ההכנות בבתי העלמין הצבאיים לקראת יום הזיכרון
(צילום: אגף דוברות והסברה, משרד הביטחון)
24,068 בנים ובנות נפלו במערכות ישראל משנת 1860. מיום הזיכרון בשנה שעברה נוספו 56 חללים למניין הנופלים, ועוד 84 נכים שנפטרו כתוצאה מנכותם – והוכרו במהלך השנה כחללי מערכות ישראל. כך מפרסם הבוקר (שישי) משרד הביטחון, לקראת אירועי יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל שיחלו ביום שלישי בערב בשבוע הבא.
אתמול, פחות משבוע לפתיחת האירועים, החלו חלק מבני משפחות הנופלים לעלות לקברי יקיריהם. ישראל קלאוזנר (74) מבית חורון, אביו של סמ"ר אוהד קלאוזנר ז"ל שנפל ביולי 2006 בקרב ההירואי בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה, פקד אתמול את קברו של בנו בהר הרצל. "אני מגיע כל שבוע לבקר אותו כאן", סיפר ל-ynet ול"ידיעות אחרונות", "לטפל, לנקות, להשקות ולעשן בשקט. גם בשנתיים של הקורונה, לא משנה מה קורה, אני לא מפספס".
"עכשיו הגעתי לפה כמדריך עם קבוצות. אני מעביר את מורשתו של אוהד במסגרת סיורים גם בהר הרצל עצמו. זה קשה כל סיור מחדש – אבל מקל על ההתמודדות עם השכול. אני מספר את סיפורו של אוהד ומעודד את הנוער לשרת שירות משמעותי בצה"ל. גם אחרי 74 שנים איננו יכולים לשבת תחת גפננו, אנחנו חייבים להגן על המדינה", הוסיף קלאוזנר.
הוא סיפר כי "במשך שנים רבות בימי הזיכרון הקפדתי להגיע להר ולהיות פה מהבוקר עד הלילה, והיה צפוף וקשוח. השנה ביקשתי מאנשים שיגיעו אליי הביתה, כי אני לא רוצה יותר לשמוע פוליטיקאים שאומרים שהבן שלי יקר להם. אני בוחר להימנע מעירוב הפוליטיקה. לחצר ביתי יבואו חברים של אוהד מהצבא, משפחה ומכרים – וזה יהיה אותו דבר. יום הזיכרון הוא תמיד יותר קשה עבורי, כי אני פוגש את החברים שלו ואת המשפחה, ושומע עוד סיפורים. את השכול אני חווה יום-יום".
"לזכרו של אוהד קראו על שמו את אחת השכבות בבית הספר בויאר, שבו למד. הקמנו אנדרטה, מצפה ובוסתן שנקרא 'בוסתן השמונה' בבית חורון, על שם שמונת הנופלים בקרב עם אוהד. בבוסתן שתלנו, רעייתי ואני, 121 עצים לזכר 121 חללי מלחמת לבנון השנייה, ואנו מטפלים בהם כל השנה", אמר קלאוזנר.
מיכל שילוני, אימו של אלמוג שילוני ז"ל שנרצח בפיגוע בנובמבר 2014 בתל אביב, הגיעה אף היא לקברו בהר הרצל וסיפרה: "אלמוג שלי נרצח כאשר היה בדרכו לבסיס חיל האוויר בנבטים בו שירת כלוחם בגדוד 'נצח יהודה'. מחבל ארב לו כשהלך על הגשר ליד תחנת הרכבת ודקר אותו מאחורה כשנשקו היה בהצלב".
היא הוסיפה: "אלמוג התמוטט ואיבד המון דם, הוא נפטר מאוחר יותר בבית החולים. אני מגיעה לפה כל שבוע ביום חמישי, יום החופש שלי, ומטפלת בקבר שלו. זה זמן האיכות שלנו יחד. רצף פיגועי הטרור השנה העיר אותנו והזכיר לנו עד כמה אנחנו חיים את המציאות הזאת יום-יום, שעה-שעה. הקמנו עמותה לזכרו של אלמוג בשם 'בית אלמוג שילוני', שמפעילה שלושה בתים לתמיכה בחיילים בודדים במודיעין".
10 צפייה בגלריה
"יום הזיכרון קשה יותר, את השכול חוות המשפחות השכולות יום-יום"
(צילום: אגף דוברות והסברה, משרד הביטחון)
גם זיוה ויעקב צור עלו אתמול לקברו של בנם בכורם, סגן אייל צור ז"ל, בבית העלמין קריית שאול. אייל היה קצין תותחנים ונפל במלחמת לבנון הראשונה. ההורים הגיעו אתמול עם פרחים בידיהם ובקבוקי מים. היום תתקיים אזכרתו ה-40 של צור. "אנחנו מגיעים לכאן הרבה, לפחות פעם בשבוע", סיפרה זיוה. "היום הגענו כדי לסדר ולהניח פרחים חדשים לקראת האזכרה".
האב יעקב, אלוף-משנה בדימוס, הוסיף כי "לאזכרה עוד מגיעים החברים מבית הספר ומהשירות. הוא היה מפקד בקורס קצינים, אז החניכים מגיעים כבר ארבעים שנה. חלקם עם שיער שיבה כבר, עם ילדים, ויש כמה עם נכדים אפילו". יעקב, ששירת אף הוא במלחמת לבנון הראשונה, סיפר כי "את ההודעה הקשה קיבלתי בחמ"ל". לשאלה מה הזמן עושה ענתה זיוה מייד: "הוא רק מעמיק את הכאב".
שרה ליטני, אימו של סמ"ר אורן ליטני ז"ל מקריית אתא, עלתה אתמול לקברו בבית העלמין הצבאי בחיפה. היא לא הפסיקה למרר בבכי במשך דקות ארוכות. שרה ניכשה ממושכות את העשבים ליד קברו של בנה בחום הכבד ששרר בבית העלמין. על צווארה תליון לב, אותו היא עונדת מאז נהרג בנה. "עצוב לי מאוד. אני כל הזמן חושבת איך הכל היה יכול להיות שונה – איך הכל נעצר ב-1995 כשאורן נהרג בשנת הקבע שלו, כשהיה בדרכו לבסיס שמשון ליד צומת גולני שבצפון. הוא היה מאושר כל כך בצבא, אהב את הצבא, השקיע. אני כולי געגועים, הכאב לא מרפה", סיפרה ליטני.
היא הוסיפה: "אורן היה אדם אופטימי וחדור שמחת חיים. גם ברגעים בהם מצב רוחו היה נתון בשפל, החיוך לא מש מפניו. כולם אהבו אותו. הוא היה איש עבודה קפדן ומסודר שאהב את מקצועו והתמסר אליו כל-כולו. תמיד היה מוקף בחברים רבים, השקיע בהם והפגין אכפתיות".
כמה דקות לפני הצפירה בת שתי הדקות לזכרם של הנספים בשואה, סטלה שדות ביקשה סליחה מבתה מיטל ז"ל, כשעזבה את קבר הבת לטובת הקבר של הוריה. "אני מגיעה לכאן מדי יום השואה ואת הצפירה אני שומעת בסמוך לקבר של הוריי, מטילדה וארתור בישטין. שם הם קבורים בחלקה האזרחית שצמודה לבית העלמין הצבאי", סיפרה שדות.
סטלה נעמדת שם, בתווך בין מתיה – ההורים שלה ובתה. "אני נזכרת בהם ומדברת איתם – בעיקר על הגעגועים הגדולים לבת שלנו, נכדתם, שהייתה חיילת בת 18 וקצת ונהרגה בתאונת דרכים, אחרי שהגשימה את החלום הגדול שלה והתקבלה לחיל המודיעין. היא הייתה גאווה גדולה לכולנו", סיפרה האם השכולה ליד קברה של מיטל בחלקה הצבאית שבבית העלמין בחיפה.
"חלומה הגדול של מיטל היה לצאת לקורס קצינים. לצערנו היא לא זכתה להגשימו. היא שירתה זמן קצר. גם בצבא הייתה דמות דומיננטית, נערצת ואהובה על כל חבריה. תמיד חייכה. היו לה המון תוכניות להמשיך בחיל, אבל הכל נגדע ב-1992 והכאב הגדול נשאר איתנו לעד. 30 שנה חלפו והכאב לא מרפה", הוסיפה סטלה.
בימים אלה, אלוף-משנה במיל' ורדה פומרנץ, אמו של דניאל ז״ל שנפל בצוק איתן, ומי ששירתה כרמ"ח נפגעים בצה"ל, מגיעה לבתי העלמין ברחבי הארץ לקברי חללי חטיבת גולני ומניחה על הקברים של חללי "נצר אחרון" של החטיבה, ברקוד. הברקוד מפנה לאיטרניטי- פלטפורמה לבניית אתרי הנצחה לאלה שהלכו לעולמם, כדי לוודא שסיפורם וזיכרונם לא ייעלם.
