התקדמות צה"ל בלבנון עדיין לא הביאה לקץ המלחמה, אבל היא מקרבת אותו. חיזבאללה נוחל אבדות, תשתיותיו מושמדות, וארגון הטרור השיעי חווה משבר פיקוד ושליטה שטרם התנסה בו. "היום שאחרי", זה שטרם הגענו אליו, הופך מעט יותר מוחשי מדרום לליטני. אבל מסקנה אחת ברורה כבר עכשיו: האו"ם לא יכול להיות חלק ממנו.
ליוניפי"ל יש למעלה מ-10,000 חיילים מ-40 מדינות שונות. כל זה לא הפריע לחיזבאללה להפוך את דרום לבנון למבצר צבאי ואתר הזנקה לביצוע טבח ביישובי הצפון
החיכוך בין ישראל ליוניפי"ל בדרום לבנון מוכיח את מה שרבים כבר ידעו: "כוח שמירת השלום" של האו"ם לא באמת מסוגל למלא את ייעודו. חמישה עשורים אחרי שהוצב בלבנון, לארגון יש למעלה מ-10,000 חיילים מ-40 מדינות שונות. כל זה לא הפריע לחיזבאללה להפוך את דרום לבנון למבצר צבאי ואתר הזנקה לביצוע טבח ביישובי הצפון. הפרט השולי הזה לא מנע מיוניפי"ל להכריז באתרו הרשמי, במפגן ניתוק מהמציאות, ש"הצבתו המהירה והאפקטיבית", לאחר קבלת החלטה 1701, "ופעילותו היומיומית, היו קריטיים במניעת הישנות העימות סביב הקו הכחול וסייעו בביסוס אסטרטגיה צבאית וסביבה ביטחונית בדרום לבנון". לקרוא ולבכות.
איך קרה שארגון כמו האו"ם, שחרט על דגלו את שמירת השלום והביטחון העולמיים, כשל באזור שהכי זקוק לו? לשאלה הזאת כמה תשובות, אבל העיקרית שבהן היא שלאו"ם פשוט אין יכולת פוליטית לעשות זאת. אם צריך לבחור ארגון שממחיש זאת מכולם, יוניפי"ל הוא מועמד מוביל לתואר.
1 צפייה בגלריה
כוח יוניפי"ל צופה בצה"ל משמיד מנהרות חיזבאללה בגבול עם לבנון ב-2019
(צילום: AP Photo/Hussein Malla, File))
יוניפי"ל הוא כוח שמירת שלום בלי שלום לשמור עליו. גם לא רגיעה. חיזבאללה מעולם לא נטש את תוכניותיו להשמדת ישראל והכריז על כך בגלוי. תנאי-מקדים למילוי משימתו הוא קיומם של שלום או רגיעה אמיתיים. ויצירה שלהם היא כבר משימה אחרת לגמרי. כזו שדורשת מחויבות לקבל החלטות קשות, להעניק גיבוי גם כשלא מצליחים, לקחת סיכונים, לעשות שינויים תוך כדי תנועה – והכל תוך ראייה אסטרטגית ארוכת-טווח. אלו לא פעולות שיכול להוביל כוח ביצועי בשטח, אלא "הדרג המדיני" שלו, קרי המטה בניו-יורק.
הבעיה היא שהאו"ם, ובפרט מועצת הביטחון שנמצאת בדד-לוק תמידי של וטו בין ארה"ב ממערב ורוסיה וסין ממזרח, לא בנוי לזה. גם לא משרד המזכ"ל, שנהג במשך שנים להתעלם מתלונות ישראליות בנוגע להפרות 1701, שיוניפ"ל כשל לאכוף. לצפות מיוניפי"ל להניע מהלך כזה לבדו, בלי גיבוי מהמטה ותחת מנדט מעורפל ממילא, זה קצת יותר מדי.
יונפי"ל לא מעוניין להשתמש בנשקו ולא רואה עצמו כוח אכיפה. כל זה כמובן לא פוטר אותו מאחריות לכשל ולרשלנות. גם לא את מדינת לבנון
ובלי יכולת וגיבוי פוליטיים, הביצוע המבצעי בהתאם. יונפי"ל לא מעוניין להשתמש בנשקו ולא רואה עצמו כוח אכיפה. כל זה כמובן לא פוטר אותו מאחריות לכשל ולרשלנות. גם לא את מדינת לבנון. וזה עוד לפני שעוסקים בחיילים שמעלו בתפקידם במכוון. אבל השורה התחתונה היא שאחרי טיהור ופירוז דרום לבנון, האינטרס הישראלי אינו בניהול של האו"ם. לכל היותר, בכוח של מדינות עם מחויבות ומסוגלות פוליטית לניהול השטח. ואם זה לא משכנע, חשוב להבין ששורש הבעיה טמון בכלל 9,000 ק"מ מערבה, בשדרה הראשונה במנהטן. עד שמשהו שם לא ישתנה, כל מנדט שמירת שלום יתחיל בחגיגות, אבל יסתיים במפח נפש.
גדי עזרא הוא מנהל מטה ההסברה הלאומי לשעבר, מחבר הספר "11 יום בעזה", ולוחם מילואים פעיל בסיירת צנחנים
