בימין הישראלי, במיוחד באגפיו המתנחליים והדתיים, מפנטזים בגלוי ובגאון על הגליית תושבים מרצועת עזה על רקע המלחמה. במקביל לנרמול הקריאות להרג מאות אלפי פלסטינים מצפים קולות בולטים במחנה להתנחלות יהודית, זועמים על בנימין נתניהו על כך שדן לכאורה עם האמריקנים במסירת האחריות עליה וחוגגים את מראות הפליטוּת המגיעים מהרצועה. אסור ליפול בפח הזה, ואם לא מסיבות מוסריות אזי משום שגם מבחינה מעשית מדובר בהזיה מוחלטת.
ראשית, ישראל לא יכול להרשות לעצמה גירוש מכוון מהסוג הזה כי הקהילה הבינלאומית לא תסבול אותו. המלחמה הנוכחית לימדה אותנו שיעור חשוב במידה שבה זקוקה ישראל לתמיכת ארה"ב ומדינות מערביות נוספות כדי להתקיים בביטחון. התמיכה הזו ניתנת מסיבות שונות, שאחת מהן היא ההשתייכות למשפחת המדינות ה"נכונה". אולי בסין וברוסיה גירוש המוני הוא דבר שיכול להתבצע במאה ה-21, אבל במשפחה הבינלאומית שאנחנו מעדיפים להשתייך אליה כבר לא עושים דברים כאלה. מי שמבצע אותם לא מקבל רכבת אווירית של חימוש ונושאות מטוסים בהזמנה אישית שיגנו עליו. הוא מקבל סנקציות ונידוי.
מילא אם הפנטזיות הללו היו נשמרות לישיבות מערכת בערוץ 14 או הנהלת מועצת יש"ע. ההתעקשות לגרור את כולנו לשיחה כאילו-רצינית ברעיון פוגעת כבר עכשיו בישראל ובמלחמה הצודקת שאליה יצאנו בעזה. כל מודעת נדל"ן הומוריסטית על תוכנית בנייה ברצועה, קל וחומר שיח על פצצת אטום או מסמך מדיניות של משרד ממשלה קיקיוני, מתורגמים כמעט אוטומטית ומתקבלים ברצינות מחוץ לישראל. התוצאה היא קיצור השעון המדיני לניהול הלחימה ואיתו היכולת להכריע את חמאס ולהחזיר את החטופים.
המובן מאליו הוא שגם לולא יענישו וינדו אותנו אסור לנו לגרש פלסטינים מהרצועה. ממילא הרעיון להעלות בכוח שני מיליון בני אדם על אוניות, מטוסים ואוטובוסים (של מי? ומי ישלם על זה?) בלי יעד מוגדר, לא יגרום להם להפסיק להשתוקק לחזור לארצם, כפי שזה לא קרה ב-75 השנים האחרונות. אם יש מי שיודעים שעם לא שוכח בקלות את הארץ שממנה הורחק, אלה אנחנו.
ספק אם היה אי פעם מעבר חלק יותר מזה של אגפים בימין הישראלי מ"הנכבה לא קרתה" ל"צריך לעשות אותה שוב". במובן מסוים העמדה הראשונה לפחות ביטאה רגש מוסרי נכון – גירוש המוני ומכוון של אוכלוסייה אזרחית הוא לא דבר שיש להתגאות בו. כעם שהוגלה פעם אחר פעם לאורך ההיסטוריה, זכותנו וחובתנו להגן על עצמנו מפני ניסיונות לבטל את זכות הקיום שלנו. באותה נשימה אנחנו צריכים להתחלחל מהמחשבה שכשיש לנו בית לאומי משלנו - ננסה לעקור לתמיד מיליוני גברים, נשים וטף מבתיהם.
ד"ר אבישי בן ששון-גורדיסהתשובה המוסרית לכאורה של המנכּבים היא שאת הפלסטינים צריך לתמרץ לעזוב וכי זה אינטרס שלהם. בכך הם מנסים להגניב מסר פסול. זה נכון שאסור למנוע מפלסטינים שרוצים בכך להגר מביתם. יש פלסטינים שמעדיפים לעזוב את ארצם ממש כמו שיש ישראלים שמבקשים לעזוב ולהגר לחו"ל. אבל מספיק לדמיין איך היינו מרגישים לו הייתה מתפרסמת תוכנית סעודית לשלם לכל יהודי שיעזוב מענק קליטה בסינגפור, כדי להבין שההצעה התמימה לעידוד הגירה אינה תמימה כשהיא הופכת לתוכנית מדינית.
בקיבעון שלו על העלמת מיליוני פלסטינים והקמת התנחלויות בשטחים שמהם יתנדפו, הימין שאוהב לטעון כי הוא ורק הוא הריאליסטי, מתגלה שוב למעשה כמחנה הפנטזיה.
- ד"ר אבישי בן ששון-גורדיס הוא מרצה במחלקה לממשל באוניברסיטת הרווארד, עמית פוסט דוקטורט ליידי דייויס באוניברסיטה העברית, וחבר בתוכנית העמיתים של מולד
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
