הסנקציות שהטילה ארה"ב על איראן לאחר החלטת הנשיא לשעבר דונלד טראמפ לסגת מהסכם הגרעין היו כה רבות, עד שגם היום קשה לאמוד את השלכותיהן. היו מי שחשבו שממשל ביידן יהפוך את הקערה על פיה בכך שיחזור אל הסכם הגרעין ויביא לחתימתו כבר בחודשים האחרונים לכהונתו של נשיא איראן הקודם, חסן רוחאני. אולם עם עלייתו לשלטון של הנשיא הנוכחי איבראהים ראיסי, והעברת תיק המשא ומתן לצוות חדש, הציפיות האלה נגוזו. המשא ומתן עלה על שרטון, ושום הסכם עדיין לא נחתם.
איראן עושה כל שביכולתה כדי לשמור על האינטרסים הלאומיים שלה והיא לא תחתום על הסכם שאינו עונה על דרישותיה. היא לוקחת בחשבון את האפשרות שהמשא ומתן ייכשל, ולכן מנסה לנטרל את הסנקציות באפיקים שאינם תלויים בו ובתוצאותיו. עקרונות אלו משתקפים גם בדברים שנשא לאחרונה מנהיגה הרוחני עלי חמינאי: מדבריו ניתן ללמוד כי בעוד הוא פסימי בנוגע למשא ומתן ואינו מאמין בצד של ארה"ב, הוא עדיין מביע תמיכה בצוות המנהל את המשא ומתן בעקשנות מול ה"חמדנות" האמריקנית.
טראמפ טמן מוקש לממשל ביידן בדמות יותר מ-1,000 סנקציות נגד איראן. מטרתו הייתה כפולה: להחליש את איראן ולהקשות על הנשיא שיחליף אותו לחזור להסכם ולזכות בהישג דיפלומטי. עם הסנקציות נמנתה הכללת משמרות המהפכה ברשימה השחורה של ארגוני הטרור, וכיום נמצאת סוגייה זו בראש האתגרים שמונעים את החייאת הסכם הגרעין.
מקורבים לזרם המתון של הנשיא לשעבר רוחאני מפיצים שמועות שלפיהן צוות המשא ומתן כבר הגיע להסכמה על הסרת משמרות המהפכה מהרשימה, ושהמהלך נתקע רק בשל סירוב ההנהגה הנוכחית בטהרן להסיר את דרישתה להעמיד לדין את האחראים להתנקשות בחייו של מפקד כוח אל-קודס של המשמרות, קאסם סולימאני, בבגדאד בשנת 2020.
איראן ממשיכה לדבוק בקוויה האדומים וסבורה שהסנקציות המקסימליות כבר מאחוריה. היא מאמינה שמעמדה חזק דיו, אך ימים יגידו אם אכן כך הדבר
כל הצדדים במשא ומתן מוטרדים מ"כבודם הלאומי". כפי שאיראן לא רוצה לסגת, כך ג'ו ביידן מבין שהסרת המשמרות מרשימת ארגוני הטרור ללא תמורה ברורה או ויתורים איראניים עלולה לעורר תגובות אופוזיציוניות בקונגרס. לא רק שסנקציות, או אפשרות הטלתן, היו תמיד אינטרס של ארה"ב, אלא שגם בעלות בריתה, ובראשן ישראל, יביעו מורת רוח ברורה לנוכח הסכם גרעין מחודש, והסרת משמרות המהפכה מרשימת ארגוני הטרור – שני צעדים המעידים על ניצחון איראני מוחץ.
בנט מזהיר מההסכם, פברואר 2022
(צילום: אלכס גמבורג )
הפרדוקס הוא שמצד אחד איראן מתעקשת שלא לנהל משא ומתן בשום נושא מלבד הסכם הגרעין, אך מצד שני דורשת להסיר את משמרות המהפכה מרשימת ארגוני הטרור ולהסיר מעליה את כל הסנקציות, ללא תלות בהסכם הגרעין. לדרישה זו יש ממד פרגמטי, שכן המעורבות של מוסדות משמרות המהפכה בכלכלה האיראנית, במיוחד בתחום האנרגיה, היא משמעותית. במילים אחרות, אם משמרות המהפכה ימשיכו להיות מסווגים כארגון טרור, הדבר יסכל פרויקטים כלכליים והשקעות רבות.
פאטימה אל-סמאדיאיראן, כמו שאר הצדדים, יודעת שלקריסה הסופית של הסכם הגרעין עלולות להיות השלכות הרות אסון, ולכן היא עדיין לא מוותרת על המשא ומתן. בעוד המערב וארה"ב מזהירים אותה שהזמן אוזל, היא טוענת שהשיחות תקועות משום שוושינגטון לא מקבלת את ההחלטה המדינית הנדרשת.
איראן ממשיכה לדבוק בקוויה האדומים וסבורה שהסנקציות המקסימליות כבר מאחוריה: היא חזרה לייצא נפט ברמות שלפני הסנקציות, ונדמה שכלכלתה התייצבה, אך אין ערובה שמצב זה יימשך אם השיחות ייכשלו. נראה שאיראן מלאת ביטחון עצמי ומאמינה שמעמדה במשא ומתן חזק דיו לאפשר לה לעמוד על דרישותיה. ימים יגידו אם אכן כך הדבר.
- פאטימה אל-סמאדי היא חוקרת ירדנית המתמחה בענייני איראן וחוקרת בכירה במרכז אלג'זירה למחקרים. המאמר המלא התפרסם באתר של מרכז אלג'זירה למחקרים. גרסה מקוצרת זו מתפרסמת בחסות פרויקט "אופק", המשותף למכון ון ליר, הפורום לחשיבה אזורים ומרכז אעלאם. תרגום מערבית: רוני ברדה
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
