גם אם אתם מאמינים שאתם עושים את הדבר הנכון.
גם אם אתם באמת דואגים לעצמכם, למדינה.
גם אם אתם חושבים שאין ברירה.
גם אם אתם חושבים שזאת זכותכם, שזאת הדמוקרטיה.
גם אם אתם מלאי זעם.
גם אם אתם חרדים לעתיד.
גם אם אתם לא יכולים יותר.
גם אם אתם חסרי אונים.
גם אם יש לכם כח.
גם אם אתם מרגישים שלא סופרים אתכם.
גם אם אתם לא יכולים לסבול אותו יותר.
גם אם אתם בזים להם בכל נימי נפשכם.
גם אם אתם מיואשים.
גם אם אתם לא ישנים כבר חודשים.
גם אם אתם צודקים: אל תעשו את זה.
אל תצאו לרחובות עם רעל בעיניים.
אל תשתוללו בזעם.
אל תציתו להבות, לא על הכביש ולא ברשתות החברתיות.
אל תספקו לעיתונאי אל-ג'זירה תמונות, הן חזקות יותר מתחמושת.
אל תנטעו תקווה בשורות מחבלי חיזבאללה.
אל תקשיחו עוד יותר את לבו השחור של סינוואר.
אל תחלישו את הבנים והבנות שלנו, בחאן-יונס, על גבול הצפון. אל תרפו את ידיהם, אל תספרו להם שאין להם עורף. אל תסיטו אותם מהמטרה.
אל תשכחו מי חצה את הגדר, רצח, חטף ואנס.
אל תשכחו מי טעה, ואולי עודנו טועה, ומי בא לשחוט.
אל תשכחו מי יבוא לשחוט, אם רק נפתח לו שוב את הדרך.
אל תחשבו שהכל בגללנו, שאם נשתנה אוייבינו המרים יתחילו לאהוב.
אל תחלמו בהקיץ, ההפגנות שלכם לא יחלישו אותו.
אל תטעו, אתם רק ממסמרים אותו לכסא.
אל תחשבו שכמו במטה קסם, אם הראש יתחלף הכל יגמר.
אל תתבלבלו בין עזה לבין רחוב עזה.
אל תחזרו על אותה טעות שכבר הביאה עלינו אסון.
תאהבו אותנו, תאהבו את עצמכם, תאהבו את ישראל, יותר מאשר אתם שונאים אותו.
