הימים האחרונים הפגישו אותנו עם הפסיקה על ביטול הזכות להפלות בארה"ב. בעקבותיה חשים רבים שאליטה לבנה ושמרנית מחזירה את העולם עשרות שנים אחורה, גוזלת מנשים את הזכות לקבל החלטה על גופן, מחזירה מציאות של מסתור והחבא שבו נשים וזוגות צעירים יצטרכו למצוא מקומות לא חוקיים כדי לבצע הליך רפואי באופן מסוכן וחסר אחריות, ומייצרת שוק שחור של רפואה לא בטוחה שבמסגרתו מיסיונרים דתיים יקבלו לגיטימציה לפעילות שנשענת על אמונות שאינן משותפות לכלל האוכלוסייה.
בתחילת השבוע החליט הליכוד להוציא את חברי הכנסת הערבים ממפלגתו של מנסור עבאס אל מחוץ למחנה הלגיטימי. אנטישמים, הגדיר אותם ראש הממשלה לשעבר. ושוב אנחנו יכולים לתהות כיצד במדינה היהודית מוצא מיעוט אל מחוץ למחנה ומוצג כמי שאינו לגיטימי. אחר כך יעלו התהיות המשתוממות כיצד נדחקו האזרחים הערבים לברוח אל המחוזות הלאומיים, הלאומניים, הפלסטיניים, במקום לקרב אותם לחלוקה משותפת של האחריות.
מאז התקיים דיון סוער על שתי הסוגיות האלה – הפלות בארה"ב ושילוב מפלגה ערבית בקואליציה בישראל. אפילו בתוך השיח המפלג והקיצוני של העידן הנוכחי, בלטו אנשים בעלי דעות ליברליות שהגיבו בקבס, סלידה וייאוש על גילויי השנאה אל הצד השני, ומולם התייחסויות של שמרנים כללו פרצי שמחה והילולה תוך התייחסויות מבזות ושונאות של בעלי הדעה האחרת.
האחריות למציאות הזו איננה רק של הפוליטיקאים. היא בעיקרה נעוצה בשיח היום-יומי שמתקיים בערוצים הדיגיטליים. זה שיח שנשלט על ידי מחזיקי הבינה המלאכותית בתאגידי המדיה הדיגיטלית שמספקים לנו חדשות שאנחנו רוצים לשמוע, חברים שחושבים כמונו, אנשים שמוכנים להצטרף אלינו כדי להפוך את הדעות שלנו לאמת צרופה, ובזמן הזה התאגידים ממשיכים להרוויח כסף. וכך אנחנו לומדים לאהוב מאוד את מי שאנחנו ולשנוא מאוד את האחר.
הפוליטיקאים החפצים להיבחר משתפים פעולה עם המגמות הללו ואין בנמצא מנהיג אמיץ שיקום ויקרא תיגר. ואולי בצדק. קמפיין בחירות האמצע בארה"ב שמתקיים בתקופה זו מחזק את המגמה הברורה והידועה של השנים האחרונות: ככל שהמועמד קיצוני יותר, ככל שהוא מאמץ את הטרמינולוגיה הדיגיטלית הקיצונית, סיכוייו להיבחר גדלים.
אנחנו זקוקים לחזרה של שיקול הדעת, של היכולת להטיל ספק, לשאול שאלות שהן מעבר להנהוני אמן אחר הדעות שלנו. לבטח נמצא שמרנים רבים שלא תומכים בביטול ההפלות. כאלה שמבינים שבתוך ערכי התפיסות השמרניות חייבים להסתכל על התנועות הגדולות שהעולם עושה. שהזכות של אישה לקבל החלטות על גופה היא זכות טבעית, מולדת ובסיסית. שהחלטות ממשליות שדוחפות נשים אל מסתורי אי-חוקיות פשע וזדון כדי להיפטר מהריון בלתי רצוי זו איוולת שאפילו שמרן לא יסכים לה.
עובד יחזקאלבאדיבות חברת תאראובאותה המידה יש לבטח רבים בעלי השקפה ימנית בישראל שמבינים שהאינטרס הציבורי הראשון במעלה ביחס לחברה הערבית הוא לאפשר לה להיות חלק מטיפול בהיבטים האזרחיים של החיים במדינה. כל בר-דעת מבין שממדי האלימות והפשיעה, והמשברים בדיור, בתעסוקה ובחינוך בחברה הערבית, גורמים לרבים בציבור זה לבקש את עזרת הממשלה והמשטרה לסייע להם לקיים את חייהם בבטחה, ברווחה ובשקט.
אולי, מתוך הכאוס של סוף השבוע האחרון, תתחיל תנועה קטנה שתחזיר אותנו אל חיקה של המחשבה העצמאית נטולת שטיפות המוח הדיגיטליות ונראה את עצמנו חוזרים למחשבה שפויה שמעדיפה את הטוב על פני הרע שהקיצוניות מייצרת. נכון, אולי תנועה קטנה, אבל כל דבר גדול בעולם התחיל בקטן. יש שביב של תקווה.
- עובד יחזקאל היה מזכיר ממשלת אולמרט
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
