(צילום: נויל האריס)
המשבר החמור במערכת החינוך בישראל מגיע גם לחוד החנית של המערכת: יותר ויותר מנהלי בתי ספר, שאינם יכולים יותר לצפות בקריסה ובמחסור במורים, מחליטים שהספיק להם - ועוזבים. בשנה האחרונה נטשו מאות מנהלים, ושבועיים לפני פתיחת שנת הלימודים מערכת החינוך עדיין מתקשה לגייס מנהלים חדשים.
על ממדי התופעה של עזיבת המורים ניתן ללמוד מסקר חדש של מרכז המחקר של הכנסת בקרב 600 מנהלי בתי ספר, שממנו עולה כי ביותר מ-85% מבתי הספר בחינוך העברי, וכן בחלק גדול מבתי הספר בחינוך הערבי, שמנהליהם השיבו לסקר, קיים מחסור לקראת שנת הלימודים תשפ"ג.
- לצפייה בסקר המלא של מרכז המחקר של הכנסת - לחצו כאן
בניגוד לעזיבה ההמונית של מורים את המקצוע, נטישת המנהלים - שמערערת את המערכת עוד יותר - אינה קשורה לסוגיית השכר. בין הסיבות לנטישת המנהלים נמצאים שחיקה מתמשכת, חוסר אמון, מטלות פקידותיות, פיקוח יתר, דרישה בלתי פוסקת לתוצאות מדידות והנחתות מהרגע להרגע.
כבר לפני שנתיים התייחס מבקר המדינה מתניהו אנגלמן למשבר המנהלים בדוח השנתי, וקבע כי מחצית מהמנהלים מונו ללא מכרז. יו"ר התאגדות מנהלי מחלקות חינוך ברשויות המקומיות, ד"ר שי פרוכטמן, המשתתף במכרזים לבחירת מנהלים, אמר כי המשבר עמוק ומדאיג. לדבריו, שיעור הנטישה חסר תקדים, ומכרזים לבחירת מנהלים בוטלו משום שלא ניגשו מועמדים. "בשל המחסור מינו גם מנהלים שאינם עומדים בתנאי הסף ולא עברו הכשרה", הוסיף.
לפי דוח מרכז המחקר והמידע של הכנסת שפורסם הבוקר, כ-85% מבתי הספר דיווחו על מחסור במורים לקראת שנת הלימודים הקרובה. זאת לקראת דיון פגרה מיוחד של ועדת החינוך של הכנסת שיתקיים היום ב-09:00, שבו יציג ח"כ עופר כסיף (הרשימה המשותפת), יוזם הדוח, את עיקרי ממצאיו.
5 צפייה בגלריה
"משרד החינוך לא סופר את המנהלים". נתי שטרן, מנהל תיכון עירוני ד' בתל אביב
(צילום: שאול גולן)
לפי הדוח, שבמסגרתו פנו חוקרי המרכז בשאלונים אל 4,000 מנהלים ומנהלות בבתי ספר ברחבי הארץ, במחוזות תל אביב והמרכז יש שיעורים גבוהים יותר של בתי ספר שדיווחו על מחסור במורים (96% מבתי ספר במחוז תל אביב ו-94% מבתי ספר במחוז המרכז), לעומת במחוזות חיפה, ירושלים והצפון. כמו כן, בבתי ספר שבהם לומדת אוכלוסייה ברמת חברתית-כלכלית גבוהה דווח יותר על מחסור במורים ביחס לבתי ספר שבהם לומדים תלמידים מאוכלוסייה ברמה חברתית-כלכלית נמוכה.
בחלק גדול מבתי הספר שדיווחו על מחסור במורים, במיוחד בחינוך הערבי ובחינוך העל-יסודי, חסרים פחות מ-10% מן המורים. עם זאת, בחינוך העברי בכלל ובחינוך היסודי בפרט בכ-40% מבתי הספר חסרים בין 10% ל-25% מן המורים בבית הספר. כ-77.5% מהמנהלים העריכו כי המחסור השנה גדול במידה ניכרת משנים קודמות, ורק מנהלים בודדים חשבו כי המחסור הצטמצם ביחס לאותן שנים.
עוד עולה מהדוח כי רוב מנהלי בתי הספר דיווחו על שימוש באסטרטגיות וכלים מנהליים שיש להם השלכות שליליות על הלמידה, ובהן שיבוץ מורים ללא הכשרה מתאימה להוראה בכיתה (58% מהמשיבים), גיוס מורים בפרופיל שאינו מתאים לבית הספר (52% מהמשיבים) והטלת תפקידים נוספים על מורים וחברי הנהלה, כולל שיבוץ מחנכת אחת לשתי כיתות (51% מן המשיבים). אסטרטגיות אחרות, בהן ויתור על הוראת מקצועות, צמצום בפעילויות ובפרויקטים של בית הספר שאינם הוראה והגדלת כיתות - נפוצות פחות, אך עדיין מצויות בבתי ספר רבים.
5 צפייה בגלריה
"מנהל בית ספר צריך לתמרן בין הישגים לימודיים, מחסור במורים ומענה לתלמידים". בתיה כץ, מנהלת תיכון אורט גבעתיים
(צילום: עוז מועלם)
"הדוח מוכיח את שאנו זועקים כבר שנים: ייבוש המערכת הציבורית, ועמה הפקרת רוב הציבור למען מיעוט העשירים, עולה לנו בעתיד ילדינו ועתיד החברה כולה", אמר ח"כ עופר כסיף על ממצאי הדוח. "תנאי ההעסקה הירודים של המורים, יחד עם יוקר המחייה המשתולל, מביאים לנטישת המקצוע ולמחסור בכוח אדם איכותי. לעומת זאת, כ-13,000 מורים ערבים איכותיים מובטלים, ולמערכת אין משאבים או רצון לנצל את כישוריהם. הדוח הזה הוא תמרור אזהרה לכולנו ומוטב שנתעורר, ומהר. דרושה השקעה מיידית בחינוך ובתנאי ההעסקה של המורים".
"הרבה אחריות, מעט סמכויות"
נתי שטרן, מנהל תיכון עירוני ד' בתל אביב, הפתיע את המורים וההורים כשהודיע על החלטתו לפרוש בתום 13 שנות ניהול, מתוכן תשע כמנהל התיכון. "תפקיד המנהל קשה וכרוך באחריות גדולה מאוד, אך עם מעט סמכויות ואוטונומיה, והעדר שקיפות וקשב לשטח", הסביר. "משרד החינוך לא סופר אותנו, המנהלים, ולא משתף אותנו בדיונים. מנחיתים רפורמות בלי לבדוק אם אפשר ליישם אותן ובלי לתת לנו זמן להתארגן. זה מביש".
לדבריו, "הנחתה של רפורמה שמשנה סדרי עולם מהיום למחר לעולם לא תעבוד. הכל נעשה בשלוף, בלי תכנון. ההתנהלות הזו של משרד החינוך מתישה, שוחקת, מפרקת מערכות והופכת את תפקיד המנהל לקשה מנשוא. מתייחסים אלינו כאל ברגים שקובעים להם איך להסתובב וכמה. אני לא בורג, ובלעדינו המערכת לא יכולה לעבוד". הוא הוסיף: "שאלתי את עצמי האם בתנאים האלה אני יכול לעשות את תפקידי, והתשובה היא שלא מספיק טוב. ההחלטה מצערת אותי, אבל אני שלם איתה".
"עברנו לכיבוי שריפות"
בתיה כץ עוזבת בכאב את תיכון אורט גבעתיים, שאותו ניהלה בשלוש השנים האחרונות, מתוך 15 שנות ניהול. "ההחלטה הייתה קשה והבטן מתהפכת לי, אבל אני שלמה עם הפרישה", אמרה. "הפכו אותנו לאדמיניסטרטורים, הניהול גובה מחירים לא הגיוניים. אחרי שנתיים מתישות בקורונה עברנו להישרדות ולכיבוי שריפות, במקום עבודה על פי תוכניות סדורות".
5 צפייה בגלריה
"אני לא מוכן לשרת מערכת שלא סומכת עליי ומתייחסת למורים באופן מחפיר". אלון ירושלמי, מנהל "בית החינוך פארק"
לדבריה, "אין מורים, אין יועצות, אין סייעות, אין עובדי ניקיון ומנהלה. לפני שבונים את הקומה השנייה חייבים לדאוג לבסיס איתן ויציב לקומה הראשונה, אבל זה לא נעשה. אנחנו במלחמת הישרדות יומיומית, וצריכים להתעסק בבירוקרטיה של הרפורמות שמנחיתים עלינו. אנחנו צריכים לתת מענים רגשיים לתלמידים ולמורים שנתקלים בבעיות מורכבות כמו אמירות אובדניות, דכאונות והפרעות אכילה, אבל אנחנו מוגבלים".
היא הוסיפה: "מנהל בבית ספר צריך להיות אקרובט ולתמרן בין הישגים לימודיים וזכאות לבגרות לבין מחסור במורים ויועצות ומתן מענים למצוקות רבות. זה מצב לא נורמלי. פרשתי מניהול משום שלא יכולתי יותר, בתנאים הקיימים קשה מאוד לבצע את העבודה".
"כובלים את ידינו"
אלון ירושלמי פרש מניהול בית הספר הייחודי שייסד, "בית החינוך פארק - בית למידה מתוך משחק" בחדרה, ויחזור לחנך כיתה. לפני כן ניהל את בית ספר האנתרופוסופי בקריית טבעון. "מתייחסים למנהל בית ספר כאל מנהל מפעל תעשייתי ולא כאל מחנך", אמר. "פרשתי מניהול ואני חוזר להיות מחנך ולא פקיד בירוקרטי. אני לא מנהל מפעל שנמדד על פי תוצר, אני איש חינוך שתפקידו לאפשר לילד להיות מחובר לעצמו, להיות אמפתי, לחשוב באופן חופשי ולהרגיש שאוהבים אותו".
הוא הוסיף: "מערכת החינוך היא מערכת מיליטנטית ולא חינוכית. מנהלי בתי הספר מנהלים תחת פקודות מלמעלה ו'בצעו'. קשה לעבוד תחת הנחתות. אין לנו אוטונומיה, מחליטים עבורנו, כובלים את ידינו ולא סומכים עלינו. זה כואב ומתסכל. הקמתי בית ספר עם פדגוגיה ייחודית של למידה תוך כדי משחק, פחות לחץ והרבה תהליכים חברתיים, וזה הצליח מעל ומעבר. במשרד החינוך מודדים אותנו כל הזמן, אני צריך להראות שורת רווח של ציונים, והתוצאה היא שמלחיצים את הילדים".
לדבריו, "אני עוזב בית ספר מצליח עם אמירה חינוכית משום שהמערכת עובדת עם פקודות ולא רואה את האנשים ואת הצרכים שלהם. משרד החינוך מנטרל את היצירתיות ולא סומך על המנהלים. אני לא מוכן לשרת מערכת שלא סומכת עליי ומתייחסת למורים באופן מחפיר. הניהול ממית בי חלקים יצירתיים, ואני רוצה לשמור על הבריאות ועל השפיות שלי. זו מערכת בינונית שלא מאפשרת לעוף ולפרוש כנפיים. לא על זה חלמתי ולא בשביל זה הגעתי לניהול בחינוך הציבורי. מה שרואים עכשיו עם עזיבת המנהלים זה טייפון, ובשנה הבאה זה כבר יהיה צונאמי".
"מטלות פקידותיות"
יו"ר התאגדות מנהלי בתי הספר העל-יסודיים, מנשה לוי, אמר כי "הסטטוס החברתי ותנאי העבודה של מנהלות ומנהלים נמוכים ומעליבים. מנהלים חשופים לתביעות משפטיות משום שמשרד החינוך מעביר את האחריות למנהלים ללא סמכויות. המנהלים חשים שמשרד החינוך אינו נותן בהם אמון, והם נדרשים להקדיש זמן רב מידי להליכים בירוקרטיים, טפסים, דוחות, בקרות וחובות דיווח. קיים נתק עמוק וניכור בין מטה משרד החינוך למנהלים".
מנהלת בית הספר נופים בתל אביב ומייסדת תנועת "1 בספטמבר", סמדר מורס, אמרה כי "הנטישה חסרת התקדים היא תוצאה של העדר פרספקטיבה חינוכית-לאומית. המנהלים חשים שהשפעתם הולכת ופוחתת, ושעשייתם הופכת לנטולת חשיבות חינוכית ומשמעות פדגוגית. במקום לעסוק בחינוך - הם עוסקים במטלות ובמשימות פקידותיות".
