העיתון הגרמני זידדויטשה צייטונג ("העיתון של דרום גרמניה") שיוצא לאור במינכן דיווח כי מסתמנת פריצת דרך במאבקן של משפחות י"א חללי מינכן לקבלת פיצויים על שאירע ליקיריהן. לפי הדיווח, הממשלה הגרמנית הסכימה לשלם פיצויים למשפחות - אך לא ציינה מה יהיה הסכום שיקבלו. אילנה רומנו, אלמנתו של מרים המשקולות יוסף רומנו, גילתה כי מדובר על פיצוי של חמישה מיליון אירו. עם זאת, המשפחות הבהירו כי יסרבו לפיצויים ואמרו כי מדובר בהצעה מבזה.
דובר משרד הפנים הגרמני טען כי ההשלכות על קרובי המשפחה "ינוסחו מחדש", וכי כעת - 50 שנה אחרי הטבח באולימפיאדה - מדינת המחוז בוואריה תהיה מוכנה לספק למשפחות את "השירותים הפיננסיים הנדרשים". בימים אלה, לפי דובר משרד הפנים, מתקיימות שיחות עם המשפחות על גובה הפיצוי. לפי הדובר, "בסקירה מלאה ומקיפה של אירועי אז", היה חשוב לצדדים להדגיש את היחסים המיוחדים בין גרמניה לישראל.
קרובי המשפחה קיבלו אמנם פיצויים ב-1972 וב-2002, אך אלה היו קטנים והוכרזו על-ידי הגרמנים כ"סיוע הומניטרי", כדי להימנע מהודאה באשמה. בשלב זה לא ברור אם המשפחות יקבלו את ההצעה החדשה, אך לפי הדיווח, השיחות צפויות להסתיים בקרוב.
אילנה רומנו ציינה בהתייחס להצעת הפיצוי: "אנחנו מסרבים לקבל את הנדבה שלהם, הם יודעים את זה ובכל זאת בחרו להוציא הודעה. אנחנו נחרים את הטקס. הם עציו חמישה מיליון אירו שאמורים להתחלק בין 23 בני משפחה של נרצחי הטבח. למחבלים שילמו 9 מיליון דולר. איך ייתכן שלרוצחים שילמו יותר? הם קיבלו את הפיצוי חודשיים אחרי המקרה ואותנו סוחבים 50 שנה. אנחנו לא נקבל שום הצעה שהיא פחות ממינימום הסכום ששולם למחבלים כפול 11".
ל-ONE אמרה רומנו: "כל המשפחות יימנעו מלהגיע ב-5 בספטמבר לטקסי האזכרה בגרמניה. הם מציעים לי גרוש וחצי. אנחנו מחרימים את הטקס כרגע עד שלא נקבל הצעה הולמת".
רומנו הוסיפה כי "אם הם רוצים לדבר איתנו במונחים של פיגוע מקומי, הם טועים. הם ישלמו בהתאם לפיגוע בינלאומי. לא יכול להיות שהמחבלים יקבלו יותר מהנרצחים. הם שרפו את אנקי (שפיצר, אלמנתו של אנדרי שפיצר, מקורבנות הטבח) ואותי במשך 50 שנה".
אנקי שפיצר, שמצאה את עצמה אלמנה עם תינוקת בגיל 26, אמרה ל"דר שפיגל" כי "אנחנו לא דורשים מיליארדים, אבל אנחנו דורשים פיצוי שיהווה שינוי משמעותי עבור הצאצאים שלנו. לבת שלי לא נותרו שום זיכרונות מאביה, חוץ מכמה תמונות וחיית צעצוע ממולאת שהוא קנה לה במינכן. הכסף הזה לא יחזיר את המתים, אבל הוא יאפשר לילדים שחיו כל החיים שלהם תחת הטרגדיה של אולימפיאדת 1972 במינכן, לנשום קצת".
הפריצה למגורי המשלחת הישראלית אירעה ב-5 בספטמבר 1972. שני ספורטאים נרצחו בכפר האולימפי ותשעה ספורטאים וחברי משלחת ועוד שוטר גרמני נרצחו יום לאחר מכן, במהלך ניסיון החילוץ הכושל בשדה התעופה הסמוך.
את הדרישה לפיצויים צודקים העביר לקנצלר גרמניה אולף שולץ נשיא "אגודת הידידות של גרמניה-ישראל", וולקר בק. "אין ספק כי הפעולה לשחרור הספורטאים הישראלים מידי הטרוריסטים הפלסטינים תוכננה ובוצעה באופן חובבני ולא מקצועני", כתב בק, וציין כי שנת ה-50 לרצח היא הזדמנות לשלם למשפחות את הפיצויים המגיעים להן, לגייס כספים לחינוך בני נוער על אודות המקרה, להקמת מוסדות זיכרון ולבקש סליחה פומבית של ממשלת גרמניה מהמשפחות.
בשנים האחרונות נעשו ניסיונות לגשר בין המשפחות לבין הממשלה הגרמנית וביקשו שהפיצויים למשפחות יגיעו מחשבונות מוקפאים של ממשלת לוב בגרמניה, בשווי 11 מיליארד דולר. לפי עדויות שלושת המחבלים שנותרו בחיים מתוך השמונה, לוב הייתה מעורבת ואחראית חלקית לרצח, ולכן לטענת המשפחות אפשר להפשיר חלק מהפיצויים מהחשבונות הללו. בשלוש השנים האחרונות טוענות משפחות הנרצחים בישראל כי ישנם מסמכים שלפיהם המחבלים שביצעו את הרצח הגיעו ללוב, התאמנו שם, קיבלו דרכונים לוביים וכלי נשק שאיתם הגיעו למינכן.
במאי השנה השיבה שרת החוץ של גרמניה, אנלינה ברבוק, כי למרות שהיא בטוחה שהרצח לא יישכח ושהיא מבינה את הרצון של המשפחות בפיצוי, הכספים הוקפאו על פי החלטות של מועצת הביטחון ובקשת המשפחות אינה עומדת בתנאים שבהם המועצה יכולה להפשיר אותם, ולכן היא נאלצת לדחות את הבקשה.
אילנה רומנו, שמנהלת את המאבק יחד עם שפיצר, אמרה לפני שבועיים כי "המהלך הזה מתנהל כבר שלושה חודשים, היות ואנחנו למדים שבמשך 50 שנה התעללו בנו. שמונה שנים בבתי משפט רימו ושיקרו אותנו. אמרו לנו שאנחנו הבאנו את המלחמה לאדמת גרמניה, קראו למחבלים לוחמי חופש וחשבו בזמנו ששתי אלמנות צעירות ירפו וימשיכו בחייהן. אנקה ואני החלטנו שלא נרפה מהנושא אף פעם וזכר הנרצחים ייזכר לעד.
"בעניין ההנצחה נלחמנו והצלחנו, אבל לא יכול להיות שנעבור את המסכת הזו במשך כל כך הרבה שנים ולא נקבל פיצויים. צריך לזכור שהמשטר הגרמני ב-1972 היה משטר חשוך וחבר נגדנו. אנחנו בסך הכל מבקשות פיצוי הולם כמקובל בעולם. הנשיא הגרמני היום הוא איש שיקר גם לנו. בכלל, גרמניה נראית אחרת מאז נבחרה אנגלה מרקל וגם העם הגרמני מאמין בצדקתנו. אבל עד שלא תהיה להם תשובה ועורכי הדין שלנו יקבלו הסכם ברור עם גובה הפיצוי ושהוא יהיה ראוי בעינינו ובעיניהם - אנחנו נחרים את טקסי האזכרה. אנחנו עומדות מאחורי ההצהרה הזאת. יש התקדמות ויש תקווה אבל הדרך ארוכה".
