במסיבת עיתונאים שקיים השבוע ראש הממשלה נפתלי בנט הוא התייחס לחיסוני הילדים ושם זרקור על תופעת הלונג-קוביד, תסמיני הפוסט-קורונה, בקרב ילדים ובני נוער. צעירים רבים בישראל ממשיכים לסבול זמן רב אחרי שכביכול החלימו מהמחלה. על רקע הקריאה לחסן ילדים מול הגל החמישי, הם מספרים כיצד חייהם לא חזרו למסלולם מאז שנדבקו.
הדר ויינטרוב (17), תלמידת י"ב מרעננה, חלתה באוגוסט 2020, עוד לפני שהגיעו חיסונים. "יש לי אסתמה והמחלה עברה אצלי יותר קשה. סבלתי משיעול, כאבי ראש, חום, דלקת ריאות וקוצר נשימה. חולה שלושה שבועות. פינו אותי למיון בגלל קוצר נשימה, אבל לא אושפזתי", היא מספרת.
חודשים ארוכים אחרי, השפעות הקורונה עדיין ניכרו בה. "הרגשתי שינוי", הדר מתארת, "הכושר האירובי שלי נמחק. הייתי רצה חמישה קילומטרים במהירות, ועכשיו אני לא מצליחה. אולי קילומטר. יש לי נשירת שיער שלא הייתה קודם. אני יותר עצבנית וחסרת סבלנות. עייפה ברמות קשות. לא מתפקדת בלי לישון צהריים". ויש לה גם מסר לכל הספקנים לגבי הלונג-קוביד: "אני בטראומה, הייתה תקופה שהייתי ממש בחרדות. אני לא ממציאה את התופעות האלו. אני חווה את זה על בשרי".
למעיין יושקוביץ מכוכב מיכאל יש שלושה ילדים. כמעט כל בני משפחתה חלו בקורונה ועברו את המחלה יחסית בקלות. "אריאל, בת שמונה, נדבקה ממני", היא מספרת, "לא היו לה בכלל תסמינים, לא היה אפילו רמז למחלה". העניין החל להסתבך אחרי שהחלימה. "פתאום היא התחילה לגלות תחלואה נשימתית", מעיין מספרת, "היא הייתה חולה השנה כמו שלא הייתה חולה כל חייה. הריאות חלשות יותר. זו ילדה שלא עשתה אינהלציה מימיה, והתחילה לקבל ונטולין וסטרואידים".
וזה רק החמיר בעקבות כאבי ראש בלתי פוסקים וחוסר ריכוז. "היא הייתה ילדה ספורטיבית והקורונה הרסה את הכושר שלה. עכשיו היא קצת חזרה לעצמה. לא יודעים מתי זה יעבור. יכול להיות שזה משהו שיישאר איתה לכל החיים", אמרה. כאשר מטילים ספק בהשלכות הקורונה על ילדים, היא מגיבה בזעם: "איך אפשר להגיד את זה על ילדה בת שמונה שבאמת סובלת. זה מתסכל אותי. רוצו לחסן את הילדים".
ד"ר ליאת אשכנזי הופנונג, מנהלת מחלקת אשפוז יום ומרפאת פוסט-קורונה בבית החולים לילדים שניידר, טיפלה ביותר מ-200 ילדים עם תסמיני פוסט-קורונה. "30% מהילדים שהגיעו אלינו הם בני חמש עד 11", היא מספרת, "הם לא רק חווים עייפות וכאבי ראש, גם קוצר נשימה וכאבים בחזה". לדבריה, "הילדים נאבקים לחזור לחיים הרגילים שלהם".
גיא דנינו (18), תלמיד מצטיין מראש העין, עבר את הקורונה בקלילות. אבל אחרי חודשיים החלו הצרות. "פתאום היו לי סחרחורות", הוא משחזר, "ראיתי שחור בעיניים והייתי חייב לשבת. הרגשתי דופק לב חזק ומואץ, לא הצלחתי לעשות פעילות גופנית. התנשפתי רק מלרוץ לאוטובוס". גם לימודיו נפגעו קשות. "הייתי בכיתת מופ"ת, עשר יחידות בתוכנה, ופתאום הרגשתי שאני ממש מתקשה, בחלק הראשון במבחן הבגרות בפיזיקה קיבלתי ציון 99. אחרי הקורונה, באחד המבחנים קיבלתי 60". גיא החל לקבל טיפולים עבור הסימפטומים השונים ומרגיש שהחל לחזור לעצמו: "מקווה שאין נזק לטווח רחוק".
את מירב ובתה א' (17) מאשקלון אי-אפשר לשכנע שהקורונה היא כמו שפעת. א', כמו רוב בני המשפחה, חלתה, ומצבה הידרדר במהרה. "היא כבר הייתה במצב קשה ופינו אותה לטיפול נמרץ כשהיא בקושי נושמת", האם מספרת, "בת 16 בלי שאף אחד יכול להתקרב אליה. אבל התמזל מזלנו וניצלנו".
לא' היה חלום להיות לוחמת, אבל הכושר נפגע ולא חזר. "היא בכיתה י"ב וכרגע יותר בבית מאשר בבית הספר, כי כל שיעול לידה גורם לה לחלות. המערכת חיסונית שלה לא השתקמה. אנחנו לא ממציאות כאב. איך אפשר להמציא כאב?".