כאשר שרים בממשלה פונים אל החברה הערבית ואומרים ש"השיגורים לא מבדילים בין דם לדם", מתוך אינטרס פופוליסטי לגייס את תמיכת האזרחים הערבים במלחמה, הם "שוכחים" את האמת הפשוטה: בזמן שהרקטה אולי לא מבחינה, הממשלה עושה הבחנה ברורה ומכוערת בין דם יהודי לדם של אזרח ערבי. האירוע הקשה במג'ד אל-כרום, שהסתיים במותם של שניים ובפצועים נוספים באורח קשה בעקבות ירי מלבנון, הוא תזכורת עגומה לכך.
מחסור במיגון ציבורי, חוסר במוכנות, קצב נפילות גבוה יותר - כל אלה קיימים בעיקר ביישובי החברה הערבית. מוקד החירום של הרשויות המקומיות הערביות, הפועל בשותפות בין ועד ראשי הרשויות הערביות ומרכז אינג'אז, במסגרת הוועד הערבי לחירום, בדק ומצא שבזמן שבמג'ד אל-כרום יש שש מיגוניות בלבד, שחלקן הוצבו במהלך השנה, בכרמיאל הסמוכה יש 126 מקלטים ציבוריים. מחקרי עבר מראים שביישובי החברה הערבית יש חוסר בממ"דים בכמעט 60% מהבתים, מפני שהדרישה להקמת ממ"ד חדשה יחסית – כשבחברה הערבית אין כמעט בנייה חדשה.
בזמן שבכרמיאל יש ממוצע של מקלט ציבורי עבור כל 375 תושבים, תושבי מג'ד אל-כרום הסמוכה סובלים מהיעדר ממ"דים ברוב הבתים, ומיגוניות לכל 2,500 תושבים
כלומר, בזמן שבכרמיאל יש בנייה חדשה הכוללת ממ"דים ומקלטים בתוך הבניין, לצד ממוצע של מקלט ציבורי עבור כל 375 תושבים, תושבי מג'ד אל-כרום הסמוכה סובלים מהיעדר ממ"דים ברוב הבתים, ומיגוניות לכל 2,500 תושבים.
מיד לאחר תחילת המלחמה הופעל מוקד חירום לחברה הערבית על ידי המשרד לשוויון חברתי, בשותפות עם ועד ראשי הרשויות הערביות ועיריית כפר קאסם. המוקד מיפה פערים וסיפק מענים חלקיים, אך בסוף מאי החליטה השרה לשוויון חברתי מאי גולן לסגור אותו. השרה טענה שאין יותר פערים, והמלחמה נגמרה. טוב לדעת.
האם השרה לשוויון חברתי מאי גולן חשה חרדה אל מול המראות הקשים של מג'ד אל-כרום?
גם אחרי התחממות הגזרה הצפונית, לא עלה בדעת השרה לפתוח אותו מחדש, ולכן החלטנו בוועד ראשי הרשויות להקים את המוקד שוב, ללא כספי ממשלה. האם השרה חשה חרדה אל מול המראות הקשים של מג'ד אל-כרום? האם היא יכולה לעמוד מול הורי ההרוגים ולומר להם שאכן הפערים נסגרו? שיש מי שמטפל במענים לאוכלוסייה הערבית? תנו לי לנחש: התשובה היא לא.
ממשלה ישראל, שרבים משריה זועקים השכם והערב "פיקוח נפש", חייבת לספק תשובות על היעדר ההגנה לאזרחים הערבים. אלא אם כן היא רוצה לצאת בהצהרה שחיי אזרחי ישראל הערבים שווים כקליפת השום. לפחות נדע איפה אנחנו עומדים.
אמיר בשאראת הוא מנכ"ל ועד ראשי הרשויות המקומיות הערביות
