קשה לדמיין כיצד ייראה בית המשפט בשנים שיבואו אם תתממש המהפכה שנתניהו ולוין מתכננים בשיטת בחירת השופטים. במסגרת המהפכה המתרקמת, הוועדה לבחירת שופטים תמנה 11 חברים, ומתוכם רוב של שבעה נציגים מטעם הקואליציה: שרים, חברי כנסת מהקואליציה ונציגי ציבור שימנה שר המשפטים. לפי התכנון, נשיא בית המשפט העליון כבר לא ייבחר מקרב חבר שופטיו, אלא הוועדה תוכל לבחור אותו גם מחוץ לעליון. בנוסף, בחירת השופטים תיעשה ברוב רגיל גם לבית המשפט העליון, כלומר הקואליציה תוכל לבחור את השופטים גם בלא הסכמת השופטים והאופוזיציה.
אבל מה יקרה בפועל אחרי שהקואליציה – כל קואליציה – תקבל שליטה מוחלטת בוועדה לבחירת שופטים? אנחנו יודעים שמפלגות השלטון ידאגו לכך שאוהדיהן הפוליטיים יתמנו לכל בתי המשפט בהתאם למידת נאמנותם למנהיגי המפלגות, ולא לפי מידת התאמתם המקצועית. כך העליון ויתר בתי המשפט יפסיקו מוסדות ברמה מקצועית גבוהה, המהווים חומת הגנה על שלטון החוק ועל זכויות האזרחים. אנחנו יודעים שהקואליציה תוכל לשלוט במינהל בתי המשפט ובהתנהלות היומיומית של השופטים באמצעות נשיא בית המשפט העליון שהיא תמנה. אנחנו יודעים ששופטים מכהנים יהיו מזוהים פוליטית עם המפלגות שמינו אותם. אנחנו יודעים שלא פעם, השיקול המפלגתי-פוליטי עלול לכוון את הדרך שבה ינהלו השופטים את אולמותיהם, ולא הניטרליות נטולת הפניות שבה הם חייבים. אנחנו יודעים שיתכן שיהיו קשרים הדדיים ונאמנויות הדדיות בין שופטים לבין פוליטיקאים. אבל מה זה אומר בפועל? איך ייראו בתי המשפט בעידן הפוליטי הזה ואיך השופטים יתנהגו בו?
האמת היא שלא קשה לדמיין את המציאות העתידית הזו, משום שבישראל כבר קיים בית משפט כזה. מדובר בבתי הדין הרבניים.
מחקר שערך אריאל פינקלשטיין מהמכון הישראלי לדמוקרטיה מלמד כי בתי הדין הם ערכאה שיפוטית הנגועה כולה באינטרסים פוליטיים ומפלגתיים. נשיאי בתי הדין הרבניים (הרבנים הראשיים) נבחרים לתפקידם באופן פוליטי, ולפי פינקלשטיין הם בעלי זהות מפלגתית ברורה, כדוגמת הרב יצחק יוסף המקיים קשרים פומביים עם ראשי ש"ס בנוגע לסוגיות ציבוריות ופוליטיות. גם הדיינים מתמנים תוך זיקה ברורה לזהות מגזרית-מפלגתית. המחקר מראה כיצד קשרים הדוקים בין מפלגות לדיינים בכירים מביאים לכך שהחלטות ניהוליות בבתי הדין, כגון מינוי ראב"דים (נשיאי בתי הדין), מינוי ראשי הרכבים ושיבוץ דיינים לבתי דין, מתקבלות תחת לחצים והשפעות של אינטרסים מפלגתיים.
כפי שמראה פינקלשטיין, ליקויים אלה חודרים עמוק להליכים המתנהלים בבתי הדין. נציבות תלונות הציבור על שופטים מקבלת תלונות הן על בתי המשפט הרגילים והן על בתי הדין הרבניים. במהלך העשור האחרון, בעקבות תלונות, חשפה הנציבות מקרים חמורים המלמדים על כך שגורמים חיצוניים לבתי הדין – רבנים, מאכערים ועסקנים – מבקשים באופן שגרתי להשפיע במישרין על החלטותיהם של דיינים בתיקים הנידונים לפניהם. כמו כן, הנציבות מצאה כי שיעור התלונות המוצדקות על דיינים (32.7%) הוא גבוה בהרבה משיעור התלונות המוצדקות על שופטים בשאר הערכאות (16.8% בבתי משפט השלום), וכי נפוצות תלונות נגד דיינים על כך ששמעו טענות של צד אחד בלי לתת לצד השני הזדמנות להגיב.
צילום: יח"צזה הדגם שיועתק לכל בתי המשפט בישראל באמצעות המהפכה המסתמנת. אנו עלולים בעקבות השינוי המוצע להפוך את בית המשפט לפוליטי ולא מקצועי. להפוך אותו לבית משפט שיסור למרות המפלגות בקואליציה ויאפשר להן כל גחמה, גם במחיר פגיעה באיכות ההליכים. לנוכח תחלואי מערכת בתי הדין, הסכנות מפוליטיזציה של מערכת בתי המשפט ברורות.
ד"ר גיא לוריא הוא עמית מחקר במכון הישראלי לדמוקרטיה
