מאז התפטרה זהבה גלאון מהכנסת בסוף 2017 עברה מרצ סדרת מתיחות פנים, החליפה ראשי מפלגה, רצה עם העבודה ובלעדיה, הייתה חלק אינטגרלי מהשלטון, ובמערכת הבחירות שבפתח היא שוב עומדת בפני שוקת שבורה שכנראה תוביל לחזרתה של היו"רית לשעבר להתמודדות על ראשות המפלגה. למה בעצם זה קרה?
לראשונה מאז תחילת המילניום, מרצ ישבה סביב שולחן הממשלה. אבל בשם אילו ערכים היא עשתה את זה? לפי האתר שלה מדובר ב"מפלגת שמאל אידיאולוגית המציגה מצע מקיף ונרחב. המצע משקף תפיסת עולם שמאלית, סוציאל-דמוקרטית, המתנגדת לכיבוש ותומכת בהפרדת הדת מהמדינה".
"מפלגת השמאל האידאולוגית" המליכה לראשות הממשלה את נציג מפלגת המראה הימנית שלה. על אף הביקורת שהוטחה בנפתלי בנט מימין על עצם המהלך, קשה לומר שמצביעי מרצ היו אמורים להיות מרוצים מהממשלה הזו. למרות ניתוק המפלגות החרדיות ממוסדות השלטון, מהלך להפרדת הדת מהמדינה לא קודם. בנקודות שבהן קודמה רפורמה כלשהי, מי שעשה זאת היה דווקא שר הדתות מתן כהנא, גם הוא מימינה.
הרפורמות הכלכליות שהובילה הממשלה כללו תהליכים רבים של דה-רגולציה, שעליהם מרצ הביטה כצופה מהצד. במשרד הבריאות, שבראשו עמד יו"ר המפלגה ניצן הורביץ, אמנם הכניס ביטויים אידאולוגיים פרו להט"בים שעשויים להיות חיוניים, אך בתחום המעמד של הקהילה - לא נעשה כמעט דבר.
מרב מיכאלי לאחר הניצחון בפריימריז
(צילום: נדב אבס )
וכמובן, גם בתחום המדיני, ראש הממשלה שבה השתתפה מרצ שלל את פתרון שתי המדינות עד כדי שסירב אפילו לפגישה עם אבו מאזן. בבחירות האחרונות רצה המפלגה תחת הסלוגן "אסור לאבד את מרצ", אבל האמת היא שמרצ אבודה מאי פעם. הגופים החוץ-פרלמנטריים שהקיפו אותה - שוברים שתיקה, בצלם, שלום עכשיו - הולכים ומאבדים רלוונטיות בציבור הישראלי ככל שהסוגייה הפלסטינית יורדת מסדר היום.
עקיבא לםדניס ויסלפוחברותה של מרצ בממשלה שראשה מהימין הוצדקה בסיבה אחת: הרחקת בנימין נתניהו מבלפור. יכול להיות שגלאון תצליח – אם וכאשר תחזור - ליצוק תוכן מחודש במפלגה, אבל הפערים האידיאולוגיים בין מרב מיכאלי, אבתיסאם מרעאנה ועמר בר לב לבין גלאון, מיכל רוזין ויאיר גולן ייוותרו מיקרוסקופיים. מי שרוצה בהדחת נתניהו, לא חייב את מרצ. יאיר לפיד, בני גנץ וגדעון סער יקדמו אותו למטרה באופן הרבה יותר יעיל מאשר הצבעה למרצ, ומי שירצה לממש את ערכי הסוציאל דמוקרטיה יוכל בקלות לפנות למפלגה שפעם הייתה אחות גדולה והיום כבר תאומה, העבודה.
רעיון השלום של השמאל קרס במבחן המציאות. כך גם ההתנתקות החד-צדדית. הקשר למרבית הציבור הישראלי כה מנותק, עד שבכל מערכת בחירות מרצ זקוקה לגלגל הצלה בדמות קמפיין געוואלד. הבעיה היא לא הפרסונות שנמצאות במפלגה, הבעיה היא ברעיונות של המפלגה, שכבר לא תופסים אחיזה בציבור.
- עקיבא לם הוא יועץ תקשורת ובעל הבלוג "קצת על הרבה"
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
