לא קל להיות אסיר. אדם שאחת מהזכויות הבסיסיות ביותר, זו לחירות, נשללת ממנו. מעבר לפגיעה בחירות ובחופש התנועה של האדם הכלוא, אין בכליאתו כדי להצדיק פגיעות נוספות בזכויותיו. בידי שירות בתי הסוהר המפתחות לחירותם של כ-14,950 בני אדם. מדי שנה מוגשות לבתי המשפט כ-5,000 עתירות אסיר בממוצע - טענות מצד אסירים לכך שזכויותיהם נפגעו. אך האם משמעות הדבר היא שיש כל כך הרבה החלטות בלתי סבירות שמקבל שב"ס? או שאולי האסירים בישראל, בדומה לציבור הכללי, הפכו רגישים יותר לעוולות ולחוסר צדק, וכבר אינם מוכן לשבת בחוסר מעש לנוכח התעמרות, אפליה ופגיעה בזכויות? או שאולי חלק מהעתירות הללו הן הדרך של האסירים להפיג את השעמום ולשבור את שגרת יומם בנסיעה לבית המשפט?
לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
עוד כתבות למנויים:
קחו לדוגמא את המקרה הבא. אמיר (שם בדוי), אסיר עולם השפוט בגין רצח, הגיש במרץ 2020 עתירת אסיר לבית המשפט המחוזי בלוד. בראש הדף כתב בכתב ידו: "נושא העתירה: דלגית". אמיר היה מכור לסמים מסוגים שונים, אבל דווקא בכלא הוא החליף את ההתמכרות לחומרים אסורים בהתמכרות לפעילות גופנית. הימים היו ימי שיא מגפת הקורונה, וחדר הכושר של כלא איילון, שם הוא מרצה את עונשו, היה סגור רוב הזמן.
אמיר מצא פעילות גופנית חלופית: קפיצה בדלגית. חבל הקפיצה הוא אביזר ספורט החביב על יושבי בתי הכלא, שכן הוא אינו מצריך שום דבר נוסף וניתן להשתמש בו בכל מקום. אבל בחיפוש שנערך באגף של אמיר הוחרמו שש דלגיות, שאחת מהן שייכת לו, "ומאז נעלמו עקבותיהן", כפי שציין אמיר בעתירתו, בכתב ידו הקריא למחצה.
על פי העתירה הוא פנה כמה פעמים לשלטונות הכלא בבקשה שישיבו לו את הדלגית, אבל ללא הועיל. בצר לו פנה לבית המשפט. שב"ס ציין בתגובה לעתירה שמדובר בציוד אשר אינו מותר להחזקה בין כותלי הכלא, וכי "הרציונל של אי החזקת דלגית הינו רציונל השמירה על חיי אדם, כאשר כאמור בנקל יכול לשמש ככלי יעיל לפגיעה, הן עצמית והן באחרים".
בדיון ייצג את אמיר עו"ד איתמר צור מהסניגוריה הציבורית, שטען ש"בכל בתי הסוהר, באגפים השמורים ביותר, מחזיקים דלגיות". השופט, עמית אברהם יעקב, פסק לטובת האסיר וקבע כי "מדובר בציוד ספורט פשוט שאסירים רבים משתמשים בו. אינני רואה כל מניעה שבמשרדי האגף יהיו דלגיות לשימושם של האסירים, ואני מורה כי באגף שבו שוהה העותר יהיו דלגיות, ואלה יועמדו לרשותו בכל עת שיחפוץ".
מדובר לכאורה בעניין פעוט. דלגית. חבל קפיצה. אבל כשכל היבט בחייו של אדם, ולו הפעוט ביותר, אינו בשליטתו, יכולים הדברים הקטנים האלה, שמעסיקים כל אחד מאיתנו ביומיום, להפוך לעניין שנידון בבית המשפט, ולעיתים לפסיקה שתשפיע על חייהם של אלפי אסירים.
עתירות אסיר - שמכונות בעגת הכלא "בג"צים", גם בפי הסוהרים עצמם, אף שאין כל קשר בינן לבין בית הדין הגבוה לצדק - מוגשת מכוח סעיף 62א' לפקודת בתי הסוהר, שקובע כי כל אסיר רשאי להגיש עתירה נגד רשויות המדינה ואנשים הממלאים תפקידים בהן, בכל עניין הנוגע למאסרו או למעצרו. העתירה מוגשת לבית המשפט המחוזי ודן בה שופט אחד.
עתירות אסיר מוגשות בכל נושא אפשרי - על האוכל המסופק על ידי שב"ס, על סוג התיון הנמכר בקנטינה או על סדר היום באגף. ואולם, עתירות יכולות להיות גם עקרוניות ומורכבות ולעסוק בנושאים כמו התנאים ליציאה לחופשה, אופן חישוב תקופת המאסר, מידת התקשורת של האסיר עם העולם שבחוץ (החל מטלפונים וביקורים וכלה בראיונות לתקשורת ופרסום ציוצים בטוויטר), העסקתו בעבודות בתוך כותלי הכלא ומחוץ להם, השתלבותו במסגרות חינוך ושיקום ועוד.
הרוצח שזכה לכינוי "מלך הבג"צים"
כדי להגיש עתירה יצטרך האסיר להיפרד מ-78 שקל (תשלום מופחת ביחס להליכי משפט אחרים). בית המשפט יכול גם לפטור אותו מהתשלום, אם התרשם שמדובר באסיר נזקק. אם שב"ס או האסיר אינם מרוצים מהחלטת בית המשפט המחוזי, הם יכולים לפנות בבקשת רשות לערער לבית המשפט העליון, אך הבקשה תתקבל רק במקרים חריגים שבהם מדובר בסוגיה בעלת השלכות רוחב מעבר לעניינו הפרטני של האסיר, או שיקולים כבדים אחרים המצדיקים את קבלת הבקשה.
כך היה למשל כששישה אסירים ובראשם העבריין אבנר הררי פנו לבג"ץ, כשלצידם האגודה לזכויות האזרח, נגד החלטת שב"ס לבטל את האפשרות לקיים ביקורים בבית הסוהר בשבת. שב"ס ערך סקר בקרב מדגם אסירים מבתי הכלא דקל וכרמל, ומצאו כי רוב משפחות האסירים ביקרו בבתי הסוהר בימים ראשון עד חמישי (48.5%) וביום שישי (42.4%), ואילו ביום שבת ביקרו רק 9.4% ממשפחות האסירים בלבד.
הרכב השופטים בראשות השופט ניל הנדל לא התרשם מתוצאות הסקר, אבל קבע למרבה אכזבתם של כמה אסירים ובני משפחותיהם שאין עילה להתערבות בהחלטת שב"ס. הררי וחבריו יכולים להתנחם בכך שהם ממש לא במיעוט. כמעט כל עתירות האסיר שמוגשות בישראל נדחות. לדוגמה, במהלך 2021 התקבלו 68 עתירות בלבד, כ-1.5% מסך העתירות שהוגשו.
לא כל עתירות האסיר מציגות נושאים שנראים על פניו מהותיים ומשמעותיים כמו סוגיית השבת, אבל אם נצלול לתוכן נגלה שלעיתים הן טומנות בחובן סוגיות קטנות אבל רבות השפעה. עדנאן עלאדין, אסיר ביטחוני אזרח ישראל, מרצה עונש מאסר של שלוש שנים ותשעה חודשים לאחר שהורשע בעבירות של תמיכה בארגון טרור וחברות בהתאגדות בלתי חוקית.
ב-2017 הוא עתר לבית המשפט המחוזי בנצרת בבקשה להורות לשב"ס לאפשר לו להחזיק בתאו מכשיר סוני פלייסטיישן. לטענתו, הוא חווה "קשיי הסתגלות והשתלבות בחיי החברה בתוך האגף, לאור פערי השכלה והבדלי תרבות ביני לבין שאר האסירים באגף".
עוד הוא טוען כי הוא מופלה לרעה פעמיים: הוא מוגדר כאסיר ביטחוני, וככזה הנחיית שב"ס אוסרת עליו להחזיק בתאו את קונסולת המשחק הפופולרית. הנחיה זו ניתנה לאחר שהסתבר כי לתוך מכשיר פלייסטיישן שהחזיק אסיר הוסלק מכשיר טלפון נייד זעיר.
מנגד, הוא אינו זוכה לסיוע, לתמיכה ולקבלת ציוד ומשחקי הפעלה המוענקים לאסירים ביטחוניים אחרים מטעם הצלב האדום, משום היותו אזרח ישראלי. השופט יוסף בן-חמו דחה את העתירה. על גבו של הסוני פלייסטיישן קבע השופט את הקביעה העקרונית כי "האמצעים הביטחוניים הננקטים כלפי אסירים ביטחוניים חייבים להיות חמורים יותר מאשר האמצעים הביטחוניים הננקטים כלפי אסירים פליליים, והאפליה ביניהם איננה אפליה פסולה". עלאדין המאוכזב נותר ללא כל אפשרות לשחק בתאו.
בית המשפט המחוזי בלוד דן ב-2018 בכובד ראש בעתירה של האסיר הידוע לשמצה, האנס הסדרתי בני סלע, שבה הלין על כך שהוא מקבל כמנה אחרונה ביום שבת ופל מצופה, במקום מנה של עוגה בחושה שמופיעה בתפריט של כלא השרון, שבו הוא מרצה את עונשו - 40 שנות מאסר - בגין שורה ארוכה של עבירות מין מחרידות ובריחה מהכלא.
לטענת סלע, שכבר זכה לתואר המפוקפק של אחד השיאנים בהגשת עתירות אסיר, אספקת הוופל במקום העוגה אינה סבירה, שכן מדובר במוצר שונה במהותו ובמשקלו: בעוד מנה של עוגה בחושה שוקלת אפילו יותר מ-150 גרם, משקלו של הוופל כ-20 גרם בלבד. לטענתו, לקראת הדיון בשבת סופקה לו עוגת מאפין, רק כדי שנציג השב"ס יוכל לטעון בבית המשפט ש"העוול" בא על תיקונו.
השב"ס טען מנגד שבשל תקלה בתנורים לא ניתן לאפות את העוגה הבחושה, וכי אין צפי לתיקון התנורים. לדיון הובא אחראי המטבח בכלא השרון, שטען שהוופל הוא "עוגה לכל דבר" וש"לא רשום משקל לעוגה אלא יחידת עוגה (בלוחות המזון שמחייבים את שב"ס - מ"ש)".
השופטת-עמיתה קלרה רג'יניאנו דחתה את העתירה של סלע. בפסק הדין הוסיפה הצעה לוועדת המזון של שב"ס לרכוש את המאפינס ללא סוכר, שמסופקים דרך קבע לאסירים שזקוקים לדיאטה מיוחדת, עבור כלל האסירים בכלא, עד שתנורי האפייה ישובו לתפקודם התקין. סלע לא ויתר והגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון, אבל בקשתו נדחתה. זה לא גרם לסלע להתייאש מטחנות הצדק, והוא ממשיך להגיש עתירות אסיר חדשות לבקרים.
"אני לא יודע אם הגשת עתירות סדרתית באה ממקום של מלחמה על הצדק בתוך הכלא", אומר עו"ד בן מעוז, סניגור פלילי שמייצג בין היתר אסירים. "אני חושב שאלה אסירים שמיואשים מהמערכת, או שאין להם מה להפסיד. עם לקוחות שפונים אלינו אנחנו מנסים למצות קודם את המשא ומתן מול שב"ס. זאת לא רק זכות, זאת אפילו חובה כשמדובר בהליך מנהלי".
לדברי עורך הדין מעוז, "הרבה פעמים אסיר שפונה לשלטונות הכלא לא מקבל יחס, וכשיש פנייה מעורך דין, והם מבינים שזה הולך לקראת הגשת עתירה, אז פתאום הדברים משתנים. בשב"ס מאוד לא אוהבים ביקורת ומנסים להימנע ממנה.
"בסופו של דבר, לביקורת יש השלכות. אם זאת עתירה שמוגשת בעניין עקרוני, יש לה השפעה רוחבית. החלטה שקובעת עניין מסוים לגבי אסיר יכולה לשמש אסירים רבים אחרים, אז הרבה פעמים שב"ס יעדיף להימנע מסיטואציה שמתקבלת החלטה שיש לה השפעה כזאת, ומעדיפים לתת לאסיר את מה שהוא רוצה.
"יש, כמובן, צד שני. הרבה אסירים חוששים שאם יגישו עתירה יתנכלו להם אחר כך, כי שב"ס מאוד לא אוהב את העתירות האלה. הרבה אסירים נמנעים עד כמה שהם יכולים מהגשת עתירה, מתוך חשש שלמחרת הם ישלמו על זה".
"אנחנו לא מודדים 'שיאני עתירות'", אומר גורם בשב"ס. "ישנם אסירים שמגישים עתירות רבות, ויש כאלה שניכר כי הם מנצלים לרעה כלי זה לצורך התשת המערכת והשגת הטבות נרחבות יותר ביחס לאסירים אחרים. לכן ב-2016 תוקנו תקנות סדרי הדין, כך שלבית המשפט הסמכות למחוק עתירה על הסף, בין היתר אם נמצא שמדובר בעתירה קנטרנית או טורדנית".
לא תמיד פשוט להגיע לפתרון בתוך כותלי הכלא. לעיתים הסוגיה שמעלה עתירת האסיר מורכבת כל כך, שהיא מצדיקה את ההשקעה שנדרשת מרשויות המדינה השונות כדי לדון בה. עתירה כזו היייתה זו של שירן, אסירה שנידונה למאסר של כמעט שנתיים בגין תקיפה מזוינת.
שירן, טרנסג'נדרית בת 23 שהייתה באותה התקופה בעיצומו של תהליך התאמה מגדרי, עתרה ב-2015 לבית המשפט המחוזי מרכז נגד שירות בתי הסוהר, מאחר שלטענתה היא אינה זוכה לתנאי מאסר זהים כמו יתר האסירות בשל שונותה המגדרית. בעתירה היא מבקשת לשלב אותה באגף רגיל ולבטל את ההגבלות שחלות עליה. "הדבר שאני בסך הכול מבקשת זה להיות שווה בין שוות, ולא לתת לאסירות להרגיש בשונות שלי", כתבה בעתירתה.
לא הייתה זאת הפעם הראשונה של שירן במערכת הכליאה. היה זה המאסר השלישי שלה. בפעם הקודמת שובצה לבדה בתא באגף רגיל בכלא הנשים נווה תרצה. במאסר המדובר בעתירה היא שובצה לבדה באגף ההפרדה, "על רקע הגדרת מגדר ומהטעם הזה בלבד", כפי שנכתב בעתירה, שבה ייצגה אותה הסנגוריה הציבורית.
אגף ההפרדה בכלא נחשב קשה במיוחד, ובדרך כלל שוהים בו אסירים מסוכנים או מאוימים, שאינם יכולים לשהות במחיצת אסירים אחרים. בשב"ס השיבו לעתירה שאסיר שזהותו המינית ברורה וחד-משמעית יוחזק בהתאם לה, ואילו אסיר המצוי בשלבים כאלה או אחרים לשינוי זהותו המינית יוחזק בתנאים מיוחדים, על מנת למנוע פגיעה בו על ידי אסירים בסביבתו.
השופטת מיכל ברנט ציטטה בהכרעת הדין מפסיקה של בית המשפט העליון, שקבע שהמדיניות הנוכחית של שב"ס "מעוררת קשיים". "הזכות לשוויון נפרשת לא רק על מי שהשלים את תהליך השינוי המגדרי. אי ההכרה בזהות המגדרית של הפרט כפי שהוא רואה אותה היא פגיעה בזכות לשוויון", נכתב. השופטת ברנט הורתה לשב"ס להוציא את שירן מאגף ההפרדה מדי בוקר עד השעה 8:00, ולהשיבה לאגף ההפרדה בשעה 20:00.
"כל מי שמגיש עתירת אסיר הוא מן הסתם עבריין", מציין עו"ד גיל שפירא, מנהל מחלקת ייצוג אסירים בסנגוריה הציבורית. "עתירת אסיר היא האמצעי היחיד, עבור מי שהמדינה שוללת את חירותו, כדי לעמוד על תנאיו ולקבל את הזכויות המינימליות שהחוק מקנה לו. אסיר שסובל ממחלה כרונית ולא מקבל את הטיפול הרפואי שהוא זקוק לו; מי שחושב ששללו לו ביקורים, טלפונים או חופשות שלא כדין; מי שלא מאפשרים לו לצאת לחתונה או ברית או להבדיל, לוויה – כל מה שניתן להעלות על הדעת".
איך עובדת הפרוצדורה?
"כל אסיר יכול להגיש עתירת אסיר. ולא רק אסיר. לפעמים גם בני משפחה מגישים בשמו. בניגוד להליך פלילי, כאן אין ייצוג אוטומטי. מי שיש לו עורך דין פרטי יכול כמובן להיעזר בו. מי שאין לו יכול לבקש מבית המשפט שימנה לו סניגור ציבורי, אבל זה לפי שיקול דעתו של השופט".
באילו מקרים ממנים סנגור ציבורי?
"זה יכול להיות נושא משפטי מורכב או עניין רפואי דחוף, וזה יכול להיות עניין כלכלי. מי שיושב בכלא בדרך כלל סובל מחסרון כיס כרוני והמשפחה שלו מוגבלת ביכולות הסיוע, וזה יכול להיות גם מורכבות של הנושא המשפטי. הסנגוריה מייצגת בכ-400 עתירות אסיר בשנה".
יש אסירים שעושים בעתירות שימוש לרעה כדי לצאת מהכלא?
"אני מניח שזאת דרך להעביר את הזמן, אבל גם בני סלע הרבה פעמים מבקש לא להתייצב ולהופיע בשיחת וידאו. אני חייב לומר שזאת לא חוויה נעימה כל כך להיגרר לבית המשפט בתנאי ההובלה של שב"ס. תנאי הנסיעה לא מאוד נוחים, וגם תנאי ההחזקה בבתי המשפט במרתף לא מאוד נוחים. אז זה לא שוס גדול.
"יש אסירים שמרבים להגיש עתירות, שהם למעשה עותרים סדרתיים. אחד כזה שיגיש על כל דבר. על כך שבבוקר לא היו מים חמים במקלחת ועל זה שחסר נייר טואלט, ועל זה שלא היה מלפפון בסלט. בני סלע, למשל, הוא אסיר כזה.
"לא צריך לזלזל בזה. שב"ס אמור לספק את צורכי האסירים, והוא אמור לדאוג להם למזון הולם. יש לוח מזון שהוא חייב לעמוד בו. זה לא בהכרח דבר רע שמישהו עומד על זכויותיו. זה מאתגר את המערכת ומחייב אותה לשפר את עצמה, כי על כל אסיר שיעשה את זה יש 30 אסירים שישלימו עם הפגיעה ויסבלו".
לאחרונה הוגשה עתירה מצד עבריין מין מסוכן, שפגע קשות בקורבנות שלו בתוך בתיהן, שבה הוא טוען שבדיקה רקטלית שנערכה בו פגעה בפרטיותו. זה לא קצת אירוני?
"אם הוא מרגיש שהאופן שבו מתקיימת בדיקה רפואית בתוך שב"ס שונה מהאופן שבו היא מתנהלת בחוץ, והיא פוגעת בו, לא מופרך בעיניי שיעתור נגד הדבר הזה. אם העבירות שהוא ביצע פוגעת יותר בפרטיות מאשר בפרטיות שלו, שהוא חרד לה, אז זה בסדר לעשות לו בדיקה רקטלית בניגוד לרצונו?
"העובדה שאדם נשלח לכלא אינה מפשיטה ממנו את זכויות האדם שלו, וגם מי שביצע עבירות איומות ונוראיות, זכויות האדם שלו לא נשללות. אנחנו לא נותנים זכויות רק למי שנראה לנו אדם נחמד, ולכן השאלה מהי העבירה שאדם ביצע לא רלוונטית במקרים האלה. היא יכולה להיות רלוונטית בנושאים כמו חופשות, שילוב בטיפול או שיקום. אז אפשר להגיד שהעבירה מספיק חמורה כדי שנשלול ממנו את החופש, או שהוא עדיין לא בשל לטיפול. אבל במקרים של מזון, רפואה, ציוד בסיסי, תנאי אחזקה, אוויר ויציאה לחצר, לא רלוונטי איזה סוג עבירה האדם ביצע".
איך לדעתך מתייחס שב"ס לעתירות אסיר?
"אין ספק שמדובר במטרד גדול עבור שב"ס, אבל אין ספק גם ששב"ס יכול לעשות הרבה כדי למנוע את הגשת העתירות מלכתחילה. אם שב"ס היה מפעיל שיקול דעת יותר מדוקדק ובוחן פניות בצורה יותר מעמיקה, חלק גדול מהעתירות יכול היה להתייתר.
"לשב"ס בהחלט יש מה לשפר בטיפול בעתירות אסיר. יש אסירים שמתלוננים שהם מתקשים להגיש עתירה, שמערימים עליהם קשיים בכלא, שלא מעבירים את הטופס, לא נותנים תשובה. יש הרבה דברים מהסוג הזה. יש אסירים שהם חולי סוכרת וצריכים דיאטה מיוחדת, כמו אוכל ללא סוכר וללא מלח, והרבה פעמים מתקשים לקבל את זה מהשב"ס וצריכים להגיש עתירה. צריך לקחת בחשבון את הסיטואציה הלא פשוטה שנמצא בה האסיר".
הגורם שעימו שוחחנו בשב"ס דוחה את הטענה שהשב"ס מערים קשיים על אסירים שמבקשים לעתור נגד הארגון. "בתי הסוהר מחויבים על פי דין לשלוח עתירות אסיר לבתי המשפט סמוך להגשתן על ידי האסיר - וכך הם עושים. יש עתירות שמעוררות סוגיות חדשות, שדורשות חשיבה ומתן פתרונות יצירתיים, אבל זה לא אומר שלא הופעל שיקול דעת. האחוז הנמוך של העתירות שמתקבלות מעיד על כך".
