לאחרונה התראיינה ברשת ב' מנהלת בית ספר הפעילה גם בהסתדרות המורים. בכל פעם שנשאלה לגבי פשרה אפשרית בסכסוך מול האוצר הייתה תשובתה אחת ונחרצת: הנושא הוא אך ורק תיקון שכר המורה. לאחר התיקון, הוסיפה, אם יושבת הראש שלנו יפה בן דויד תמצא לנכון לדון על דבר נוסף, "אני סומכת עליה". המראיינת ליאת רגב, כמו רובנו, הדגישה את התמיכה הברורה של הציבור בתיקון שכר המורים – כפי שבא לידי ביטוי שנה אחרי שנה, שביתה אחרי שביתה - אך התקשתה להבין כיצד שום דבר אחר אינו פתוח לדיון.
טורים נוספים בערוץ הדעות ב-ynet:
• הבחירות תופסות את החברה החרדית על פרשת דרכים
• כן, לשבור את קרטל המורים
• מה בכלל איבדנו בפולין
• על מפלגות ערביות וניסויים בבני אדם
נדמה שכאן בא לביטוי כשל חינוכי מהמעלה הראשונה. נניח שתלמיד ניגש למורתו ושוטח בפניה את כעסיו ותסכוליו כלפי תלמיד אחר. לשיטתו הוא צודק לגמרי. ייתכן שגם המורה תסבור שהצדק עימו. האם העצה שתיתן לו תהיה: "כיון שאתה צודק, אין שום מקום לדיון בינך לבין חברך. הצדק שלך הוא מוחלט ומנצח, ואתה רשאי להמשיך ולהתעמת עימו עד שיתרצה".
הדיון אפוא אינו רק על מידת הצדק של דרישות המורים אלא גם על כיצד משיגים מטרה צודקת בנתונים אנושיים וחברתיים מציאותיים. האם מעתה ואילך יוכלו המורים לבקש מתלמידיהם לנהוג באיפוק בנושא כלשהו? הרי הסבלנות וההידברות מתבקשות דווקא במקום שבו אנו חשים צודקים, שאחרת אין להן טעם בכלל.
לאורך השנים משדרים ארגוני המורים את הרוח המיליטנטית יותר בקרב קבוצות העובדים השונות. אכן, אפשר להצדיק זאת באופן חלקי בהזנחה הנמשכת של החינוך במדינת ישראל, אבל הסבר זה לא יכול להיות מספק, בעיקר כשמדובר במחנכי הדור.
יתרה מכך: חלק מהאחריות על הכשלים החינוכיים חל על המורים ובעיקר על ארגוניהם. לאחרונה פורסמו נתונים מחרידים על מצבה של הבנת הנקרא בקרב תלמידים בישראל. רבים מהם מתקשים מאוד לקרוא ולהבין, לכתוב ולהתבטא. לא מדובר בטקסטים מורכבים מאוד אלא בתכנים שגרתיים שבלעדיהם אין ביטוי אנושי בסיסי.
(צילום: שמוליק דודפור)
המצב לא משתפר בהרבה בשנות התיכון. רבים מהבוגרים קוראים באופן בינוני למדי, מתקשים לבטא את עצמם בכתב בנושאים מורכבים ולעיתים אף בעל פה. אם ראויה להיות שביתה של מורי ישראל, היא הייתה אמורה להיות בראש ובראשונה כנגד מצב עגום זה. מתי לאחרונה הציעו ארגוני המורים מהלך חינוכי כולל ומתקן בכל אלה? מתי ניסו להוביל באופן מעשי שיפור משמעותי בתוכנית הלימוד של מדעי הרוח, או הגישו דרישות ממשיות מהמורים עצמם לשפר את המיומנויות שלהם?
פרופ' מירון ח. איזקסוןצילום: דינה גונההמהלכים הנוכחיים של ארגוני המורים הם נוגדי חינוך מובהקים בכך שהם משבשים לתלמידים ולמורים את אירועי סוף השנה הזאת, המגיעה לאחר שיבושי הקורונה והסגרים של קודמותיה. כיצד הם מרשים לעצמם להתעלם ממצוקה ברורה של הורים ותלמידים ולהציג את התזה הלכאורה מנצחת שלפיה "כאשר לי כואב - אז כולם בטלים ומבוטלים".
יש טענות קשות כלפי משרד האוצר, וגם דאגה כנה לנטישת מקצוע ההוראה, עדיין אין הצדקה לבוטות והאגוצנטריות המאפיינת את מנהיגי המורים. פעולות אנטי חינוכיות אלה גורמות גם לצער רב למורים מסורים רבים שאינם חשים בנוח אל מול תלמידיהם המתוסכלים מאוד.
- מירון ח. איזקסון הוא סופר, משורר ופרופסור לספרות
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
