אביבה סיגל נחטפה ב-7 באוקטובר יחד עם בעלה קית' מכפר עזה, ושוחררה בעסקה בלעדיו. ספיר כהן נחטפה מניר עוז יחד עם בן זוגה סשה טרופנוב, שעדיין מוחזק ברצועה, כמו גם איתן הורן, שאיתו שהתה בשבי. במכתבים שכתבו מגוללות השתיים רגעים קשים מהשבי שעברו עם אלו שנותרו מאחור, ושאותם הם עדיין חווים בכל יום.
"לא נפסיק להיאבק עליכם" - ספיר כהן כותבת לאיתן הורן
ספיר כהן הוחזקה בשבי במשך 55 ימים, עד ששוחררה בעסקת החטופים. היא נחטפה עם בן זוגה סשה טרופנוב, מבית משפחתו בניר עוז. במכתב שכתבה לאיתן הורן, איתו שהתה כהן בשבי, כתבה: "אני נזכרת בימי השבי הראשונים בהם שכבת על המזרן מבלי לזוז, בעיניים עצומות, כדי לנסות לדמיין שאתה לא חלק מהמציאות הזאת. מדי פעם לחישות שלא הצלחתי להבין כי התלבטת באיזו שפה לדבר, מה יהיה פחות מסוכן".
"אחרי מספר ימים של רעב, אחד המחבלים עבר וחילק שוקולד קטן. כל אחד מאיתנו לקח את השוקולד בלי לחשוב פעמיים אבל אתה העדפת לא לקחת. מאוד הופתעתי ותהיתי לעצמי למה ואז הסברת שאתה לא מסוגל לאכול. המחשבות על מה יהיה מחר והאם בכלל נגיע ליום הזה, המחשבה על הרגע שבו בישרו להוריך שאתה ואחיך חטופים, כל אלה שיתקו אותך".
"אני זוכרת את השירים ששרת לנו, אפילו המחבלים זמזמו אותם. כשלא היה לך תיאבון אמרת לי: ספיר, אל תדאגי, לפחות עכשיו אחזור לארץ רזה וחטוב ואתפוס לי כלה"
"במשך הזמן ניסינו לעודד אותך לדבר ולהיפתח. אני זוכרת שאמרת לי שאיתן שבשבי זה לא אותו איתן, שההבדל כל כך עצום. איתן הוא בן אדם מלא שמחת חיים והומור, איתן תמיד חושב איך לעזור לאחרים לפני שהוא חושב על עצמו, הוא משורר מחונן וזמר לא רע בכלל. במשך הזמן החלטת לעשות מהפך, לשים את הפחד בצד, לנסות לחזור להיות איתן לפני שהוא 'ילך לאיבוד' ובאמת עשית דרך ארוכה".
כהן משחזרת במכתבה: "אני נזכרת ביום שבו אמרת שראית את המספר 10 פתאום מופיע על הקיר. ואתה בטוח שבעוד 10 ימים נשתחרר. אתה צדקת, השתחררתי, אבל אתה נשארת מאחור יחד עם גברים נוספים שחלמו על רגע שחרורם. באתם לחבק אותי, להיפרד ממני, אני זוכרת את הדמעות. כהרגלי הייתי אופטימית ואמרתי: חבר'ה, אין מה להתרגש, נתראה עוד יומיים בארץ.
"הייתם חצי אופטימיים וחצי מפוחדים, חשבתם מה יקרה אם משהו ישתבש, אם ישכחו מכם, אולי אתם לא מספיק חשובים. אני רוצה שתדעו שאנחנו פה נאבקים עליכם בכל יום ובכל רגע. נמשיך להזכיר את שמותיכם ולא נפסיק את המסע המטלטל והאפל הזה עד שתצאו לחופשי. אני זוכרת את השירים ששרת לנו, אפילו המחבלים זמזמו אותם. כשלא היה לך תיאבון אמרת לי: ספיר, אל תדאגי, לפחות עכשיו אחזור לארץ רזה וחטוב ואתפוס לי כלה".
"לא מצליחה להבין איך אתה עדיין שם" - אביבה סיגל כותבת לבעלה קית'
אביבה וקית' סיגל הגיעו לקיבוץ כפר עזה כשעלו מארצות הברית לפני 40 שנה. הם נחטפו מהקיבוץ ב-7 באוקטובר, ואביבה שוחררה לאחר 51 ימים בעסקת החטופים. בעלה עדיין מוחזק בידי חמאס. במכתב כתבה לו אביבה: "כשנחתי עם המסוק בבית חולים וולפסון ופגשתי את הילדים המתוקים שלנו, לא האמנתי שאני שם בלעדיך. הייתי בהלם לפחות כמה שבועות עד שבכלל הצלחתי להבין שנפרדנו ושאני פה בלעדיך".
"זוכר את המנהרה שלקחו אותנו אליה והשאירו אותנו שם לבד? זוכר כמה קשה היה לנשום? אני זוכרת שהסתכלתי עליך, בקושי מצליח להוציא את המילים מהפה, ואמרת לי שאתה לא מצליח לנשום"
"אני זוכרת שהיינו שם בחדר קטן בעזה ובאתי להגיד לך שהם אמרו לי שאני צריכה ללכת. הסתכלתי עליך וראיתי את הפחד שיש לך בעיניים, לא הצלחת להוציא מילה מהפה. אני הסתכלתי עליך ואמרתי לך שאני אהיה חזקה בשבילך ואתה תהיה חזק בשבילי ואני נשבעת לך, קית', שזה הדבר היחיד שעובר לי בראש כל היום וכל הלילה.
"להישאר חזקה בשבילך כדי שאתה תצליח להישאר חזק בשבילי ובשביל הילדים והנכדים. אני כל כך מקווה שאתה מצליח להחזיק מעמד שם. זוכר את המנהרה שלקחו אותנו אליה והשאירו אותנו שם לבד? זוכר כמה קשה היה לנשום? אני זוכרת שהסתכלתי עליך, בקושי מצליח להוציא את המילים מהפה, ואמרת לי שאתה לא מצליח לנשום.
"אני הסתכלתי עליך ואמרתי לך שהכל בסדר, שזה רק נראה לך. עמוק בתוכי האמנתי שאלה הרגעים האחרונים שלנו, ראיתי את החזה שלך בקושי מצליח להתרומם ורק התפללתי שלא תמות, שאני לא אישאר שם לבד ואתה תהיה שם מת לידי. זוכר כמה רעבים היינו? איך התחננו שימלאו לנו את בקבוק המים הקטן שהיה ריק כבר יום שלם?".
עוד כתבה אביבה: "אני לא מצליחה להבין איך אתה עדיין שם. לא מצליחה להבין איך העולם שותק. לא מצליחה להבין איך אנשים שומעים את הסיפורים הנוראיים שאני מספרת על מה שעברנו ואתה עדיין עובר, והשמש ממשיכה לזרוח ולשקוע ואתה תקוע שם באימה הזאת.
"קית', אני מתחננת שתאמין שאתה תחזור הביתה. אני מבקשת ממך לא לאבד את התקווה. אני מבקשת ממך לא להפסיק לדמיין את הרגע שגם אתה תנחת מהמסוק ותגיע לארץ אלינו, אנחנו כל כך מחכים לך. אני כל כך מחכה להכין לך את האוכל שאתה אוהב, כל כך מחכה לספר לך ששי שרד את כל מה שהיה בכפר עזה והוא בסדר, הוא מחזיק לך אצבעות שגם אתה בסדר.
"אנחנו כולנו חולמים ומדמיינים את הרגע שנוכל לחבק אותך. וזה יקרה וזה יהיה מושלם ונוכל לאט-לאט לחזור להתחיל את החיים החדשים שלנו".
