ארצות הברית מעולם לא ראתה בבית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג (ICC) כגוף רצוי. מאז החתימה על אמנת רומא וכינונו של בית הדין שיושב בהולנד, היחסים בין וושינגטון להאג ידעו עליות ומורדות. כעת, צווי המעצר שהוצאו בשבוע שעבר נגד ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר הביטחון לשעבר יואב גלנט מפנים את הזרקור לחוק אמריקני מראשית המילניום, שמקנה כוח חריג לאיש שיושב בבית הלבן, ומאפשר לו לפלוש להאג - אפילו למען בת בריתו מהמזרח התיכון.
אירועי 11 בספטמבר 2001
19 צפייה בגלריה
קלינטון ואובמה התקרבו, בוש וטראמפ גילו עוינות. 5 הנשיאים האחרונים
(צילום: AP Photo/Doug Mills, AP Photo/Doug Mills, AP Photo/Carolyn Kaster, AFP/CHARLY TRIBALLEAU, SAUL LOEB / AFP)
הפיגוע שטלטל את העולם
ב-11 בספטמבר 2001 התרחש אירוע ששינה את פני ההיסטוריה. שני מטוסי נוסעים שנחטפו על-ידי מחבלים מארגון הטרור אל-קאעידה התנגשו במגדלי התאומים בניו יורק - מרכז הסחר העולמי ואחד מסמלי העליונות האמריקנית בגלובוס. כמעט 3,000 בני אדם נרצחו, ועשרות אלפים נפצעו. מימדי ההרס היו חסרי תקדים.
במקביל, מטוס נוסף שנחטף התרסק בפנטגון, והביא למותם של יותר מ-100 בני אדם. מטוס רביעי צלל אל תוך שדה פתוח בפנסילבניה אחרי שהנוסעים נאבקו במחבלים עד טיפת דמם האחרונה. אסון התאומים הכה גלים בעולם כולו, ושינה לחלוטין את תפיסת הביטחון של ארה"ב. הממשל, בראשותו של הנשיא הרפובליקני ג'ורג' וו. בוש, פתח בשורת צעדים ומהלכים כתגובה לפיגוע הרצחני.
בסופם של מהלכים אלה היו, בין היתר, הפלישה לעיראק וחיסול מנהיג אל-קאעידה אוסמה בן לאדן באפגניסטן. בוושינגטון התכוננו למלחמה קשה, והבינו שזו תיצור בעיות עם החוק הבינלאומי. נזכיר, כי ארה"ב אינה חברה בבית הדין הבינלאומי הפלילי בהאג (ICC), שבו חברות 124 מדינות, והיא אינה חתומה על אמנת רומא מ-1998, שבישרה על ייסודו של בית הדין - שהוקם הלכה למעשה רק ב-2002.
באוגוסט 2002, פחות משנה אחרי אסון התאומים וכחודש בלבד אחרי הקמתו הרשמית של בית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג, נשיא ארה"ב דאז בוש חתם על "חוק ההגנה על אנשי השירות האמריקנים", שזכה בציבור לשם "חוק הפלישה להאג". ההחלטה, שעברה בסנאט ברוב של 75 מחוקקים מתוך 100, 45 מהם רפובליקנים ו-30 דמוקרטים, תוארה כ"חוק שמטרתו להגן על אנשי צבא ארצות הברית ועל גורמים נוספים בממשל, בין אם נבחרו או מונו, מפני תביעה פלילית על-ידי בית המשפט הבינלאומי הפלילי - שארצות הברית אינה חברה בו".
החוק העניק סמכות יוצאת דופן לנשיא, ואפשר לו "להשתמש בכל אמצעי נחוץ (כולל מתן סיוע משפטי) כדי להביא לשחרור של אמריקנים או של בעלי בריתה שנעצרו על-ידי או בשם בית הדין הבינלאומי". זאת ועוד, החוק "אסר על שיתוף פעולה של ארה"ב עם בית הדין הפלילי, וקבע הגבלות על השתתפות של אזרחים אמריקנים במבצעי שמירה על שלום ואכיפת שלום של האו"ם, העברת מידע מסווג של הביטחון הלאומי ונתוני אכיפת החוק של ארה"ב לבית הדין, או מתן סיוע צבאי של ארה"ב למדינות שחברות בבית הדין, למעט יוצאים מן הכלל".
"המספרים האסטרונומיים של בוש"
"בוש מצא את עצמו אחרי 11 בספטמבר כנשיא של מלחמה, למרות שכל קמפיין הבחירות שלו התבסס על מדיניות פנים", מסביר עורך הדין עידו דמבין, מומחה לפוליטיקה אמריקנית ובעל הבלוג "מר דמבין הולך לוושינגטון". לדבריו, "אסון התאומים הגביר מאוד את התמיכה בבוש. הוא השתמש בפופולריות הזו ובגל לאומיות ששטף את אמריקה אחרי האסון כדי להעביר שורה של חוקים לטובת מה שמכונה 'המלחמה בטרור', כולל הצעה שעברה לבסוף בקונגרס לפלוש לעיראק ולאפגניסטן".
"בוש השתמש בגל הפטריוטי הזה וקידם חקיקה שאפשרה לו לתקוף את 'מדינות ציר הרשע', בהן עיראק ואפגניסטן, ומתוך זה צמח 'חוק הפלישה להאג'", ממשיך דמבין. "החוק נועד להגן על חיילים אמריקנים ועל פוליטיקאים מפני אישומים שיוגשו נגדם בעוון כל מיני עבירות על החוק הבינלאומי, כמו הפרת ריבונות או פגיעה במדינה זרה, שהיו צפויים לעשות במלחמות האלה. הם הבינו את זה כבר אז. נזכיר שבעיראק האמריקנים הביאו להפלתו ולהוצאתו להורג של סדאם חוסיין, ובאפגניסטן להריגתו של בן לאדן".
"אפשר להשוות את מה שארה"ב עשתה אחרי אסון התאומים למה שישראל עשתה אחרי 7 באוקטובר - רק הרבה יותר עוצמתי", מוסיף ד"ר יואב פרומר, ראש המרכז לחקר ארה"ב באוניברסיטת תל אביב. "האמריקנים סוג של 'השתגעו', באופן די מובן. הם היו בשיא של טירוף. סגן הנשיא דאז דיק צ'ייני אמר שארה"ב תצטרך לפעול לפעמים ב'צד האפל' כדי להילחם בטרור. זה אומר שהם הפרו את הריבונות של הרבה מאוד מדינות, בכל רחבי העולם - במזרח התיכון, במרכז אסיה, באמריקה הלטינית - בכל מקום שאפשר כמעט להעלות על הדעת. אפילו אצל בעלות בריתה במדינות המערב".
"צריך לחזור רגע אחורה לביל קלינטון, שהיה נשיא ארה"ב לפני בוש", אומר דמבין. "הוא חתם על אמנת רומא בשנת 2000, סמוך לסוף הקדנציה השנייה שלו. מלכתחילה ארה"ב הביעה עוינות כלפי הרעיון של בית דין בינלאומי, אבל קלינטון הביע סוג של 'רצון טוב' כלפי האג. ואולם, בשביל להיכנס באופן רשמי מתחת למטריה של בית הדין הוא נדרש להעביר את ההחלטה בסנאט, שמאשרר החלטות בנושאי חוץ וביטחון. הוא אפילו לא עשה את זה. הוא הבין שאין סיכוי שזה יעבור. החתימה שלו הייתה הצהרתית, וחוק הפלישה מגיע בין היתר כתגובה של בוש לממשלו הדמוקרטי של קלינטון.
19 צפייה בגלריה
"אמריקה חוששת להיכנס לתוך המחלוקות של העולם הישן". חייל אמריקני באפגינסטן
(צילום: AFP)
"אחרי האסון, כאמור, התמיכה בבוש זינקה למספרים אסטרונומיים, והוא הגיע ל-80 עד 90 אחוזי תמיכה בתקופה שמיד אחרי 11 בספטמבר", ממשיך דמבין. "צריך להזכיר שהוא ניצח בבחירות את אל גור הדמוקרטי על חודם של 537 קולות בפלורידה, ואף קיבל חצי מיליון קולות פחות ממנו במניין הקולות הכללי של הבוחרים האמריקנים (popular vote). בית המשפט העליון השמרני הוא שהכריע את הניצחון לטובתו. הרבה אמריקנים לא תפסו את בוש כנשיא לגיטימי לפני 11/9, אבל במצב הזה, התמיכה בו זינקה לפתע. לא הייתה שום בעיה להעביר את החוק".
"צריך להבין שיש עוינות היסטורית עתיקה מאוד בין ארצות הברית לבין האו"ם והמוסדות הבינלאומיים, ובכלל, בין ארה"ב לעולם", מדגיש פרומר. "ארה"ב לא רוצה את הקשר הזה. היא נוסדה לפני יותר כ-250 שנה כדי לבדל את עצמה מאירופה, כלומר, יש לדבר הזה שורשים היסטוריים מאוד עמוקים. אמריקה חוששת שהיא תישאב לתוך העולם הישן, לתוך המחלוקות והמלחמות שלו. אפשר לראות את זה היטב במלחמות העולם למשל - לקח המון זמן עד שארה"ב התערבה".
היחס משתנה עם השנים: "בית משפט קנגורו"
היחס של וושינגטון כלפי בית הדין השתנה עם השנים, והמשפטנים בהאג זכו ליחס שונה בין ממשל לממשל. "כבר כשקלינטון חתם על האמנה לקראת סוף כהונתו, הוא הדגיש שארה"ב לא תצטרף עד שלא יסודרו כל מיני סוגיות 'שמטרידות אותה'", מסביר דמבין. "היה אצלו איזשהו רצון טוב, אבל קשה להגיד שהיו יחסי חברות עם האג", ציין. "הגלובליזם האמריקני של שנות ה-90 הוא כולו תוצר של המלחמה הקרה", מוסיף פרומר, "הוא מקרי. ההתקרבות של קלינטון לבית הדין בהאג קשורה גם באירועים שקרו בעולם באותן שנים, כמו המלחמה ביוגוסלביה ורצח העם ברואנדה.
"ברואנדה אמריקה לא התערבה, וביוגוסלביה היא התערבה מאוחר מדי", מסביר פרומר. "קלינטון אמר כמה פעמים שזו החרטה הכי הגדולה שלו, שהוא לא מנע את רצח העם ברואנדה. ההחלטה שלו דווקא כן לחתום על האמנה נמצאה בתוך הקונטקסט הזה. באותו זמן ארה"ב היא השוטר העולמי, אבל הייתה בתפקיד הזה בעל כורחה. היא הרגישה שהפילו עליה תיק שהיא אף פעם לא רצתה, וברגע שהמלחמה הקרה הסתיימה - האמריקנים התחילו לסגת חזרה הביתה".
"אחרי קלינטון הגיע הממשל העוין של בוש", חוזר דמבין, "ואז, ב-2009, ברק אובמה נכנס לבית הלבן. הממשל הדמוקרטי בראשותו ניסה להפשיר מעט את היחסים עם בית הדין 'ולבוא לקראתו', אבל הוא עדיין לא אשרר את אמנת רומא בסנאט", הוא מדגיש. "אובמה האמין הרבה יותר בקהילה הבינלאומית מאשר קודמו ומאשר זה שאחריו. הילרי קלינטון, שהייתה מזכירת המדינה, אמרה בתחילת כהונתה כי 'בין אם נצטרף ל-ICC או לא, נסיים את העוינות שלנו כלפיו'. אחר כך הגיע דונלד טראמפ, ושם כבר הכול משתנה.
"אחרי שטראמפ החליף את אובמה, היחס של ארה"ב לבית הדין הופך מניצי לממש עוין", אומר דמבין. "הנשיא החדש-ישן השתמש בכל מיני במות כדי לכסח את ה-ICC. הוא השווה את בית הדין למועצת זכויות האדם של האו"ם, ואמר שזה גוף לא רלוונטי, חסר סמכות וחסר שיניים שלוקח לעצמו סמכויות שלא מוקנות לו משום מקום. מזכיר המדינה דאז, מייק פומפאו, כינה את ה-ICC 'בית משפט קנגורו' (כינוי לבית משפט שחורג מנורמות או מסטנדרטים משפטיים ופועל לפי ראות עיניו - ד"א)".
הסנקציות נגד התובעת מגמביה - והמהפך הרוסי
ב-2018, למשל, היועץ לביטחון לאומי של טראמפ, ג'ון בולטון, תקף את ה-ICC והכריז כי "מבחינתנו בית הדין הזה מת". זאת משום שהפלסטינים פנו להאג ודרשו לפתוח בחקירה נגד ישראל בגין פשעי מלחמה, עקב החלטת הממשלה דאז לפנות את היישוב הבדואי חאן אל-אחמר שליד כפר אדומים, ואחרי שהתובעת הכללית של ה-ICC באותם ימים, פאטו בנסודה, קראה לחקור את ארה"ב על פשעי מלחמה באפגניסטן.
בולטון הוסיף אז כי "אם בית הדין יפעל נגדנו, נגד ישראל או נגד בעלת ברית אחרת - לא נשב בשקט". הסלמה משמעותית נרשמה בין ארה"ב לבית הדין בהאג בהמשך לאותה תביעה של בנסודה, משפטנית בכירה ילידת גמביה. ב-2019 ממשל טראמפ הראשון אסר על כניסתה למדינה, ושנה לאחר מכן הודיע על סנקציות כלכליות והגבלות כניסה לארה"ב נגד שורת עובדים בבית הדין.
לפי ארה"ב, אותם עובדים היו מעורבים באופן ישיר בחקירת חיילים אמריקנים ואנשי מודיעין, בחשד שביצעו פשעי מלחמה באפגניסטן. רגע השיא של ההסלמה מגיע לקראת סוף 2020, כאשר מזכיר המדינה פומפאו מכריז על סנקציות אישיות נגד בנסודה ונגד אחד מעוזריה הבכירים, פקיסו מוצ'וצ'וקו, דיפלומט בכיר מלסוטו.
19 צפייה בגלריה
"הנשיא האמריקני מכיר בסמכות של בית הדין על רוסיה - אבל לא עליו". פוטין
(צילום: Sputnik/Mikhail Tereshchenko/Kremlin via REUTERS)
"את ביידן אפשר למקם איפשהו באמצע בין אובמה לטראמפ", מציין דמבין. "הוא לא ניסה לפשר, ולא התבטא בצורה דומה להילרי קלינטון, שדיברה על 'סיום העוינות כלפי האג'. יותר מזה, מזכיר המדינה אנתוני בלינקן הדגיש כי וושינגטון 'עדיין לא מכירה בבית הדין הבינלאומי'. ואולם, ביידן האמין שהדרך להתמודד עם האג היא דרך דיאלוג ולא דרך סנקציות - ובכך הוא ביטל את הצעדים נגד בנסודה ונגד אנשי בית הדין".
ב-2022 רוסיה של הנשיא ולדימיר פוטין פלשה לאוקראינה, וכשנה לאחר מכן ה-ICC הוציא צווי מעצר נגדו. "ביידן הודיע שהוא תומך בהחלטה של בית הדין נגד פוטין, וכאן הייתה סוג של התקרבות", אומר דמבין. "הוא לא חום על האמנה ולא הכיר בבית הדין או בסמכות שלו, אבל הוא זיהה אינטרס משותף עם האג נגד פוטין, שמבחינתו הוא פושע מלחמה. הוא כאילו אומר - 'אני מקבל את הסמכות של בית הדין על פוטין - אבל לא עליי, לא על ארה"ב'".
הנקודה הארכימדית - והאיום של הסנאטור הרפובליקני
יחסי ארה"ב-ICC והאפשרות של שימוש או יישום ב"חוק הפלישה להאג" הגיעו לנקודה ארכימדית עם הוצאת צווי המעצר נגד ראש הממשלה בנימין נתניהו ונגד שר הביטחון לשעבר יואב גלנט. מיד לאחר פרסום ההחלטה, מתח ביידן ביקורת חריפה על המהלך, וכינה אותו "שערורייתי". הנשיא האמריקני הדגיש כי "אין להשוות בין ישראל לחמאס", והצהיר כי "תמיד נעמוד לצד ישראל מול איומים על ביטחונה".
התובע חאן מכריז על בקשתו להוציא צווי מעצר לנתניהו וגלנט
(צילום: ICC )
הוצאת הצווים הייתה הפעם הראשונה, למעשה, שננקטו בהאג צעדים משפטיים מעשיים נגד מנהיגים של בעלת ברית של ארצות הברית. בוושינגטון הביעו באופן מיידי התנגדות להכרזה של קארים חאן, התובע הראשי של בית הדין הפלילי בהאג, על בקשתו במאי להוציא את צווי המעצר נגד נתניהו וגלנט ונגד בכירי חמאס איסמעיל הנייה ומוחמד דף, שמאז חוסלו, בגין פשעי מלחמה ברצועת עזה וב-7 באוקטובר.
חודש אחרי ההכרזה של חאן, הקונגרס כבר העביר חקיקה שמקדמת סנקציות נגד בית הדין בהאג ונגדו, ויו"ר בית הנבחרים מייק ג'ונסון אמר לפני ההצבעה כי "יש להעניש את בית הדין על הוצאת צווי המעצר". לדברי דמבין, "לראשונה עלו קריאות די ברורות בבית הנבחרים ובסנאט לביידן להשתמש בחוק הפלישה".
דמבין מוסיף כי "הקונגרס ביקש להשתמש בחוק כדי להטיל סנקציות, לעצור את המימון למוסדות שקשורים ל-ICC או לפגוע בבית הדין עצמו. יותר מכך, בשבוע שעבר טום קוטון, סנאטור רפובליקני מארקנסו, קרא לביידן להשתמש בחוק כלשונו, ואף איים להשתמש בכוח נגד בית הדין בהאג בתגובה לצווי המעצר".
הסנאטור קוטון כתב בחשבונו ברשת X כך: "ה-ICC הוא בית משפט קנגורו וקארים חאן הוא פנאט מופרע. בוז לו ולכל מי שמנסה לאכוף את הצווים הלא-חוקיים האלה. הרשו לי לתת להם תזכורת ידידותית - החוק האמריקני לגבי ה-ICC נקרא 'חוק הפלישה להאג' מסיבה מסוימת. תחשבו על זה".
19 צפייה בגלריה
"החוק מסמיך אותו לצאת למלחמה בהאג - גם בשביל ישראל". טראמפ
(צילום: Brandon Bell / GETTY IMAGES NORTH AMERICA / AFP)
בנוסף, מייק וולץ, היועץ לביטחון לאומי המיועד של טראמפ, אמר מיד אחרי הוצאת צווי המעצר כי "אתם יכולים לצפות לתגובה חזקה בינואר נגד ההטיה האנטישמית של בית הדין בהאג והאו"ם". בכיר ישראלי הוסיף: "האמריקנים מתכננים סנקציות מהגיהינום נגד כל מדינה שתסייע לבית הדין, ובזה זה ייגמר. הממשל של טראמפ יגרום להם לרדת מהעץ".
טראמפ יפלוש להאג?
"הרעיון של פלישה להאג הוא בעיקר הצהרתי", מסכם דמבין. "באופן תיאורטי, טראמפ יכול לעשות את זה. נזכיר שהחוק מסמיך אותו לצאת למלחמה כזו לא רק בגלל פגיעה בארצות הברית ובאנשיה, אלא גם במנהיגים או בדמויות מפתח בשורת מדינות שהן בעלות ברית מיידיות של ארצות הברית, וזה כולל כמובן את ישראל.
"לכן, על הנייר, הוא יכול לצאת למלחמה בשביל נתניהו", דמבין ממשיך, "עם זאת, קשה מאוד להאמין שהוא יפלוש להולנד, שם שוכנת העיר האג, שהיא חברה ותיקה באיחוד האירופי ובעלת ברית של וושינגטון. במקביל, מגמות הבדלנות בממשל האמריקני הנכנס הן חזקות מאוד. כך שסנצקיות מחד והתרחקות מאידך הן האפשרויות הסבירות".
הסנאטור הבכיר והפרו-ישראלי לידנזי גרהאם כבר הכריז כי וושינגטון תטיל סנצקיות לא רק על בית הדין, אלא גם על מדינות שאמרו שישתפו פעולה עם הצווים של האג. "גם כאן, קשה לראות את טראמפ מטיל סנקציות נגד מדינות כמו הולנד וטורקיה, שהודיעו על תמיכה בצווים - אבל הן גם חברות בנאט"ו", דמבין מוסיף. "סביר יותר להניח שהנשיא הנכנס יבחר בדרך של סנקציות נגד בית הדין ואנשיו, ביטול ויזות, נאומים תקיפים נגד בית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג ורטוריקה מאוד אגרסיבית ולעומתית. לפחות כל עוד יחשוב שזה משרת אותו".
