אייזיאה תומאס, אחד הכדורסלנים הגדולים בתולדות המשחק וכוכב עבר ה"דטרויט פיסטונס", אמר בסדרה "הריקוד האחרון" על מייקל ג'ורדן ושיקגו בולס שההעפלה של קבוצתו לצמרת ליגת ה-NBA בסוף שנות ה-80 נחשבה להתפרצות נטולת הזמנה למסיבה הפרטית של הקבוצות הגדולות של אותו עידן, בוסטון סלטיקס ולוס אנג'לס לייקרס. כמעט איש בארה"ב לא אהב את דטרויט האגרסיבית וחסרת הזוהר, אבל שחקניה דווקא הרגישו סיפוק: הם סיימו את ההגמוניה של הסלטיקס והלייקרס.
ככה זה בכדורסל בפרט ובספורט בכלל, וככה זה גם בפוליטיקה. אמצעי המדיה החדשים והמתרבים, וההכרה של שכבות נוספות בחברה הישראלית בערך של עצמן – ובזכותן להשתתף במסיבה שאליה מעולם לא הוזמנו – שינו את כללי המשחק בתקשורת וגם בפוליטיקה. לא עוד סתימת פיות. לא עוד כמה כתבים ועורכים בתקשורת "הציבורית", שבחלקה הגדול לא ייצגה מעולם אלא ציבור מסוים, הם אלה שיקבעו מה נראה ומה נשמע, ויותר מכך – מה לא נראה ומה לא נשמע. לא עוד קומץ עיתונאים ועורכים בתקשורת המסחרית הם שיקבעו מה יהיה סדר היום שלנו, תוך שהם סוכרים - בצורה ליברלית אופיינית כמובן - את פיותיהם של מי שלא מסכימים איתם, מדירים אותם מהמרקע ומסתפקים בעלי תאנה בודדים שיקשטו את המסך.
ולעניינינו האקטואלי, הרפורמה במערכת המשפט: לא יהיה עוד מצב שבמסגרתו כמה שופטים – רובם הגדול מאותו מין, מאותה עדה, מאותה שכונה בירושלים, בעלי אותה השקפה אידיאולוגית ואותה נטייה פוליטית – יחליטו מה תהיה מדיניות הממשלה אף שלא נבחרו כדי לקבוע אותה.
כללי ההזמנה למסיבה השתנו, וגם מקום החגיגה הוא אחר. גם מי שלא נמנה על ההגמוניה שזכתה למקום בתקשורת, זו האוליגרכית של פעם, מגיע עכשיו למסיבת הדעות במרחב הציבורי דרך הרשתות החברתיות. גם מי שלא נמנה עם ההגמוניה המשפטית של פעם יגיע למסיבה שבה מחליטים מי יהיו השופטים, ויזכיר להם באותה הזדמנות שהם רק ממונים, לא נבחרים, ושממילא עליהם לשמור על צניעות כשהם עומדים מול אלה שכן נבחרו לתפקידם, אלה שיש להם אחריות מוחלטת לתוצאות מעשיהם, אלה שעומדים למשפט הציבור – הריבון.
ד"ר חיים פרנקלאנו עדים לתהליך היסטורי שבו הקבוצה החברתית הנמצאת בשלטון כבר הרבה שנים רוצה גם לשלוט דה-פקטו. זה לא הבדל סמנטי והוא לא מובן מאליו. מנהיגיה של אותה קבוצה חברתית נבחרו לשלטון כבר לפני כמעט 45 שנה, אבל לא באמת שלטו. כעת, יורשיהם של מנחם בגין ויצחק שמיר, מובילי העשור הראשון של המהפך, התנערו מרגשי נחיתות. המסיבה הזו היא בעיקר שלהם.
הרפורמה המשפטית שמקדמים יריב לוין ושמחה רוטמן היא אות פתיחה לעידן חדש. לא בנימין נתניהו מוביל אותה אלא יורשיו. בזמן שהוא עוד מנסה להסביר לסלקטור מדוע יש לו זכות להיכנס למועדון, הם כבר עולים לעמדת הדי.ג'יי וקובעים לצלילי איזו מוזיקה כולנו נרקוד. הם כנראה לא פוחדים מאף אחד, ונקווה שלא ייסוגו. העלאתה לסדר היום הציבורי של הרפורמה המשפטית, ואפילו הוויכוח וההפגנות שמלוות אותה, הם הניצחון הגדול של אדריכלי המהפך השני – זה שמשלים את 1977.
- ד"ר חיים פרנקל הוא מרצה לתקשורת במכללה האקדמית נתניה. חוקר את היחסים שבין הפוליטיקה, התקשורת והחברה בישראל
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
