כמה אלפי עובדים של סוכנות אונר"א ביהודה ושומרון שובתים זה יותר משלושה חודשים במחאה על אי-קבלת שכרם. ערמות האשפה המצטברות במחנות הפליטים מעידות היטב על המצוקה התקציבית של הארגון, ומהוות תזכורת לא רק לחוסר התפקוד היומיומי שלה, אלא גם לעניין מהותי יותר, והוא שקיומה המתמשך הוא איום על הביטחון הלאומי של מדינת ישראל.
סוכנות אונר"א היא ארגון המחויב לדרישה הפלסטינית לשיבה של פליטים. היא אמנם נהנית מכסות בינלאומית ואו"מית, אך במהותה – המבנה שלה, המטרות שלה ועשרות אלפי עובדיה – זהו ארגון פלסטיני שעוין את ישראל. הוא מצליח להסתיר את מהותו הפוליטית תחת מעטה לכאורה הומניטרי, ומטשטש את העובדה שהפלסטינים מעולם לא נסוגו מדרישתם לשיבה מלאה לפלסטין ולחיסול הריבונות היהודית בארץ.
למרות זאת, ישראל נתונה בקונספציה הבעייתית והתמימה שעדיף להמשיך לתמוך באונר"א כדי לקנות שקט בשטח, מתוך אמונה שהסוכנות עדיפה על חמאס או על פני ארגונים קיצוניים אחרים. הקונספציה הזאת מעניקה למעשה לאונר"א מעין כיפת ברזל דיפלומטית מפני כל ניסיון לפגוע בארגון או לשנותו. הגנה זו משמעותית במיוחד מכיוון שאונר"א לא נהנית מתקצוב שוטף, ותלויה לפעילותה בתרומות שנתיות של מדינות.
מצב זה חייב להשתנות על ידי סיום הדרגתי של פעילותה של אונר"א, תוך כדי מתן מענה לצרכים של מערכת הביטחון החוששת מתסיסה חברתית ומהידרדרות ביטחונית, ולרצונה של הקהילה הבינלאומית להמשיך לסייע לפלסטינים. השינוי הנדרש הוא הפרדת הממד הפוליטי משירותי הרווחה. ישראל אינה צריכה להתנגד לסיוע כלכלי של הקהילה הבינלאומית לחברה הפלסטינית, אבל היא חייבת להתנגד לקשר בין שירותי הרווחה האלה לבין מעמד פליטות פיקטיבי ותמיכה הרסנית בשיבה הפלסטינית. יש לאפשר לקהילה הבינלאומית להמשיך לסייע לפלסטינים שלא באמצעות סוכנות אונר"א, שסגירתה ההדרגתית תעביר בצורה הברורה ביותר את המסר שמדינת ישראל כאן כדי להישאר, ושהגיע הזמן לחתור להסכם איתה ולא לחיסולה.
יש להתחיל את התהליך במערכת החינוך של אונר"א ביהודה ושומרון. במקום שילדים פלסטינים ילכו לבתי ספר של הסוכנות והמורים יקבלו ממנה משכורות, אלה יוסבו לבתי ספר של הרשות הפלסטינית. המבנים יישארו אותם מבנים, הכיתות אותן כיתות והמורים אותם מורים. ההשפעה בפועל על חיי הפלסטינים תהיה מינימלית. מצב זה יקל מאוד על מערכת הביטחון לתמוך בכך, שכן הסיכון להידרדרות חברתית וביטחונית הוא המינימלי ביותר.
ישראל תדרוש מהמדינות התורמות להעביר את החלק היחסי מתרומותיהן שמוקדש למערכת החינוך לרשות הפלסטינית במקום לאונר"א. למרבית המדינות התורמות אין בעיה לעשות זאת. יוצאת הדופן היא ארה"ב, שבגלל חוק טיילור פורס אינה מעבירה כסף ישירות לרשות הפלסטינית, ולגביה ניתן למצוא פתרונות בדמות סוכנויות סיוע אחרות שפועלות ביהודה ושומרון (כגון USAID או UNICEF). בהמשך ניתן יהיה למצוא פתרונות מתאימים לכל אזור במזרח התיכון שבו פועלת אונר"א, לפי צרכיו הספציפיים והמצב הנתון בו: רצועת עזה, ירדן, לבנון וסוריה.
ד"ר עדי שוורץיש להניח שהפלסטינים יתנגדו למהלכים אלה, והדבר יאלץ אותם לומר בפה מלא שהם רואים קשר ישיר בין קיומה של הסוכנות לבין מימוש דרישת השיבה שלהם. מהלך כזה יקלע אותם לעמדת נחיתות, שכן עד עתה הם הצליחו להניח את האשמה להתמשכות הסכסוך בצד הישראלי.
סגירה הדרגתית של אונר"א תמקד את תשומת הלב בעובדה שהמאבק בינינו לבין הפלסטינים נסוב על עצם קיומה של מדינת ישראל, ולא על נסיגה משטחים. הבנה כזאת תקל על המאבק המדיני בזירה הבינלאומית, ותביא ללכידות רבה יותר בחברה הישראלית, שמפוצלת לגבי מידת האחריות שלה להתמשכות הסכסוך. בטווח הארוך, סגירת הסוכנות עשויה לעורר בחברה הפלסטינית קולות שיערערו על מיתוס השיבה ויתחילו לחשוב על יחסים של שלום לצידה של מדינת ישראל, ולא במקומה.
- ד"ר עדי שוורץ הוא עמית במכון משגב לביטחון לאומית ולאסטרטגיה ציונית בירושלים. חיבר עם ד"ר עינת וילף את הספר "מלחמת זכות השיבה"
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
