית על הרצועה אבל לשב"כ ולצה"ל יהיה חופש פעולה מודיעיני וסיכולי, כמו באזור B ביו"ש. האמריקנים מציעים שבשלב זה יוצב ברצועה כוח שיטור בינלאומי שאינו אמריקני.
בשולי הרצועה יהיו אזורי ביטחון שבהם יוכלו פלסטינים להימצא לצורך עבודות חקלאיות, אבל לא יוכלו לשהות שם זמן ממושך ובוודאי שלא יוכלו לשאת נשק או להקים עמדות תצפית.
על פי הדרישה האמריקנית, השלב האחרון יהיה משא ומתן מדיני בין ישראל לרשות הפלסטינית, אולי במסגרת ובחסות ועידה בינלאומית.
לפי הממשל האמריקני לפחות, המטרה היא להביא למצב שבו יש שתי מדינות לשני עמים, עם מסדרון שמחבר בין עזה ליו"ש. בכל מקרה, הממשלה הנוכחית לא צפויה לקדם משא ומתן ממשי שייתן תוצאות, שבו מעוניינים האמריקנים.