אם צריך לבחור סרט אחד שקיבע בתודעה הקולקטיבית הכי הרבה מיתוסים הרסניים על זנות, הרי זה "אישה יפה". הקומדיה הרומנטית מ-1990, בכיכובם של ג'וליה רוברסט וריצ'ארד גיר, עדיין מתנחלת בלבבות של מאות מיליונים ברחבי העולם ונתפסת כקלאסיקה קולנועית ונוסטלגיה מתוקה. לכן לא מפתיע שחברת הפקה ישראלית קנתה לאחרונה את הזכויות על הסרט במטרה ליצור ממנו מחזמר בעברית (ארבע שנים אחרי ברודווי).
במרכז העלילה עומדת אישה בזנות שפוגשת מיליונר שמציל אותה בעזרת כספו ומתאהב בה תוך כדי. זו עוד גרסה לסיפור סינדרלה שמתיימר לנחם באשליה שהוא מציע על תופעות אכזריות ומייאשות כמו זנות. בדיוק כמו שהסיפור המקורי נוצל כדי למכור את החלום הקפיטליסטי, הסרט ידע לנגן על המיתרים הדרושים כדי שהצופים יקנו אותו כאלטרנטיבה שבועטת במוסכמות. בשנות ה-90, מספיק שאישה הייתה מינית מבלי להתבייש בזה, או וולגרית מבלי להיענש על זה, כדי להציג את הרעיון שככה היא מספקת איזו אלטרנטיבה אדג'ית.
אבל האשליה סיפקה לא רק בריחה ממציאות קשה, אלא גם נרטיבים מסוכנים שמרגע שאומצו – הם התיישבו במוחותינו וסירבו לעזוב. הסרט מצייר תמונה לא מייצגת בעליל, בין אם לגבי האישה בזנות וה"לקוח" שלה, שכל אחד מהם עמוס גינונים מגוחכים וטיפוסיים למעמד שממנו בא, ובין אם בנוגע לתעשיית המין עצמה ולמיתוס הזנות מבחירה או "זונת הצמרת" ששולטת בגורלה, וכשמתחשק לה גם בגבר שאיתה.
ההתרפקות על השנים התמימות לא מצדיקה מעשה כזה. פעם כל המדינה גם צפתה בסרטי "אסקימו לימון" שנחשבו קלאסיקה ישראלית. מאז התקדמנו והמסרים האלו כבר לא מקובלים
תעשיית המין פורחת בין השאר בגלל ההיאחזות העיקשת במיתוסים מסוג זה. התוצאה ברורה: זכויות אדם בסיסיות מופרות על בסיס יומי בגלל תפיסות ציבוריות שהיכו שורשים באמצעות תכנים כמו "אישה יפה" שעדיין מסרבים להרפות. "אישה יפה" הוא דוגמה מושלמת למידת הנזק שעלול לייצר סרט כמעט לבד. אמנם קדמו לו תכנים אחרים שהנציחו סטראוטיפים על זנות, מגדר, ומעמד, ובכל זאת אי אפשר להתכחש לכוח שהיה לו – ולמרבה הצער עדיין קיים.
בעשור האחרון קפץ השיח בישראל כמה צעדים הכרחיים קדימה בכל הנוגע לאלימות מינית ומגדרית, ומשמח לראות שמושגים כמו "תרבות האונס" או "האשמת הקורבן" שגורים בפי המיינסטרים. ההכרה בשורשים של תופעת הפגיעות המיניות צמחה כי נעקרו רעיונות מקובעים שחנקו את האפשרות לייצר שיח ביקורתי, ובעקבותיו התפתחה סביבה בטוחה יותר עבור נשים. יש עוד דרך ארוכה לעשות, אבל דברים שעד לפני עשור נחשבו בלתי אפשריים דווקא התממשו.
יהב ארזועדיין, בכל הנוגע לשיח על מעגל הזנות, נראה שרבים עדיין תקועים ב-1990 עם ריצ'רד גיר וג'וליה רוברטס. הבחירה ליצור מחזמר מהסרט היא לא רק תמוהה, אלא בפועל צעידה אחורה במאבק לחברה שוויונית ובטוחה יותר. ההתרפקות על השנים התמימות לא מצדיקה מעשה כזה. פעם כל המדינה גם צפתה בסרטי "אסקימו לימון" שנחשבו קלאסיקה ישראלית. מאז התקדמנו והמסרים האלו כבר לא מקובלים, עם כל הצער שבפרידה מתכנים שאיחדו את מדורת השבט.
ממשה יוסף ואיילת ריפס, המפיקים שרכשו את הזכויות על "אישה יפה", יש לי בקשה אחת: אל תתנו יד להחייאה מחדש של תוכן שעד היום מנסים לבטל את הנזק שהוא עשה למוחות שלנו. מגיע לנו להתקדם הלאה בלי להמשיך לסחוב את הגיבנת הזאת מהניינטיז.
- יהב ארז היא דוברת המטה למאבק בסחר בנשים ובזנות
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
פורסם לראשונה: 10:20, 27.01.22
