יש הרבה דברים מקוממים בהחלטת העליון בנוגע לתפילות בהפרדה בתל-אביב ביום כיפור, אבל אחד המקוממים ביותר הוא ההאשמה המופרכת כלפי העירייה כאילו התנגדותה לתפילות בהפרדה מראה שהיא שואפת להפלות אורתודוקסים.
ראשית, ישנם אורתודוקסים שאינם מתפללים בהפרדה. יש מי שמתפללים בהפרדה מינימלית – ללא מחיצה, בישיבה בצדדים נפרדים. יש גם כאלו שמקיימים תפילות עם "עזרת ישראל" – עזרה שלישית מעורבת למעוניינים בכך. ההצגה כאילו התנגדות להפרדה היא התנגדות לאורתודקסיה או לדתיים – חוטאת לאמת.
זו אמירה שמתעלמת מעשרות שנות אפליה כלפי רפורמים, קונסרבטיבים וכל מי שאינם אורתודוקסים באופן מלא
שנית, זו אמירה שמתעלמת מעשרות שנות אפליה כלפי רפורמים, קונסרבטיבים וכל מי שאינם אורתודוקסים באופן מלא. עוד מקום המדינה מנעו מרבנים רפורמים להשיא ולחתן בישראל. כשהחל בשנות ה-50 המפעל להקמתו של ההיברו יוניון קולג', בית המדרש לרבנות בישראל (המוסד שבו גם אני לומד), הרבנים הראשיים דאז יצחק אייזיק הלוי הרצוג ויצחק נסים פעלו ביתר שאת למנוע את הקמתו. בכירי האורתודוקסיה בישראל ובארצות-הברית פעלו כמקשה אחת במשימה לסכל את ייסוד בית מדרש, שנועד גם להיות בית הכנסת הרפורמי הראשון בישראל – ובשלב מסוים כמעט הצליחו.
האפליה של התנועות הליברליות נמשכה ונמשכת גם כיום: רק ב-2012 הכריע בג"ץ לאפשר לרבנים רפורמים וקונסרבטיביים לקבל מימון מהמדינה. רק ב-2021 הוחלט בבג"ץ להכיר בגיורים רפורמיים וקונסרבטיביים שנעשו בישראל. גם כיום קהילות ליברליות רבות נאבקות בגלגלי ביורוקרטיה כשהן מנסות לקבל היתר להקמת בית כנסת (יש כאלו הממתינות למעלה מעשור). לבסוף, גם כיום המדינה לא מכירה בנישואין וגירושין הנערכים על ידי רבנים ורבות ליברליים.
לכן, עצם הטענה לאפליה דווקא כלפי אורתודוקסים – אלו שנותנים את הטון בענייני דת ומדינה כבר עשורים – אומרת דרשני. בהתייחס למקרה עצמו, ראוי לתמוה עד כמה אכן קיימת כאן אפליה. הרי, אם הייתה מבקשת התנועה הקונסרבטיבית לקיים תפילה ללא הפרדה ביום כיפור בכיכר מרכזית בבני ברק – האם הדבר היה מתקבל בברכה? האם לא הייתה מבקשת העירייה למנוע את קיום התפילה?
על כן, תמוהה התגובה שהוציאה התנועה הקונסרבטיבית, שלפיה "עם ישראל כולו צריך להודות על החלטת בג"ץ", וכי "כל עוד תפילה אינה מפריעה למעבר חופשי במרחב הציבורי, יש לאפשר אותה". אותם התנאים לא יחולו על התנועה הקונסרבטיבית ואחיותיה, התנועות הליברליות האחרות, כאשר היא תבקש לפעול באופן דומה ולקיים אירוע מרכזי וגדול. סביר גם שהיא תחווה אפליה כשתנסה לקיים אירועים קונטרוברסליים פחות, כמו כינוס שנתי או אפילו הקמת קהילה מתפללת.
יש גם מי שהשוו את העניין למצעדי גאווה, וטענו כי יש זכות לקיים את התפילה כמו שיש זכות לקיים מצעדים בירושלים או בערים שמרניות אחרות. אלא שאיש לא ניסה לארגן מצעד גאווה בבני ברק, מסיבות ברורות. בנוסף, כדאי להזכיר שהמצעדים הללו (שזכו לאיומים ממשיים בירושלים, בנתיבות, בבאר שבע) – נועדו לשרת אוכלוסייה מקומית, שיש לה דרישה משמעותית לייצוג ולהכלה מוניציפלית. האם זה המצב במקרה דנן?
לבסוף, יש לשים לב לקריאה של הראשון לציון לשעבר הרב יצחק יוסף, שאחרי פרסום החלטת בג". דרש להימנע מקיום תפילה במרחב הציבורי. הרב יוסף, למרות שתמך בתפילה, ציין כי "הפרעות למהלכה התקין של התפילה, גרמו לחילול היום הקדוש" בשנה שעברה. הוא אף ציין כי הלכתית – "יש לקיים את התפילות בבית הכנסת, ואין להעדיף תפילה במרחב הציבורי".
התפילה בהפרדה האחת הזו אולי בוטלה בסוף, אבל ההחלטה לאפשר אותה פותחת פתח מסוכן להדרת נשים במרחב הציבורי
התפילה בהפרדה האחת הזו אולי בוטלה בסוף, אבל ההחלטה לאפשר אותה פותחת פתח מסוכן להדרת נשים במרחב הציבורי. אסור לנו לחשוב שבזה נסתיימה הפרשה: למעשה, כפי שניתן ללמוד מההכרזה של "ראש יהודי", ש"בעזרת ה', עוד תהיינה תפילות רבות במרחב הציבורי בכל הארץ, וגם בעיר העברית הראשונה" - זוהי רק התחילה.
עופר צ'יזיק הוא תלמיד רבנות רפורמית, חוקר ההיסטוריה של התנועה ועיתונאי "ידיעות אחרונות" ו-ynet
פורסם לראשונה: 14:55, 10.10.24
