ארגון התרבות והמורשת של האו"ם, אונסק"ו, העניק אתמול (יום ד') לבגט הצרפתי מעמד של "מורשת עולמית תרבותית בלתי-מוחשית". מקל הלחם המפורסם, העשוי רק מקמח, מים, מלח ושמרים, זכה בתואר במהלך כינוס של מומחי אונסק"ו במרוקו, בצל האזהרות של משרד התרבות הצרפתי מהירידה המתמשכת שחלה במספר המאפיות המסורתיות המייצרות אותו. כ-400 מאפיות כאלה נסגרות מדי שנה בעשורים האחרונים.
לפי הגדרתו של אונסק"ו, "מורשת תרבותית בלתי-מוחשית" היא "מסורת או ביטוי חי שירשנו מאבותינו ושאנו מעבירים לצאצאינו". מאז שהאו"ם החל להעניק את התואר הזה למנהגים שונים בעשור שעבר צורפו לרשימה כבר יותר מ-600 מסורות מ-130 מדינות, בהן מלאכת הכנת הקוסקוס, סיבוב הפיצה הנפוליטני וריקוד הפלמנקו הספרדי.
מזכ"לית אונסק"ו, אודרי אזולאי, הסבירה אתמול כי ההחלטה להעניק לבגט מעמד של מורשת תרבותית בלתי-מוחשית נועדה לחלוק כבוד לא רק ללחם עצמו, אלא גם למיומנות המופלאה של האופים המייצרים אותו ולרוטינה היום-יומית הכרוכה בהכנתו: "חשוב שידע מקצועי ומנהגים חברתיים כאלה ימשיכו להתקיים בעתיד", הסבירה אזולאי, שכיהנה בעבר כשרת התרבות של צרפת.
בעקבות ההכרזה על מעמדו החדש של הבגט הודיעה ממשלת צרפת כי כעת היא מתכננת לקיים "יום בגט" מיוחד שבו יציעו מוכרי בגטים מקצועיים את מרכולתם. לדבריה יהיה זה "יום בית מאפה פתוח", ומטרתו תהיה להדק את הקשר בין הצרפתים לבין המורשת שלהם.
אף שהבגט נתפס כמוצר צרפתי מובהק, בפועל הוא הומצא על-ידי אופה מאוסטריה, אוגוסט זנג, ב-1839. זנג הוא שהתקין את תנור הקיטור של צרפת, וכך אפשר לייצר לחם רך ואוורירי מבפנים אך בעל מעטפת שברירית. לשיא ימי תהילתו הגיע הבגט רק בשנות ה-20 של המאה שעברה, בעקבות כניסתו לתוקף של חוק שאסר על אופים לעבוד לפני השעה ארבע בבוקר. צורתו הארוכה והדקה של הבגט אפשרה להכין אותו במהירות רבה יותר מאשר סוגי לחם אחרים, וכך הוא הפך ללחם היחיד שאופים יכלו להספיק להכין בזמן לארוחת הבוקר.
הכעס על בגט ב-29 סנט
למרות הירידה המתמשכת במספרן של המאפיות המסורתיות בצרפת, גם כיום 67 מיליון התושבים במדינה הם צרכני בגט נלהבים, והם נוהגים לצרוך את הבגט בשלל נקודות מכירה, בכלל זה במרכולים. הבעיה, אומרים המומחים בתחום, היא שלעתים קרובות הבגטים שהם רוכשים הם מאיכות נמוכה. "קל מאוד להשיג היום בגט גרוע בצרפת", אומרת למשל מרין, תושבת פריז בת 52. "הבגט המסורתי מהמאפיות המסורתיות הוא זה שנמצא בסכנה. העניין הוא האיכות, לא הכמות".
רק בינואר השנה ספגה רשת המרכולים "לקלרק" ביקורת מצד אופים מסורתיים וחקלאים אחרי שהציעה למכירה בגט בעלות של 29 יורו סנט, בעוד מחירו של בגט אחד עומד בדרך כלל על קצת יותר מ-90 סנט: היא הואשמה אז כי היא מקריבה את איכותו של מקל הלחם כדי להגדיל את המכירות.
בצרפת הבגט אכן נחשב לעניין רציני. ארגון צרפתי העוקב אחרי מכירות הלחם במדינה מציין שבכל שנייה נתונה אוכלים הצרפתים בממוצע 320 בגטים מסוג זה או אחר, וכי אדם צרפתי אחד אוכל בממוצע כחצי בגט ביום. סך כל הבגטים הנצרכים בצרפת בשנה עומד על כעשרה מיליארד.
כך או כך, אופים בצרפת חשו אתמול גאווה בעקבות הכרזת אונסק"ו. "ברור שהבגט צריך להיות ברשימת המורשת העולמית", אמרה אסמה, אופה במאפיית ג'וליין ליד שדרות שאנז אליזה בפריז. "אם אין בגט, אי אפשר לאכול ארוחה כמו שצריך. בבוקר אתה יכול לעשות ממנו טוסט, בצהריים אפשר להפוך אותו לסנדוויץ', ובערב הוא יכול ללוות את המנה העיקרית".
